איסטנבול - מחירים
- פותח הנושא FuxPavel
- פורסם בתאריך
כבר לא זול שם במיוחד
עברו הימים שבהם המחירים בטורקיה היו מצחיקים. מחירי האוכל במקומות המרכזיים דומים לארץ, אולי קצת יותר זולים. במסעדות שכונתיות ובדוכני שווארמה פחות מרכזיים יותר זול כמובן. בקשר למוזיאונים, כשביקרתי לאחרונה באיסטנבול לפני כשנה וחצי, מחירי המוזיאונים נעו בין 15 ל-22 לירות טורקיות חדשות (יש לכפול ב-3 כדי לחשב את הערך בשקלים). למסגד הכחול הכניסה בחינם, כשמתן תרומה הוא בגדר רשות. ייתכן שבינתיים המחירים השתנו. מי שהיה באיסטנבול בזמן האחרון, מוזמן להוסיף ולעדכן! בקשר לתחבורה ציבורית, היא דווקא לא יקרה (כשאני הייתי שם לאחרונה, כרטיס אוטובוס עלה 1.25 לירות), אבל חשוב לשים לב שברוב האוטובוסים אי אפשר לקנות כרטיסים אצל הנהג, אלא יש לרכוש אותם מראש ב"בוטקה" בתחנות גדולות או אצל כרטיסנים שיושבים בפינת הרחוב. יש גם אפשרות לקנות Akbil, שהוא מעין כרטיס נטען דמוי מחזיק מפתחות, שאותו אפשר לקנות בקופה תחנות אוטבוס גדולות ולטעון אותו בסכום הרצוי, אבל עבור תיירים קצת קשה לדעת מראש כמה ישתמשו באוטובוסים. עבור החשמליות משתמשים בז'טונים, שאותם קונים ב"בוטקה" שעל הרציף. באיזה מלון תגור? בעיר העתיקה או באיזור טקסים?
עברו הימים שבהם המחירים בטורקיה היו מצחיקים. מחירי האוכל במקומות המרכזיים דומים לארץ, אולי קצת יותר זולים. במסעדות שכונתיות ובדוכני שווארמה פחות מרכזיים יותר זול כמובן. בקשר למוזיאונים, כשביקרתי לאחרונה באיסטנבול לפני כשנה וחצי, מחירי המוזיאונים נעו בין 15 ל-22 לירות טורקיות חדשות (יש לכפול ב-3 כדי לחשב את הערך בשקלים). למסגד הכחול הכניסה בחינם, כשמתן תרומה הוא בגדר רשות. ייתכן שבינתיים המחירים השתנו. מי שהיה באיסטנבול בזמן האחרון, מוזמן להוסיף ולעדכן! בקשר לתחבורה ציבורית, היא דווקא לא יקרה (כשאני הייתי שם לאחרונה, כרטיס אוטובוס עלה 1.25 לירות), אבל חשוב לשים לב שברוב האוטובוסים אי אפשר לקנות כרטיסים אצל הנהג, אלא יש לרכוש אותם מראש ב"בוטקה" בתחנות גדולות או אצל כרטיסנים שיושבים בפינת הרחוב. יש גם אפשרות לקנות Akbil, שהוא מעין כרטיס נטען דמוי מחזיק מפתחות, שאותו אפשר לקנות בקופה תחנות אוטבוס גדולות ולטעון אותו בסכום הרצוי, אבל עבור תיירים קצת קשה לדעת מראש כמה ישתמשו באוטובוסים. עבור החשמליות משתמשים בז'טונים, שאותם קונים ב"בוטקה" שעל הרציף. באיזה מלון תגור? בעיר העתיקה או באיזור טקסים?
