גיא גרימלנד
New member
איפה אתה, משה הנגבי?
מאמר חדש מאת שאול שיף (עיתון הצופה). תיהנו ותשכילו. תארו בדמיונכם שאחד הכתבים של "ידיעות אחרונות" חושף בכתבת תחקיר, שאביגדור ליברמן העומד בראש "מכון ליברמן לקידום ההתיישבות ביש"ע", העניק פרס בסך 100 אלף דולר לד"ר מושקוביץ ורעייתו על תרומתם לפיתוח ההתיישבות ביש"ע. עד כאן הכל נחמד ויפה. אלא שרעייתו של ד"ר מושקוביץ, בהיותה עובדת בכירה במשרד החוץ של דרום-אפריקה (בתקופת ה"אפרטהייד"), שיגרה מכתבים לכל המי-ומי, שמן הראוי לסייע ולתרום ל"מכון ליברמן" בגלל מעלותיו הרבות. ובכל הסיפור הזה לא ברור גם, מדוע פרס כל-כך יוקרתי ובסך של 100 אלף דולר (חצי מיליון שקל כמעט) ניתן בחסות החשיכה ולא בתופים ובמחולות. מה היה לליברמן להסתיר? נכון, אמנם ד"ר מושקוביץ תרם רבות להתיישבות ביש"ע אבל, בכל זאת, איזה ריח חריף של עמלות נודף מהפרס הזה. באידיש קוראים לזה "שויחד" ובעברית שוחד, שהרי מדובר בעובדת רשמית של ממשלת דרום-אפריקה. עוד מפתיע שלא הזמינו שגרירי מדינות נוספות, קוסטה-ריקה למשל, לאירוע כה חשוב של חלוקת פרס יוקרתי לדמויות כה מוכרות בממשל הדרום-אפריקני ובחברה הגבוהה שם. אין ספק כלל, את הפרס הזה העיתונות היתה חובטת מכל הצדדים; היועץ המשפטי לממשלה היה מתעניין בו; מחלקת ההונאה של משטרת ישראל היתה חוגגת עליו ומיודענו הפרשן המשפטי של הרדיו, עו"ד מר משה הנגבי כבר היה מצטט בין 20 ל 30 תקדימים מדוע מצבו המשפטי של ליברמן גרוע במיוחד ומדוע לפי חוקת דרום-אפריקה, רעייתו של ד"ר מושקוביץ צפויה לשבת על כסא חשמלי. אבל נס קרה בתל-אביב. הפרשה הזאת במציאות לא נחתה על אביגדור ליברמן אלא על שר החוץ, שמעון פרס, אביו מולידו של "מרכז פרס לשלום" (אם אני זוכר את השם נכון) ועל הזוג, אוהב ישראל הידוע, יול וטריה לארסן. ד"ר מושקוביץ שבמשל, באמת סייע רבות לפיתוח ההתיישבות ביש"ע, ולגבי הזוג לארסן כדאי ששמעון פרס יכתוב כבר את סיפור "הסכם אוסלו" כדי שנדע את היקף תרומתו של טריה לארסן בקידום השלום במזה"ת. העתונאי דן שילון היודע לטפל במרואיין טיפול עוין כאשר הוא אינו מהמשפחה הנכונה ראיין בסוף השבוע את טריה לארסן ושום שאלה קשה ומכבידה ומחשידה לא נשאלה בראיון הזה. ואיפה הפרשן, משה הנגבי, עם התקדימים של כל בתי המשפט בעולם המערבי, כדי להוכיח את המעשה הנואל שנעשה כאן במתן הפרס לעובדת רשמית של משרד החוץ הנורווגי, שתרמה את תרומתה הצנועה בקידום תרומות למרכז פרס לשלום? ואיפה כל התחקירנים והעיתונאים שעטים כבזים על כל פרשיה שעולה מהאגף הימני של המפה? אין ברירה. בעניין הזה נפנה ל"דוקומדיה" שמפיקיה יבדקו הכיצד כולם, כל העיתונאים, כל כך עדינים ורגישים בפרשה הזאת שהיקפה אמנם רק 100 אלף דולר.
