אינטרס אישי.

[lightflake]

היה לי כל כך ברור שזה יגיע

 

[ינוקא1]

כי הוא לא ראה עדיין

גם אני מתוכנת לפעמים.

ואגב , אם לא שמת לב , הצעתי לך קודם מדיטציה.

היא בדיוק כמו המדיטציה הרגילה שלך עם הבדל קטן :

"מי אני ?"

תשובה למשל : "אני היד שלי"

וההבדל : במקום לענות את התשובה "לא" , תנסה הפעם לענות את התשובה "גם" - "אני גם היד שלי".

"מי אני ?"
"אני הבן של אמא ואבא".

במקום לענות "לא" , תענה "גם". אני גם הבן של אמא ואבא שלי.
. . .


ותראה לאן זה יוביל אותך.

 

[gabpaz]

אל תצמד לאושו או ליד

תקשיב למה אושו אומר מעבר למי הוא כאדם.
אם לא תוכל לעשות את ההפרדה הזאת לא תוכל גם לראות שהיד שלך, כן מישהו יכול להזיז ולהרגיש אותה, אבל תגיד לי מי זה שיכול לגרום ליד שלך לזוז ושחווה את התחושות ממנה?

אם היד "גם שלי" אותי מעניין של מי?

 

[gabpaz]

לגבי אושו שוב

אני מסכים לחלוטין שאדם חייב להתנהל לפי הפילוסופיה שלו ושבעצם החיים שלו הם הלימוד שלו ולא מה שהוא אומר.

אישית אני לא יודע מה לחשוב על אושו, אין לי דעה כי שמעתי כל מיני דעות לכאן ולשם, אני פשוט קורא, מקשיב או משתתף במדיטציות שלו אבל לוקח רק מה שנכון לי. וזהו. כל השאר אני משאיר בצד.

 

[ינוקא1]

קראת את השרשור כאן ליד על פתח תקווה ?

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=228&messageid=168060112

אז לגבי השאלה "אם היד גם שלי אותי מעניין של מי ?"

אז אם פתח תקווה לא קיימת , אז אותי מעניין של מי העובדים של מחלקת החינוך בעיריה של פתח תקווה.

 

[gabpaz]

אתה מניח תשובה במקום לדעת אותה

אתה מניח שאם "אני חושב משמע אני קיים"
זו הנחה נכונה.
אני לא חושב משמע....
במקום להמלט אל הראש שלך שמניח הכל באינדוקציה נהדרת תיהיה עם השאלה. השאלה חשובה יותר מהתשובה!
אין לך מה להוכיח לי שאני טועה כי התפיסה שלי לא בנויה על הבנה, על פילוסופיה או ספר אלא על החוויה שלי. אלא לא יכול לשכנע אדם נגד מה שהוא יודע ב100%החוויה שלו.
ההבדל בין חוויה למחשבה/הבנה הוא מהותי.
אז אם כוונתך להעיר אותי אין צורך, אני ער, בחוץ השמש מאירה והעורב קורה "ארר ארר"... אתה יכול להמשיך בחייך.

 

[ינוקא1]

אולי החוויה שאתה חווה היא לא החוויה היחידה ?

אני כל הזמן אומר כי גם מה שאני כותב נובע מחוויה.

רק שחוויות אינני יכול להעביר דרך הפורום , מילים אני כן יכול.
ממילא לכל מה שאני מעביר דרך הפורום יש אופי שכלי.

אך בגלל ההיצמדות לחוויתך והחשיבה כי אין בלתה , מבחינתך כל מה שאינו תואם את חוויתך סימן שהוא "פילוסופיה" בלבד.

אני מכיר את החוויה שלך ואת המדיטציות הללו.
עשיתי מאז דרך ארוכה והבנתי שזו אמת חלקית בלבד.

השאלה היא האם אתה מוכן להיות מספיק פתוח להיפתח לכל האמת (שזו בעצם הארה) ולוותר על האפשרות \ היצמדות לכך שכל האמת נמצאת בידיך ?

כדי להגיע אל המקום הזה כדאי לך להכיר באפשרות כי ישנן חוויות רבות ושונות.

 

[lightflake]

חבל לך על האנרגיה...

 

[ינוקא1]

אולי הוא למד דבר חדש ? למה חבל ?

 

[lightflake]

ינוקא

אהלן מה נשמע ?

 

[ינוקא1]

נשמע טוב.

 

[gabpaz]

במה נמדדת ההבנה שלך את האמת?