מחירים באיסטנבול
בגדול, טורקיה יקרה יותר מהארץ כמעט בהכל חוץ מהאוכל. האוכל נשאר זול, המחירים נעים בין 1.5 לירות לשווארמה בדוכן ועד לממוצע של כ-15-20 לירות לארוחה מלאה במסעדה טובה. בפעם האחרונה שהייתי שם רוב כרטיסי הכניסה למוזיאונים ולאתרים עלו מחיר אחיד של 15 לירות וזה גם זול יחסית לישראל. התחבורה הציבורית שם מצויינת ואם תלמד איך כל העסק פועל שם תוכל לחסוך המון כסף על הנסיעות רכבת חשמלית עולה 1.1 לירות אוטובוס עולה 1.25 לירות ומעבורת עולה לירה אחת (רצוי להוסיף עוד 1/2 לירה לכוס תה להשלמת החוויה) חשוב להתעדכן במועדי הפעילויות של האטרקציות והאתרים השונים ולתכנן מראש את הימים לדוגמא, חלק מהאתרים נסגרים כבר בשעה 16:00, ארמון דולמה באחצ'ה לא פתוח בכל השבוע והפלגות לאורך הבוספרוס יוצאות רק 3 או 4 פעמים ביום. את כל המידע תוכל לקבל בדלפק הקבלה במלון
בגדול, טורקיה יקרה יותר מהארץ כמעט בהכל חוץ מהאוכל. האוכל נשאר זול, המחירים נעים בין 1.5 לירות לשווארמה בדוכן ועד לממוצע של כ-15-20 לירות לארוחה מלאה במסעדה טובה. בפעם האחרונה שהייתי שם רוב כרטיסי הכניסה למוזיאונים ולאתרים עלו מחיר אחיד של 15 לירות וזה גם זול יחסית לישראל. התחבורה הציבורית שם מצויינת ואם תלמד איך כל העסק פועל שם תוכל לחסוך המון כסף על הנסיעות רכבת חשמלית עולה 1.1 לירות אוטובוס עולה 1.25 לירות ומעבורת עולה לירה אחת (רצוי להוסיף עוד 1/2 לירה לכוס תה להשלמת החוויה) חשוב להתעדכן במועדי הפעילויות של האטרקציות והאתרים השונים ולתכנן מראש את הימים לדוגמא, חלק מהאתרים נסגרים כבר בשעה 16:00, ארמון דולמה באחצ'ה לא פתוח בכל השבוע והפלגות לאורך הבוספרוס יוצאות רק 3 או 4 פעמים ביום. את כל המידע תוכל לקבל בדלפק הקבלה במלון
קצת על אוכל ובעיקר באיסטנבול
מי שטייל באיסטנבול ודאי יסכים איתי שמעטות הערים שבהן בלוטותהטעם חוגגות כמו בעיר המופלאה הזאת. בכלל, קשה מאד למצוא בטורקיה מסעדה גרטעה או אוכל מגעיל, פרט אולי למלכודות תיירים במרכזי תיירות. ומלבד המסעדות המצוינות, אפשר לחגוג את הקולינריה המקומית ברחובות בכסף קטן. דרך מאכלי רחוב אפשר להתוודעלמסורות עתיקות יומין, אבל גם לאופנות מזדמנות. מתברר שבאיסטנבול ישחידושים ויש שינויים. הקומפיר והגוזלמה הם אורחים חדשים בעיר. יש גם מאכלים שנעלמו בשנים האחרונות. לפני כעשור היה אפשר לראות מוכרי יוגורט ברחובות. היה להם על הכתפיים אסל עם שני מגשים, ועליהם קעריות חרס עם יוגורט שמן, מכוסה בקרום טעים. את היוגורט היה הקונה מקבל עם כלי החרס ועם כפית עץ קטנה. נעלמו גם הרוכלים שהציעו סרדינים מטוגנים טריים בלחם. גם מוכרי הצדפות, הצ'י-קופטהוהמראש הולכים ונעלמים. אבל עדיין יש כל כך הרבה מאכלי רחוב יש לעיר הזאת להציע. המשך יבוא
מי שטייל באיסטנבול ודאי יסכים איתי שמעטות הערים שבהן בלוטותהטעם חוגגות כמו בעיר המופלאה הזאת. בכלל, קשה מאד למצוא בטורקיה מסעדה גרטעה או אוכל מגעיל, פרט אולי למלכודות תיירים במרכזי תיירות. ומלבד המסעדות המצוינות, אפשר לחגוג את הקולינריה המקומית ברחובות בכסף קטן. דרך מאכלי רחוב אפשר להתוודעלמסורות עתיקות יומין, אבל גם לאופנות מזדמנות. מתברר שבאיסטנבול ישחידושים ויש שינויים. הקומפיר והגוזלמה הם אורחים חדשים בעיר. יש גם מאכלים שנעלמו בשנים האחרונות. לפני כעשור היה אפשר לראות מוכרי יוגורט ברחובות. היה להם על הכתפיים אסל עם שני מגשים, ועליהם קעריות חרס עם יוגורט שמן, מכוסה בקרום טעים. את היוגורט היה הקונה מקבל עם כלי החרס ועם כפית עץ קטנה. נעלמו גם הרוכלים שהציעו סרדינים מטוגנים טריים בלחם. גם מוכרי הצדפות, הצ'י-קופטהוהמראש הולכים ונעלמים. אבל עדיין יש כל כך הרבה מאכלי רחוב יש לעיר הזאת להציע. המשך יבוא
מעניין למה נעלמו מוכרי היוגורט
לא ידעתי שהיה דבר כזה באיסטנבול בעבר, וכשביקרתי שם לראשונה ב-1998 לא ראיתי שם מוכרי יוגורט. אולי הטורקים נעשו יותר מודעים מבחינה היגיינית ומעדיפים לקנות יוגורט בסופר. ה-Gözleme די מאכזב, כי אין בו כמעט גבינה, וגם ב-Çay bahçesi (גן תה) בחצר מסגד Fatih, שכל המבקרים בו הם מקומיים, קיבלנו Gözleme דלה בגבינה, וגם הטורקים שישבו מסביבנו קיבלו את אותה כמות גבינה בדיוק.
