אינטרנט ודמוקרטיה

[סרפד]

אינטרנט ודמוקרטיה

מישהו שמע אתמול ב"מהיום למחר" את הראיון עם אוריה שביט? חלק מהשיחה עסק באינטרנט במדינות לא דמוקרטיות (מדינות ערב, במקרה הזה). כידוע האינטרנט יצר תקוות גדולות מבחינת חופש הביטוי ופוטנציאל לדמוקרטיזציה והוא נחשב למדיום קשה במיוחד לצנזורה. המציאות קצת שונה. עיקר טיעונו של שביט הוא שהאינטרנט אינו מהווה גורם בעל השפעה ממשית מבחינת הדמוקרטיה, אלא הוא המשך של הקיים - בחברות דמוקרטיות ופתוחות האינטרנט פתוח ונוטל חלק בדמוקרטיה, ובמדינות לא דמוקרטיות המשטרים הרודניים מצליחים להפעיל הגבלות ופיקוח בדרכים שונות, גם באמצעים טכניים, גם באמצעות ענישה של מי שנתפס וגם ע"י שליטה כלכלית במחירי המחשבים ותעריפי השימוש כך שרק אחוז מזערי מן האוכלוסיה מסוגל להשתמש באינטרנט בכלל. הוא ספר מקרה של אישה בסוריה שקבלה בדוא"ל קריקטורה של בשאר ורפיק חרירי בתנוחה של נאהבים ושלחה אותה בדוא"ל לחברתה, ובמהרה הדפקו על דלתה השוטרים, או הסוכנים המיוחדים. לעומת ההגבלות והפיקוח על האזרחים, המשטרים עצמם משתמשים באינטרנט לתועלתם, ככלי תדמיתי. מסתבר שכשהמשטר כל יכול ואינו ניתן להחלפה האינטרנט חסר משמעות. למדיומים הותיקים יותר - הרדיו והטלויזיה - יש יותר משמעות כי המשטרים לא יכולים למנוע מן האזרחים לקלוט תחנות זרות. .

 

[e-magine]

ש לי מה להגיד

קראתי את ההודעה, יצאתי מהפורום וחזרתי. אז כמה הערות: קודם כל הרומאים אמרו: VERBA VOLANT, SCRIPTA MANENT כלומר, הדיבורים עפים, הכתובים נשארים. מסתבר שגם הביטים שרצים דרך קוו טלפון או דרך כבלמחשבון דואל לחשבון דואל נשארים ויכולים לשמש הוכחה בידי משטר טוטאליטרי שמפחד מהומור. יש משטרת מחשבות, ולא רק בסוריה, מה לגבי העדה החרדית האוסרת טלוויזיה, אינטרנט, עיתונים מסויימים ותחנות רדיו מסויימות? עכשיו אולי נקודה יותר חשובה: רעיונות דמוקראטיים לא נקלטים בקלות במוחם של אנשים שצמחו ברקע תרבותי מסויים. כאשר נפולאון כבש את מצריים והתחיל להפיץ את רעיונות המהפכה הצרפתית, LIBERTE EGALITE FRATERNITE ממש לא הבינו על מה מדובר, לא הבינו איך נוצרי יכול להיות שווה פתאום למוסלמי, איך עבד שהוא רכוש יכול להיות חפשי, מה זה בכלל אחווה, וכל הלאה, גם בארה"ב לקח הרבה זמן עד מכינון החוקה עד לביטול העבדות וכד', אחד המאפיינים של האינטרנט להבדיל מטלוויזיה, רדיו ועיתונות כתובה הוא שהוא הרבה יותר נגיש, התקשורת הכתובה והאלקטרונית במדינות הדמוקרטיות נתונה בידי בעלי הון (אני נשמע כמו אמיר פרץ?) ובמדינות הטוטאליטריות בידי השלטון. איראן היא מדינה טוטאליטרית שלפני כן היתה פתוחה למערב והיום יש בה, לפי מה שקראתי, חוץ מהפגנות המוניות בדרישה לרפורמות גם פריחה של בלוגים המשמשים כערוץ להחלפת דעות. נכון שמידי פעם נעצרים בעלי בלוגים וכנראה גם מובאים למשפטים ונענשים על "החזקת אתר חתרני, אך הפריחה נמשכת תחת עיני השלטונות וכנראה שיש תהליכים שקשה מאד למנוע גם בשלטון טוטליטארי.