בסופו של דבר זה לא משנה אם נגיד שאתה צודק או טועה.

בסופו של דבר לכל אחד יש חיים משלו. הוא יודע האם הוא מתמודד עם הפחדים בחיים שלו. האם הוא שמח, מקבל את החיים כמו שהם. נאבק בהם. האם מערכות היחסים בחיים שלו הרמוניות. האם לאנשים נעים להיות בחברתו, והם אוהבים אותו. האם הוא בורח ומתחמק מאנשים מסויימים, מהמשפחה שלו.האם הוא נהנה מחייו. האם חייו מרגישים לו מלאים ומשמעותיים. האם חייו הם סבל או אושר. האם קל לו לבכות ולצחוק. כמה הוא אוהב ואמפתי לאחרים. האם יש לו מה להשיג או שהוא מרגיש שלם בין אם ישיג דבר או לא ישיג דבר.
הרשימה עוד ארוכה.

מה שאני בה להגיד. כל אחד יודע האם הוא מאושר או סובל.
אתה לא צריך לשכנע אף אחד האם אתה מאושר או סובל או האם הוא מאושר או סובל. אני יודע את החוויה שלי ואתה יודע את שלך.

אני שלם עם שלי.

הארה, התעוררות, לראות אורות ולחוות אינסוף... מזה כל אלה? איך נראים החיים שלך בסופו של דבר!
מזה משנה מה האמת המוחלטת, היחסית, כמה אמיתויות יש?
אם אתה מרגיש שהחיים שלך שלמים כרגע, שאתה אוהב את כל בני האדם, החיות והצומח ואת החיים בכלל, אין טעם להסביר את זה.
אם אתה לא מרגיש שהחיים שלך שלמים כרגע ושעדיין יש דברים שאתה אוהב ודברים שאתה לא אוהב, מה שלא תרשום, תגיד ותתפלסף לא יביא לך דבר.

 

[ינוקא1]

הקטע שגיליתי

שהחיים שלי הופכים לשלמים , רק כאשר אני מקבל את אי מושלמותם . . .

 

[ינוקא1]

תשובתי היא חוויה

לא פחות מתשובתך.

רק שאתה נצמד לחוויה של "כלום" , ולא מסוגל לראות כי קיימת אמת אחרת ,

אך אני מבין כי בדיוק כשם שקיימת חוויה של "כלום" קיימת חוויה של "הכל".
ושתיהן חיות להן ביחד בשלום !

אם באמת אתה רוצה להשתחרר , תצטרך לצאת מהיצמדות זו.

 

[משה205020]

אבל מה בקשר להמשכיות?

אני קראתי את כל מה שנכתב בשרשור אבל נראה לי שלא לקחנו כמה דברים בחשבון.
דבר ראשון, אני יודע שלהגיד שאנשים מתוכנתים זו אולי בחירה של מילה לא נכונה אבל אני לא יודע איך לקרוא לזה (אולי להגיד "חונכו" ועברו שטיפת מוח, היה יותר מתאים). ואז אתה לא יכול להגיד ששטיפת מוח לא פועלת על אנשים (מה עם פרסומות).
דבר שני, מה עם ההמשכיות, אנשים ממשיכים את העבר שלהם: למשל רוב הדתיים היו ילדים דתיים. אז אתה אומר שהם לא מתוכנתים להיות דתיים, שהם יכולים להוריד את האחריות של ההורים שלהם, מזה שהם דתיים?

אני לוקח את הדת כדוגמה אבל אני חושב שלרוב האנשים יש משהו כמו דת שגורם להם לפעול בניגוד לאינטרסים האישיים שלהם בלי סיבה מוצדקת.

 

[gabpaz]

הארה ותכנות

בזן הצורת תכנות הזאת נקראת "קארמה", לא קארמה רוחנית של לפני מאה גלגולים הרגת בן אדם ועכשיו מישהו הורג אותך, אלא פשוט סיבה ותוצאה. אז כל התוצאות שלך בחיים ברגע הזה נגרמו מסיבות מהעבר שלך. כל תוצאה הופכת בזמנה לסיבה חדשה שיוצרת תוצאה חדשה וכו'...

אז הסביבה שגדלת בה, הדת, המשפחה ההורים, וכל מה שהיה סביבך, היו סיבות. מול אותן סיבות אתה חווית חוויה כלשהי מתישהו בעבר ולמדת לשמור חוויות נעימות ולהמנע מחוויות לא נעימות.