לא ידעתי שהיה דבר כזה באיסטנבול בעבר, וכשביקרתי שם לראשונה ב-1998 לא ראיתי שם מוכרי יוגורט. אולי הטורקים נעשו יותר מודעים מבחינה היגיינית ומעדיפים לקנות יוגורט בסופר. ה-Gözleme די מאכזב, כי אין בו כמעט גבינה, וגם ב-Çay bahçesi (גן תה) בחצר מסגד Fatih, שכל המבקרים בו הם מקומיים, קיבלנו Gözleme דלה בגבינה, וגם הטורקים שישבו מסביבנו קיבלו את אותה כמות גבינה בדיוק.
אין כמו אוכל רחוב באיסטנבול
גם אני לא ניתקלתי במוכרי יוגורט בעיר ,מה שכן יש בהרבה מקומות זה האיירן הטעים להפליא . את הגוזלומה אכלתי לראשונה באזור קמר פשוט נסענו לאורך הכביש ועל כל שעל היה שלט גוזלומה ,שלא הבנתי מה פירושו,לא התאפקתי עצרנו באחד המקומות לאורך הכביש וגילינו את הטעם הנפלא של הגוזלומה - פשוט אדיר . באיסטנבול ראיתי בכמה מסעדות שמחזיקים כפריות המכינות גוזלומה יותר כאטרקציה תיירותית.
גם אני לא ניתקלתי במוכרי יוגורט בעיר ,מה שכן יש בהרבה מקומות זה האיירן הטעים להפליא . את הגוזלומה אכלתי לראשונה באזור קמר פשוט נסענו לאורך הכביש ועל כל שעל היה שלט גוזלומה ,שלא הבנתי מה פירושו,לא התאפקתי עצרנו באחד המקומות לאורך הכביש וגילינו את הטעם הנפלא של הגוזלומה - פשוט אדיר . באיסטנבול ראיתי בכמה מסעדות שמחזיקים כפריות המכינות גוזלומה יותר כאטרקציה תיירותית.
האורחים החדשים בממלכת האוכל קומפיר וגוזלמה
אם אתם באיסטנבול ומזג האוויר נאה,על תוותרו על ערב באורטקוי (ortakoy). אורטקוי היה בעבר כפר דייגים קטן על הבוספורוס. היום הוא שכונה באיסטנבול שהייתה למרכז בילויים לתושבי העיר,במרחק של כחצי שעת נסיעה מאזור טקסים (תלוי בפקקים). וכמובן שבערבי הקיץ החמים שום דבר לא בוער, תורכים רבים משוטטים בסימטאות בין בית הכנסת העתיק, הכנסיה היוונית והמסגד הגדול, צופים באוניות, וקונים תכשיטים בדוכני האומנים, או יושבים במסעדות ומשחקים שש בש. אבל בעיקר באים לאורטקוי לאכול קומפיר וגוזלמה. קומפיר- (kumpir ) באנטוליה זה סתם תפוח אדמה אבל באורטקוי זה מטעם. המאכל הזה התורכי כל כך,הוא בעצם חדש. לפני כ 15 שנה כשאורטקוי החלה למשוך מבלים, התפרסם בה איש בשם רג'פ שהייתה לו עגלה קטנה עם תנור נייד ובו הוא אפה תפודים. לאט לאט הוסיף רג'פ תוספות לתפודים והתור ליד עגלתו התארך. ראו אחרים כי טוב והקימו דוכנים. ראתה העירייה כי טוב,ואירגנה אותם בשורה, שיהיה סדר וישלמו מיסים. וכך זה עובד : בשורת דוכני הקומפיר המוכרים אופים תפודים גדולים, חוצים אותם לשניים ומערבבים את תוכנם עם חמאה וגבינה צהובה מגורדת . או אז מגיע שלב השאלה הקשה - בחלון הראווה של הדוכן מוצגת שורה ארוכה של פירמידות צבעוניות מקושטות מיונז פרוסות נקניק,זיתים סלטים שונים ועוד. חייבים לבחור תוספות. לאחר שמקבלים מנה גדושה על מגש מרדיד כסף עם כפית