 

[הניבלונגים]

עוד על אינטרנט ודמוקרטיה

האינטרנט הוא כלי מדהים לעידוד חופש דיבור ולא כל כך קשורה לדמוקרטיה בהיבט הרחב יותר שלה. במדינות דמוקרטיות הבעיה המרכזית בחופש הדיבור היא הנגישות, כלומר מותר להגיד הכל, אבל מי שמחליט מה מקבל תפוצה המונית הם נציגיהם של בעלי הכוח הכלכלי (הקשורים כמובן לבעלי הכוח הפוליטי), בעיתונים ובכלי התקשורת האלקטרונית (בארץ יש גם מעורבות ממשלתית בכל התקשורת האלקטרונית אבל זה לא כל כך שייך כרגע), האינטרנט מאפשר לכל אחד, תהה דעתו חתרנית ככל שתיהיה להגיע (באופן עקרוני), לכל שאר האנשים המחוברים לרשת, במדינה כמו ישראל, בה חלק ניכר מהציבור מחובר לאינטרנט (להערכתי, על סמך סקרים שאני עושה בבתי ספר, למעלה מ 60% מבתי האב בארץ מחוברים לרשת) יש בכך תרומה משמעותית לחופש הביטוי. בגלל המבנה הטכנולוגי המעט מורכב של הרשת עדיין והצורך בספקי תוכן וטלפוניה, מדינות טולטריות פועלות בד"כ באחת משני הדרכים, אחת, מעקב מתמיד אחר תעבורת האינטרנט, מאוד פשוט לעקוב אחרי כל הודעת דוא"ל או כל אתר בו רושמים מילים מסוימות (למשל "חופש", "דמוקרטיה" או כל מילה אחרת) גם שרותי המודיעין האמרקאים עושים את זה לגבי מילים אחרות, ובפחות הצלחה עקב המורכבות של הרשת בארה"ב. הדרך השניה היא הגבלת השימוש, ניתן, כמו שעשה אסד הצעיר, שזכה לפרסומת חיובית כשחיבר את סוריה לרשת, לאפשר גלישה רק ממקומות מסוימים ולאנשים מסוימים, בסוריה רק חברים בכירים בבעת' יכולים להתחבר מהבית, או סטודנטים מחדרים מסויימים מאוניברסיטה אחת ובכך מנטרלים את עניין המרגיז הזה של חופש הביטוי, גם במקומות אחרים משתמשים בצורות שונות (החל מ firewalls ועד הגבלות פיזיות) את השימוש ברשת באופן כזה, שרק מי "שמותר" לו ונבדק מראש, יכול להשתמש ברשת, כך שבמדינות טוטליטריות, על פי רוב, האינטרנט אינו מהווה גורם. עניין נוסף הוא המחיר, ניתן, באמצעות העלאה מלאכותית לגרום לכך שרק עשירים במיוחד יוכלו להתחבר לרשת ואלה, כמעט תמיד מהווים חלק מהעלית השלטת (במדינות דמוקרטיות ובוודאי במדינות טוטליטראיות), כך שגם שאפילו לדעת אינטרנט לא צריך בשביל לחסום גישה חופשית לרשת, מעטות הן המדינות הטוטליטריות (למעשה כשאני חושב על זה רק בסין ואיראן), בהן האינטרנט מהווה איזה שהוא גורם וגם זה רק בקרב סטודנטים. עוד משהו לא כל כך קשור אבל קצת כן, בשיא ימיו של קים אייל סונג בצפון קוריאה, מכשירי הרדיו היחידים שנמכרו במדינה היו כאלה, המכוונים לתחנת הרדיו הממלכתית ולא ניתן להזיז את המכוון שלהם, גם זו דרך לשלוט על אינפורמציה.

 

[סרפד]

עוד לא החלטתי אם לצחוק או לבכות

על הרדיו החד-תחנתי של קים. על פי מאמר שהביא אימאג'ין לא מזמן, באוכלוסיה היהודית בישראל מחוברים לרשת כ- 50% מבתי האב. זה נתון מאד משמעותי. בארצות ערב, אם שמעתי נכון, זה עומד בממוצע על 1% (וגם אם שמעתי לא נכון, זה לא הרבה יותר מזה). נתקלתי באתרים או הודעות פורום שיוצאות נגד המשטרים, אבל כשאחוז המחוברים כה מזערי זה כמעט כמו לצעוק לרוח. לגבי השליטה של בעלי הכוח הכלכלי באמצעי התקשורת במדינות דמוקרטיות, זה נכון אבל בהסתיגות. זה תלוי מאד באזרחים. כדי להעלות תחנת רדיו צריך רשיון, כדי להוציא עיתון כתוב - לא. אח"כ יש את הפרסומות שכל אמצעי התקשורת מתפרנסים מהן ושיוצרות תלות במפרסמים ודרישותיהם. למשל, הרבה בעלי עסק/הון יהודים איימו להפסיק את הפרסום ב- CNN אם התחנה לא תשנה את הדרך בה היא מסקרת את הקונפליקט הישראלי-פלשתינאי, והיתה לזה השפעה. וברור שבאמצעי התקשורת יחשבו פעמיים לפני שהם מפרסמים ידיעה או טור הפוגעים באחד המפרסמים הגדולים או באינטרסים הכלכליים או הפוליטיים שלו, ושהם עלולים להתחשב באינטרסים האלה בסיקור הכללי. וזה בלי להזכיר שרוב אמצעי התקשורת המרכזיים נמצאים בבעלותן של כמה משפחות שיש להן עוד כמה אינטרסים במדינה הזו. אבל בעיקרון, העלות של תחנת רדיו פירטית או עיתון קטן הם לא נורא גבוהים. אם הציבור שהם פונים אליו רוצה בהם מספיק, התחנה יכולה להשען במידה לא קטנה על תרומות או דמי מנוי וולונטריים, והעיתון הקטן על מכירת עותקיו. אם זה לא קורה, כנראה שיש לזה סיבות אחרות. בכל מקרה, ברור שהאינטרנט הוא האלטרנטיבה הנוחה, הקלה והזולה לאין שיעור להגיע לתפוצה משמעותית - ממש כל אחד יכול. מה גם שאמצעי התקשורת הגדולים יוכלו פחות ופחות להרשות לעצמם להתעלם ממה שמתפרסם ברשת כי הם יסתכנו באובדן הרלוונטיות שלהם. .