אותו תכנות שאתה מדבר עליו מכיל הרבה שכבות של הגנה מפני חוויות בלתי נעימות.

לתאר את השתלשלות הקארמה/תכנות של מצב מסויים זה מורכב מדי.

אתה צריך להבין שכל פעולה שאדם עושה, לפי ידיעתו ברגע ביצוע המעשה זו הפעולה הטובה ביותר עבורו. גם אם הוא יגיד שהוא יודע שהוא פוגע בעצמו ושזה רע או לא נכון עבורו, הוא בעצם נמנע מלהתעמת עם רגש פנימי שלו שמאוד מפחיד אותו. אז בשיקול הדעת הלא מודע שלו הוא רואה: התעמתות עם רגש שאני לא יודע להכיל או לעשות משהו שאני לא רוצה? והוא לרוב בוחר לברוח מהתעמתות עם עולמו הפנימי, רגשות.

כשאדם לא מבין את שפת התכנות הזו של עצמו, הוא ימשיך להיות מתוכנת. ויפעל מתוך קורח המציאות.

כל בני האדם מתוכנתים! יש כאלה ששמו פחות הגנות מפני עצמם ויש כאלה שעולם הוא מבצר או אפילו בונקר תת קרקעי שלא ראה אור שמש כבר עשרות שנים.

במציאות כמו שכולם כבר שמעו הרבה פעמים, אין באמת כלא, השמש מגיעה היישר לעין שלנו. בפרקפטיקה מעטים האנשים שיודעים לחיות ללא הכלא הזה.

בדרך הפנימית או הרוחנית, איך שתרצה לקרוא לזה, יש שני דרכים. דרך אחת שבאה להבין את הכלא, לקבל אותו, ולאט לאט להפתח ולהוריד חומה חומה. והדרך השניה פותחת לך את העיניים מלראות שאין כלא.
תהליך אחד הוא פסיכולוגי ואורך לנצח. דרך התהליך הפסיכולוגי אי אפשר באמת להתשחרר מהכלא לחלוטין, אלא רק להגדיל את מרחב החופש שלך, להרגיש חופשי יותר ויותר מיותר ויותר דברים, אבל זה אף פעם לא יגיע למצב שלם שבו אתה פשוט חופשי.

הדרך השניה הי דרך להארה/התעוררות, שבה על ידי טכניקות שונות אתה מגיע למצב של "אין מחשבה". כל החומות קיימות רק במחשבה. ללא המחשבה אין חומות. זו דרך המדיטציה, הדרך הרוחנית. ואתה מגיע למצב של חופש מוחלט ושלמות ברגע.

2 הדרכים לא מנוגדות אחת לשניה. אין דרך אחת נכונה.
יש אנשים שמוכנים להתמסר לחלוטין לתרגול המדיטציה ו"לקפוץ מעל התהום". הרוב המוחלט של האנשים לא מוכן לזה עדיין. קראתי שלשום על פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית, ונכתב שמה שלכל בני האדם יש 4 פחדי יסוד: פחד ממוות, פחד מחופש, פחד מבדידות ופחד מחוסר משמעות. בשביל לקפוץ מעל אותה תהום צריך להיות מספיק איתנים וחזקים כדי להתמודד עם חופש מוחלט, עם חוסר משמעות של כל העולם שיצרת לעצמך בראש במשך כל חייך ובעצם עם מוות של כל החיים שבנית ובדידות מכל החברה שעדיין מאמינה באותה אמת שקרית. אם אדם מוכן להתאמת עם אמת זו הוא יהיה מוכן להשתחרר.
כל עוד אדם לא נמצא שמה הוא יצתרך לעבוד לאט לאט ולהתחיל להפתח לעצמו ולהגדיל את הכלא שלו עד שירגיש חזק מספיק.

גם אחרי שאדם מתעורר מראיון הכאלה, התכנות עצמו עדיין קיים פשוט האדם חופשי משפת התכנות שקיימת בראש שלו. אם הוא ישמור על ההפרדה בינו ובין שפת התכנות הוא ישאר חופשי, אם הוא לא ישמור על ההפרדה הוא חוזר לכלא. מה שכן, אחרי כל התעוררות כזו, החזרה לכלא שונה לחלוטין, הרבה חומות נעלמות ומתנפצות מכל התעוררות. ולכן התהליך במציאות נבנה ונמשך לרוב שנים רבות גם אחרי אותה הארה ראשונית.

מקווה ששפכתי קצת אור על הארה ותכנות

 

[ינוקא1]

זה נכון.