קטנה, מוצאים ספססל פנוי הצופה אל הנוף ונהנים מכל ביס. גם הגוזלמה (gozleme) חדש בעיר. במקורו הוא מאכל נוודים, דומה לפיתה הדרוזית המוכרת לנו והוא הגיע לסביבה רק בשנים האחרונות. עד לאחרונה היה אפשר לראות במקומות רבים כפריות בבגדים מסורתיים אופות את הפיתות הגדולות הרכות, הנראות כמו סמרטוט עגול, מורחות בפנים לפי הזמנה גבינה , בשר טחון, יוגורט ועוד, מקפלות ומגישות בנייר. במדרחוב איסתיקלאל יש שתי מסעדות גוזלמה, המתהדרות ב" אווירה כפרית" עם כלים ישנים ואפילו עם פוחלץ של חמור. גם באורטקי פינו הכפריות בשנה האחרונה את מקומן לדוכנים מסודרים,אבל המטעם עדיין טעים. המשך יבוא
אם אתם באיסטנבול ומזג האוויר נאה,על תוותרו על ערב באורטקוי (ortakoy). אורטקוי היה בעבר כפר דייגים קטן על הבוספורוס. היום הוא שכונה באיסטנבול שהייתה למרכז בילויים לתושבי העיר,במרחק של כחצי שעת נסיעה מאזור טקסים (תלוי בפקקים). וכמובן שבערבי הקיץ החמים שום דבר לא בוער, תורכים רבים משוטטים בסימטאות בין בית הכנסת העתיק, הכנסיה היוונית והמסגד הגדול, צופים באוניות, וקונים תכשיטים בדוכני האומנים, או יושבים במסעדות ומשחקים שש בש. אבל בעיקר באים לאורטקוי לאכול קומפיר וגוזלמה. קומפיר- (kumpir ) באנטוליה זה סתם תפוח אדמה אבל באורטקוי זה מטעם. המאכל הזה התורכי כל כך,הוא בעצם חדש. לפני כ 15 שנה כשאורטקוי החלה למשוך מבלים, התפרסם בה איש בשם רג'פ שהייתה לו עגלה קטנה עם תנור נייד ובו הוא אפה תפודים. לאט לאט הוסיף רג'פ תוספות לתפודים והתור ליד עגלתו התארך. ראו אחרים כי טוב והקימו דוכנים. ראתה העירייה כי טוב,ואירגנה אותם בשורה, שיהיה סדר וישלמו מיסים. וכך זה עובד : בשורת דוכני הקומפיר המוכרים אופים תפודים גדולים, חוצים אותם לשניים ומערבבים את תוכנם עם חמאה וגבינה צהובה מגורדת . או אז מגיע שלב השאלה הקשה - בחלון הראווה של הדוכן מוצגת שורה ארוכה של פירמידות צבעוניות מקושטות מיונז פרוסות נקניק,זיתים סלטים שונים ועוד. חייבים לבחור תוספות. לאחר שמקבלים מנה גדושה על מגש מרדיד כסף עם כפית קטנה, מוצאים ספססל פנוי הצופה אל הנוף ונהנים מכל ביס. גם הגוזלמה (gozleme) חדש בעיר. במקורו הוא מאכל נוודים, דומה לפיתה הדרוזית המוכרת לנו והוא הגיע לסביבה רק בשנים האחרונות. עד לאחרונה היה אפשר לראות במקומות רבים כפריות בבגדים מסורתיים אופות את הפיתות הגדולות הרכות, הנראות כמו סמרטוט עגול, מורחות בפנים לפי הזמנה גבינה , בשר טחון, יוגורט ועוד, מקפלות ומגישות בנייר. במדרחוב איסתיקלאל יש שתי מסעדות גוזלמה, המתהדרות ב" אווירה כפרית" עם כלים ישנים ואפילו עם פוחלץ של חמור. גם באורטקי פינו הכפריות בשנה האחרונה את מקומן לדוכנים מסודרים,אבל המטעם עדיין טעים. המשך יבוא
את ה-kumpir לא הכרתי! נשמע מעדן!