מאמר חדש מאת שאול שיף (עיתון הצופה). תיהנו ותשכילו. תארו בדמיונכם שאחד הכתבים של "ידיעות אחרונות" חושף בכתבת תחקיר, שאביגדור ליברמן העומד בראש "מכון ליברמן לקידום ההתיישבות ביש"ע", העניק פרס בסך 100 אלף דולר לד"ר מושקוביץ ורעייתו על תרומתם לפיתוח ההתיישבות ביש"ע. עד כאן הכל נחמד ויפה. אלא שרעייתו של ד"ר מושקוביץ, בהיותה עובדת בכירה במשרד החוץ של דרום-אפריקה (בתקופת ה"אפרטהייד"), שיגרה מכתבים לכל המי-ומי, שמן הראוי לסייע ולתרום ל"מכון ליברמן" בגלל מעלותיו הרבות. ובכל הסיפור הזה לא ברור גם, מדוע פרס כל-כך יוקרתי ובסך של 100 אלף דולר (חצי מיליון שקל כמעט) ניתן בחסות החשיכה ולא בתופים ובמחולות. מה היה לליברמן להסתיר? נכון, אמנם ד"ר מושקוביץ תרם רבות להתיישבות ביש"ע אבל, בכל זאת, איזה ריח חריף של עמלות נודף מהפרס הזה. באידיש קוראים לזה "שויחד" ובעברית שוחד, שהרי מדובר בעובדת רשמית של ממשלת דרום-אפריקה. עוד מפתיע שלא הזמינו שגרירי מדינות נוספות, קוסטה-ריקה למשל, לאירוע כה חשוב של חלוקת פרס יוקרתי לדמויות כה מוכרות בממשל הדרום-אפריקני ובחברה הגבוהה שם. אין ספק כלל, את הפרס הזה העיתונות היתה חובטת מכל הצדדים; היועץ המשפטי לממשלה היה מתעניין בו; מחלקת ההונאה של משטרת ישראל היתה חוגגת עליו ומיודענו הפרשן המשפטי של הרדיו, עו"ד מר משה הנגבי כבר היה מצטט בין 20 ל 30 תקדימים מדוע מצבו המשפטי של ליברמן גרוע במיוחד ומדוע לפי חוקת דרום-אפריקה, רעייתו של ד"ר מושקוביץ צפויה לשבת על כסא חשמלי. אבל נס קרה בתל-אביב. הפרשה הזאת במציאות לא נחתה על אביגדור ליברמן אלא על שר החוץ, שמעון פרס, אביו מולידו של "מרכז פרס לשלום" (אם אני זוכר את השם נכון) ועל הזוג, אוהב ישראל הידוע, יול וטריה לארסן. ד"ר מושקוביץ שבמשל, באמת סייע רבות לפיתוח ההתיישבות ביש"ע, ולגבי הזוג לארסן כדאי ששמעון פרס יכתוב כבר את סיפור "הסכם אוסלו" כדי שנדע את היקף תרומתו של טריה לארסן בקידום השלום במזה"ת. העתונאי דן שילון היודע לטפל במרואיין טיפול עוין כאשר הוא אינו מהמשפחה הנכונה ראיין בסוף השבוע את טריה לארסן ושום שאלה קשה ומכבידה ומחשידה לא נשאלה בראיון הזה. ואיפה הפרשן, משה הנגבי, עם התקדימים של כל בתי המשפט בעולם המערבי, כדי להוכיח את המעשה הנואל שנעשה כאן במתן הפרס לעובדת רשמית של משרד החוץ הנורווגי, שתרמה את תרומתה הצנועה בקידום תרומות למרכז פרס לשלום? ואיפה כל התחקירנים והעיתונאים שעטים כבזים על כל פרשיה שעולה מהאגף הימני של המפה? אין ברירה. בעניין הזה נפנה ל"דוקומדיה" שמפיקיה יבדקו הכיצד כולם, כל העיתונאים, כל כך עדינים ורגישים בפרשה הזאת שהיקפה אמנם רק 100 אלף דולר.