רק שגם לפעול לפי אינטרסים אישיים זה לא שיא השלימות.

וגם לפעול "למען טובת הכלל" תוך הזנחת עצמינו זה לא טוב.

השלימות בעיני היא שיהיה לאדם יעוד ומשמעות לחייו , משהו לא אגואיסטי הגורם לו אושר שמחה וסיפוק מעצם עשיתו.
וזה יהיה במרכז חייו.
ואז ממילא גם כאשר הוא פועל לרווחתו האישית הכל בעצם משרת את יעודו.

 

[gabpaz]

ברמה עמוקה, אל תיצור אפילו רווחה אישית

ברגע שאתה חופשי מסיפוק העצמי שלך. לא מתוך בריחה מהתמודדות עם מצבים מסויימים אלא מתוך תפיסה שאין לך שום צורך לקיים ושהכל כבר שלם כרגע. אז נשאר לך רק להיות אוהב וחומל לאחרים. אין פה מקום של "איזון" הרי איזון אומר שיש רצון אישי שצריך לאזן אותו. לעומת זאת מדובר במצב שכל דבר בחיים שלך מכוון לעבר אחרים. בין אם אתה אוכל, ישן, עובד, מודט או הולך לשירותים, הם לא למען הרווחה האישית אלא למען אחרים.
כמובן שכל עוד אדם מרגיש לא שלם, ושהוא רוצה וצריך דברים הוא לא יכול להיות במצב הזה.

 

[ינוקא1]

האם הכל כבר שלם כרגע ?

האם אני יכול להתפטר מהעבודה , כי אינני צריך אוכל לאכול , ובגד ללבוש ומקום לגור בו ?

האם אינני צריך באמת שום דבר עבור עצמי ?

האם הגישה הזו ש"הכל שלם" תקיפה גם לגבי חייך הפיזיים , או שבחייך הפיזיים נוכח חסרון המתמלא כל הזמן ואם לא יתמלא תרגיש צער ?

 

[gabpaz]

האם אתה באמת מבין "הכל שלם"?

כל עוד אנחנו מדברים על "הכל שלם" "הכל בסדר כרגע" ועוד שלל ביטויים שנשמעים מושלמים תעמוד בינינו תהום חוויתית.

אני מבין את הטענה שלך שאומרת: אם הכל שלם, אתה עדיין צריך אוכל, שכר דירה, כסף, בגדים וכו'.

אין פה סתירה. העניין הוא שבהרגשה שלך אתה לא "צריך" (בדגש) אותם. אם יש או אין זה לא מתוך צורך קיומי.

יש נזירים שעושים תרגולים מאוד קשים, לגוף ולראש בדיוק כדי להתשחרר מהתפיסה הזאתי, שצריך משהו. יש אנשים שחיים ללא בית, ללא רכוש ללא דבר והם שמחים וחופשיים. אתה לעומת זאת יש לך הכל אבל האם אתה חופשי באמת מבפנים?
אם אתה יוצר לך מציאות של "צריך 1,2,3.." זה מה שתקבל.
אם תתעורר ותבין שהרשימה שהכנת אף פעם לא הייתה קיימת במציאות אלא אתה המצאת אותה ואתה מאשים את החברה, המשפחה והממשלה, אז תוכל לבחור את חייך.

יש הרבה אנשים שחושבים שמשפחה וילדים זה דבר שצריך לעשות. אני פגשתי במנזר זן מאסטר ללא אישה וילדים ומי יודע מתי אחרונה עשה סקס לפני אולי 40 שנה, והוא אחד האנשים הכי שמחים, שלווים וחזקים פנימית שפגשתי.

אז במקום להניח איך זה להיות ער, מה היית עושה אז וכו', שכח מזה!
אתה לא יכול לנסות להכניס וודאות לתוך חוסר וודאות. לחיות את החוסר וודאות זה להתעורר. אחרי שתדע את החוסר וודאות לא תיהיה לך בעיה לעבוד, לשלם, לאכול וללכת לשירותים אם אתה צריך והאמת היא שתעשה אתכל באופן אחר לחלוטין שיהיה הרבה יותר טוב לך ולסביבה שלך. אבל כל אלה לא יבואו מהשיחה העקרה הזאתי בינינו

זה יבוא כשתפסיק לנסות להבין, שים את כל השאלות בצד ולזמן מסויים רק תתרגל מדיטציה. בין אם זה רק ל10 דקות, שעה, יום, שבוע, או עד יומך האחרון