וב-Ortaköy טיילנו בשעות אחה"צ בשעה קצת רדומה, לפני שהאנשים החלו לצאת בהמוניהם לטיול הערב שלהם, ומשם הפלגנו ל-Kız Kulesi. אבל בביקור הבא שלי באיסטנבול אני לא אוותר על טיול ערב ב-Ortaköy ועל אכילת kumpir! נשמע מעדן מלכים! ותודה על המידע הקולינרי המרתק!
וב-Ortaköy טיילנו בשעות אחה"צ בשעה קצת רדומה, לפני שהאנשים החלו לצאת בהמוניהם לטיול הערב שלהם, ומשם הפלגנו ל-Kız Kulesi. אבל בביקור הבא שלי באיסטנבול אני לא אוותר על טיול ערב ב-Ortaköy ועל אכילת kumpir! נשמע מעדן מלכים! ותודה על המידע הקולינרי המרתק!
ארוחת הבוקר - סימיט - פואצ'ה ובורק
הסימיט הוא מעין הכלאה בין הבייגל המזרח אירופי והכעכ הערבי שחום ופריך מבחוץ ,רך וריחני מבפנים, וכולו מכוסה בשומשום קלוי. זהוי הארוחה הזולה והקלה להשגה בעיר. רוכלי הסימיט נמצאים כמעט בכל מקום וברוב שעות היממה, אם כי עיקר מלכותו בשעות הבוקר. יש שני סוגים של רוכלי סימיט. יש בעלי עגלה הנושאת מין אקווריום גדול ובו מוצגים הכעכים לראווה. אצל אלה אפשר לקבל גם משולש של גבינה מותכת כתוספת. אבל בולטים מהם הרוכלים האקרובטים, שנושאים על ראשם בשיווי משקל מפליא מגש עגול גדול, עליו פירמידה ענקית של סימיטים, ובידם חצובה קטנה. מדי פעם הם עוצרים, מניחים את המגש על גבי החצובה ומוכרים את מרכולתם. המאכל העממי הזה זוכה בשנים האחרונות לתחייה, בכל רחבי העיר צצים "ארמונות סימיט" מסעדות מפוארות שבהן מוצע מגוון של סימיטים עם מבחר מילויים. למרבה הפלא תופסים היכלות הסימיט את מקום מסעדות ההמבורגרים שפעלו בעיר אולי מעין הצהרה אנטי אמריקאית. פואצ'ה ובורק משעות הבוקר המוקדמות אפשר לראות רוכלים הדוחפים "עגלות אקווריום" עמוסות וקוראים בקול: "פואצ'ה פואצ'ה" עקרות הבית בדירות הקרקע שולחות את הילדים ואלו הגרים בקומות משלשלים את הסל התלוי מהמרפסת ובו מעט כסף ומעלות את המאפים הריחניים ומעוררי התאבון. ניתן להניח שאילו היו מוכרים את הפואצ'ה בישראל היו מכנים אותה "בורקס" והנה כמה מילים על זה האחרון: "בורקס" היא מילת רבים ביחיד - בורק . באיסטנבול מוכרים אותם ב"בורק סלון" , מקום שבו אופים בתבניות את בצק העלים הממולא (בגבינה, בשר, תרד,תפוחי אדמה ועוד). למאפים צורת נקניק ספירלה או ריבוע, ומהם חותכים חתיכות בסכין מיוחד ומגישים על מגשית פלסטיק עם מפית. ברוב ה"סלונים" אפשר גם לשבת לאכול ליד שולחנות קטנים. לעומת הבורק הנחתך על מגש, הפואצ'ה היא מאפה סגור מבצק עלים , ממולא בגבינה מלוחה,בתפוח אדמה, או לא ממולא כלל, וצורתו עגולה או אליפטית. המשך יבוא בארוחת הצהרים
