איפה את, ואיפה אני?
פגשתי אותך פעם, פלונית.
הייתי בתוכך.
ליקקתי את גופך מכף רגל ועד ראש.
התעכבתי בחלקו הצפוני של איבר מינך.
רעדת, התכווצת, דחפת את ראשי פנימה.
הובלת אותי אלייך, אל תוכך.
פנימה אל בין רגלייך ויחדיו ברכיבה אל הלילה.
התעוררנו יחדיו. זרועי תחתייך וראשך על חזי.
יפה, כה יפה היית, בבוקר.
ןאז, הלכתי.
עם
המדים, הנשק, הצעקות, הדם, היזע, העומס, הלכלוך.
החברים הפצועים, הנפש ההרוסה, הטראומות המרצדות.
והטינופת.
הטינופת הפיזית שיורדת בקלות, במקלחת.
והטינופת הנפשית, שלא תתנקה אף אחרי יובל מקלחות.
אותה טינופת אשר אני נושא עמי לכל מקום.
כשאני מחייך, כשאני עצבני, כשאני עצוב, כשאני מסומם. טינופת.
הלכתי, חזרתי. ראיתי דברים כאלה, עשיתי דברים אחרים.
ואילו כשחזרתי, משהו כבר לא נמצא.
לא עובד.
אין עוד בקרים עם מגע נשי מלטף.
אין עוד לילות יפים.
אין עוד פתיחות, שמחה אמיתית, ברק בעיניים.
אין עוד אותך, הרנדומלית, מלבד זו שבמחשבותיי.
לא כולן מוכתמות בדם.
פגשתי אותך פעם, פלונית.
הייתי בתוכך.
ליקקתי את גופך מכף רגל ועד ראש.
התעכבתי בחלקו הצפוני של איבר מינך.
רעדת, התכווצת, דחפת את ראשי פנימה.
הובלת אותי אלייך, אל תוכך.
פנימה אל בין רגלייך ויחדיו ברכיבה אל הלילה.
התעוררנו יחדיו. זרועי תחתייך וראשך על חזי.
יפה, כה יפה היית, בבוקר.
ןאז, הלכתי.
עם
המדים, הנשק, הצעקות, הדם, היזע, העומס, הלכלוך.
החברים הפצועים, הנפש ההרוסה, הטראומות המרצדות.
והטינופת.
הטינופת הפיזית שיורדת בקלות, במקלחת.
והטינופת הנפשית, שלא תתנקה אף אחרי יובל מקלחות.
אותה טינופת אשר אני נושא עמי לכל מקום.
כשאני מחייך, כשאני עצבני, כשאני עצוב, כשאני מסומם. טינופת.
הלכתי, חזרתי. ראיתי דברים כאלה, עשיתי דברים אחרים.
ואילו כשחזרתי, משהו כבר לא נמצא.
לא עובד.
אין עוד בקרים עם מגע נשי מלטף.
אין עוד לילות יפים.
אין עוד פתיחות, שמחה אמיתית, ברק בעיניים.
אין עוד אותך, הרנדומלית, מלבד זו שבמחשבותיי.
לא כולן מוכתמות בדם.