הסימיט הוא מעין הכלאה בין הבייגל המזרח אירופי והכעכ הערבי שחום ופריך מבחוץ ,רך וריחני מבפנים, וכולו מכוסה בשומשום קלוי. זהוי הארוחה הזולה והקלה להשגה בעיר. רוכלי הסימיט נמצאים כמעט בכל מקום וברוב שעות היממה, אם כי עיקר מלכותו בשעות הבוקר. יש שני סוגים של רוכלי סימיט. יש בעלי עגלה הנושאת מין אקווריום גדול ובו מוצגים הכעכים לראווה. אצל אלה אפשר לקבל גם משולש של גבינה מותכת כתוספת. אבל בולטים מהם הרוכלים האקרובטים, שנושאים על ראשם בשיווי משקל מפליא מגש עגול גדול, עליו פירמידה ענקית של סימיטים, ובידם חצובה קטנה. מדי פעם הם עוצרים, מניחים את המגש על גבי החצובה ומוכרים את מרכולתם. המאכל העממי הזה זוכה בשנים האחרונות לתחייה, בכל רחבי העיר צצים "ארמונות סימיט" מסעדות מפוארות שבהן מוצע מגוון של סימיטים עם מבחר מילויים. למרבה הפלא תופסים היכלות הסימיט את מקום מסעדות ההמבורגרים שפעלו בעיר אולי מעין הצהרה אנטי אמריקאית. פואצ'ה ובורק משעות הבוקר המוקדמות אפשר לראות רוכלים הדוחפים "עגלות אקווריום" עמוסות וקוראים בקול: "פואצ'ה פואצ'ה" עקרות הבית בדירות הקרקע שולחות את הילדים ואלו הגרים בקומות משלשלים את הסל התלוי מהמרפסת ובו מעט כסף ומעלות את המאפים הריחניים ומעוררי התאבון. ניתן להניח שאילו היו מוכרים את הפואצ'ה בישראל היו מכנים אותה "בורקס" והנה כמה מילים על זה האחרון: "בורקס" היא מילת רבים ביחיד - בורק . באיסטנבול מוכרים אותם ב"בורק סלון" , מקום שבו אופים בתבניות את בצק העלים הממולא (בגבינה, בשר, תרד,תפוחי אדמה ועוד). למאפים צורת נקניק ספירלה או ריבוע, ומהם חותכים חתיכות בסכין מיוחד ומגישים על מגשית פלסטיק עם מפית. ברוב ה"סלונים" אפשר גם לשבת לאכול ליד שולחנות קטנים. לעומת הבורק הנחתך על מגש, הפואצ'ה היא מאפה סגור מבצק עלים , ממולא בגבינה מלוחה,בתפוח אדמה, או לא ממולא כלל, וצורתו עגולה או אליפטית. המשך יבוא בארוחת הצהרים
תודה על הסקירה המרתקת ומעוררת התיאבון!
הלוואי שאפשר היה גם להעביר את הריחות, הטעמים והקולות דרך המחשב! התיאור שלך כל כך חי, שאני כמעט מרגישה כאילו אני נמצאת שם, מריחה את הריחות ושומעת את צעקות הרוכלים! סימיט ממולא נשמע מעניין, מצד שני זה כבר לא סימיט קלאסי! מאכלים מסורתיים טובים כמו שהם, וכשמשדרגים אותם הם כבר לא אותו הדבר. אנחנו אהבנו לקנות סימיט בדרך מילדים שמסתובבים בצמתים ומוכרים אותם לנהגים. אין כמו סימיט טרי וריחני לנשנש על הדרך! אבל הילדים האלה נוכלים לא קטנים ואוהבים לזרוק מחיר בשמיים, אבל איתם אין בעייה להוריד את המחיר לרבע, כי הם יודעים שהם הגזימו וסתם רוצים לנסות את מזלם ולבחון את מידת הפראייריות של התייר
הלוואי שאפשר היה גם להעביר את הריחות, הטעמים והקולות דרך המחשב! התיאור שלך כל כך חי, שאני כמעט מרגישה כאילו אני נמצאת שם, מריחה את הריחות ושומעת את צעקות הרוכלים! סימיט ממולא נשמע מעניין, מצד שני זה כבר לא סימיט קלאסי! מאכלים מסורתיים טובים כמו שהם, וכשמשדרגים אותם הם כבר לא אותו הדבר. אנחנו אהבנו לקנות סימיט בדרך מילדים שמסתובבים בצמתים ומוכרים אותם לנהגים. אין כמו סימיט טרי וריחני לנשנש על הדרך! אבל הילדים האלה נוכלים לא קטנים ואוהבים לזרוק מחיר בשמיים, אבל איתם אין בעייה להוריד את המחיר לרבע, כי הם יודעים שהם הגזימו וסתם רוצים לנסות את מזלם ולבחון את מידת הפראייריות של התייר
ממשיכים לאכול טוב טעים ובזול ארוחת צהרים.
קוקוראץ : מעיים בלחמניה העשן הריחני העולה מהדוכנים מסלק במהרה את תחושת השובע של ארוחת הבוקר. המאכל הכי טורקי - שלמענו מוכנים המקומיים לעלות על בריקדות, וגם עלו - הוא הקוקוראץ. צירוף של קלוריות וכולסטרול ממוצא מפוקפק,אבל בטעם של גן עדן. המאכל הזזה שהוא מיוחד לאיסטנבול (מצאתי אותו גם ביוון בחצי האי איבוה) נמכר לרוב בדוכן נייד על גלגלים. המאכל עשוי מעי כבש כרוך כנקניק עבה ומאורך על שיפוד מסתובב מול גחלים לוהטות . המוכר חותך מהנקניק חתיכות קצוצות דק, מערבב עם מעט ירקות והמון תבלינים ומגיש בתוך לחמניה חמה. במסגרת מאמציה של טורקיה להצתרף לשוק האירופי, החליטה הממשלה להחיל את חוקי ההיגיינה האירופיים, ובהם איסור על מכירת חלקים פנימיים של בעלי חיים ברחוב. איסור הקוקוראץ עורר גל מחאה כה גדול שהשלטונות, לעת עתה, נאלצו לסגת. מאכל "תאווה" נוסף מידיה : צדפות ממולאות במסגרת אותם חוקיי היגיינה נאסר גם מאכל רחוב פופולרי אחר: מידיה - צדפות שחורות (מולים) שתוכנן הוצא והן מולאו מחדש בבשר הצדפה שעורבב עם אורז. רוכלי הרחוב נושאים מגשים עמוסים במידיה,פותחים בשבילך צדפה, מטפטפים עליה מעט לימון טרי ומגישים לך אחת ואחריה שניה ושלישית ככל שתאווה נפשך. בליק אק-מק עוד מוסד פופולרי של ארוחת צהריים ברחוב שסבל מהתנכלות אווילית של השלטונות הוא הבליק אק מק (בליק הוא דג ואק-מק - לחם). בנמשך עשרות בשנים עגנו ליד הרציף באמינונו (Eminonu) סמוך לקצהו הדרומי של גשר גלטה (Galata) סירות "הדג בלחם" , שהגישו ארוחת צהרים טעימה וזולה. על הסירות ניצב גריל ועליו ניצלו הדגים. שם, אחרי המתנה ארוכה בתור, קיבלו חצי כיכר לחם טרי שבתוכו טמון חצי דג נקי מעצמות עם כמה פרוסות עבות של עגבניה ובצל. בקרבת מקום עמד מוכר החמוצים שתמורת תשלום פעוט הגיש כוס פלסטיק ובה תערובת חמוצים עם מנה נאה של התחמיץ שנכבשו בו, שאותו בני העיר נוהגים לשתות. היום אפשר לאכול דג בלחם במסעדות שמתחת לגשר גלטה החדש, אבל זה כבר לא זה. בואו אגלה לכם היכן המקום שלי : ליד הקצה הצפוני של הגשר, ממערב יש שוק דגים נאה. אחרי שעוברים את שורת הדוכנים מגיעים למסעדה קטנה,כמה שולחנות ושרפרפים על שפת מפרץ קרן הזהב, ובה אפשר להנות מהמטעם. עם קצת מזל, בעיירות שלאורך הבוספורוס ומהצד האסייתי של העיר עדיין אפשר למצוא פה ושם סירה קטנה שמגישה דג בלחם. עוד אי אלו דברים טובים המאכל הטורקי הנפוץ ביותר הוא השווארמה. כאן קוראים לה "דונר קבב" כלומר "קבב מסתובב" ולדעתי היא הרבה יותר טעימה מהשווארמה שלנו,בעיקר הודות לכך שאינה כשרה. יש דונר של כבש ויש של עוף, יש בלחמניה או בפיתה או בלפה. קבורמה הוא בשר כבש קצוץ דק ,מתובל ומטוגן על פלטה לוהטת, ארוחה משביעה בתוך חצי כיכר לחם. נוהוט פילאב הוא מאכל המכיל אורז מעורב עם גרגרי חומוס ובשר עוף, הנמכר מעגלת אקווריום- למי שמעדיף ארוחה בקערית פלסטיק. אז בתאבון המשך בארוחת הערב ואיך לא גם בקינוחים. .
קוקוראץ : מעיים בלחמניה העשן הריחני העולה מהדוכנים מסלק במהרה את תחושת השובע של ארוחת הבוקר. המאכל הכי טורקי - שלמענו מוכנים המקומיים לעלות על בריקדות, וגם עלו - הוא הקוקוראץ. צירוף של קלוריות וכולסטרול ממוצא מפוקפק,אבל בטעם של גן עדן. המאכל הזזה שהוא מיוחד לאיסטנבול (מצאתי אותו גם ביוון בחצי האי איבוה) נמכר לרוב בדוכן נייד על גלגלים. המאכל עשוי מעי כבש כרוך כנקניק עבה ומאורך על שיפוד מסתובב מול גחלים לוהטות . המוכר חותך מהנקניק חתיכות קצוצות דק, מערבב עם מעט ירקות והמון תבלינים ומגיש בתוך לחמניה חמה. במסגרת מאמציה של טורקיה להצתרף לשוק האירופי, החליטה הממשלה להחיל את חוקי ההיגיינה האירופיים, ובהם איסור על מכירת חלקים פנימיים של בעלי חיים ברחוב. איסור הקוקוראץ עורר גל מחאה כה גדול שהשלטונות, לעת עתה, נאלצו לסגת. מאכל "תאווה" נוסף מידיה : צדפות ממולאות במסגרת אותם חוקיי היגיינה נאסר גם מאכל רחוב פופולרי אחר: מידיה - צדפות שחורות (מולים) שתוכנן הוצא והן מולאו מחדש בבשר הצדפה שעורבב עם אורז. רוכלי הרחוב נושאים מגשים עמוסים במידיה,פותחים בשבילך צדפה, מטפטפים עליה מעט לימון טרי ומגישים לך אחת ואחריה שניה ושלישית ככל שתאווה נפשך. בליק אק-מק עוד מוסד פופולרי של ארוחת צהריים ברחוב שסבל מהתנכלות אווילית של השלטונות הוא הבליק אק מק (בליק הוא דג ואק-מק - לחם). בנמשך עשרות בשנים עגנו ליד הרציף באמינונו (Eminonu) סמוך לקצהו הדרומי של גשר גלטה (Galata) סירות "הדג בלחם" , שהגישו ארוחת צהרים טעימה וזולה. על הסירות ניצב גריל ועליו ניצלו הדגים. שם, אחרי המתנה ארוכה בתור, קיבלו חצי כיכר לחם טרי שבתוכו טמון חצי דג נקי מעצמות עם כמה פרוסות עבות של עגבניה ובצל. בקרבת מקום עמד מוכר החמוצים שתמורת תשלום פעוט הגיש כוס פלסטיק ובה תערובת חמוצים עם מנה נאה של התחמיץ שנכבשו בו, שאותו בני העיר נוהגים לשתות. היום אפשר לאכול דג בלחם במסעדות שמתחת לגשר גלטה החדש, אבל זה כבר לא זה. בואו אגלה לכם היכן המקום שלי : ליד הקצה הצפוני של הגשר, ממערב יש שוק דגים נאה. אחרי שעוברים את שורת הדוכנים מגיעים למסעדה קטנה,כמה שולחנות ושרפרפים על שפת מפרץ קרן הזהב, ובה אפשר להנות מהמטעם. עם קצת מזל, בעיירות שלאורך הבוספורוס ומהצד האסייתי של העיר עדיין אפשר למצוא פה ושם סירה קטנה שמגישה דג בלחם. עוד אי אלו דברים טובים המאכל הטורקי הנפוץ ביותר הוא השווארמה. כאן קוראים לה "דונר קבב" כלומר "קבב מסתובב" ולדעתי היא הרבה יותר טעימה מהשווארמה שלנו,בעיקר הודות לכך שאינה כשרה. יש דונר של כבש ויש של עוף, יש בלחמניה או בפיתה או בלפה. קבורמה הוא בשר כבש קצוץ דק ,מתובל ומטוגן על פלטה לוהטת, ארוחה משביעה בתוך חצי כיכר לחם. נוהוט פילאב הוא מאכל המכיל אורז מעורב עם גרגרי חומוס ובשר עוף, הנמכר מעגלת אקווריום- למי שמעדיף ארוחה בקערית פלסטיק. אז בתאבון המשך בארוחת הערב ואיך לא גם בקינוחים. .
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.