 

[הניבלונגים]

אם כבר קים אייל סונג

לקים המוזר, היה חבר טוב, קראו לו צ'אוצ'סקו, הדיקטטור לשעבר של רומניה, באחד ממסעותיו לבקר את ידידו קים, ראה צ'אוצ'אסקו, את שידורי הטלוויזיה הצפון קוראינאית שהייתה מופת לסוציאליזם ומלאה בהרצאות מלומדות, על הפורלטריון וגדולתו של העם הקוראני. התלהב צ'אוצ'סקו ואמר לעוזריו, שזו הטלוויזיה שהוא רוצה, מיכוון שהרומני היה דיקטטור אכזרי לא פחות מחברו הקוראני, עשו עוזריו כרצונו ופשוט שידרו את שידורי הטלוויזיה הצפון קוראינית ברומניה (בקוריאנית בלי תרגום), לא יודע אם צרוף מקרים או לא, אבל שבועיים לאחר מיכן, החלו המהומות ברומניה, הבניין הראשון, שנכבש, היה בניין הטלוויזיה וכשבוע לאחר מיכן הוצא צ'אוצ'סקו להורג.

 

[סרפד]

מעניין מה הרייטינג בצפון קוריאה

מצד אחד, זה הערוץ היחיד, מצד שני, כבר עדיף להתנזר מטלויזיה. הטלויזיה היא בד"כ אחד היעדים הראשונים להשתלטות או לניטרול. מתנגדי המשטר (או האויב, במקרה של מלחמה) מבינים היטב את חשיבותו של מוקד התקשורת ההמונית. האינטרנט, ככל שמוקדי התקשורת שלו (חברות טלפון וכבלים וספקי שירות) פזורים יותר, קשה יותר להשתלט או לנטרל אותו, אצלנו זה יהיה די קל. .

 

[סרפד]

אני מבינה היטב את הרומאים

אבל בכיוון הפוך - יש לי רתיעה מלהשאיר "עדויות כתובות", - את השטויות שאני מדברת אנשים שוכחים ואין סיכוי שהם ישרדו מעבר לאוזניים ששמעו אותן, אבל השטויות הכתובות נשארות לדראון עולם, או לפחות לדראון כמה שנים. לגבי משטרת המחשבות של העדה החרדית, זה בכל זאת קצת שונה ממשטרת המחשבות של משטרים טוטאליטריים. לפחות, הסכנה שזה יוביל למותך שואפת לאפס. מקסימום ינדו אותך (אמנם עונש חמור מאד), או אף יכו אותך, או יפרסמו עליך פאשקעוויל משמיץ במיוחד. חוץ מזה, החרדים מוקפים בתרבות ובמסרים החילוניים מכל עבר, גם אם הם מנסים לברוח מזה. ודווקא נתקלתי בהרבה אתרים של חרדים - גם אתרים העוסקים ביהדות, מורשת, משפחה ותרבות, גם בלא מעט פורומים (בעיקר בהייד פארק), אבל גם בפורומים של יוצאים בשאלה שחלקם עדיין חיים בתוך העדה - יש פורום כזה בתפוז, וגם בבלוגים של יוצאים בשאלה או "חילונים מחופשים" (לא מונח שלי) שחיים עדיין בתוך העדה. האינטרנט חשוב מאד לאנשים הללו כי בעדה הם חוששים לדבר על כך אפילו עם קרובים וחברים, ולכן הם מבודדים. באינטרנט הם יכולים לשוחח זה עם זה ועם חילונים וגם עם חרדים. נכון שלאנשים המורגלים בתרבות בה מידת החופש מצומצמת מאד, קשה להסתגל לרעיונות הדמוקרטיים, בד"כ קשה להסתגל לרעיונות המחייבים שינוי של מושגי יסוד. על שוויון אני לא מדברת כי הגזענות במערב יותר מושרשת ובעלת היסטוריה קרובה מפוארת יותר מאשר בחלק מן המדינות הטוטאליטריות. אפשר להסתכל על זה בהתנשאות ולהשוות את זה לקשיים של אסיר להסתגל מחדש לחופש. אבל הרעיון הדמוקרטי נדחה בזמנו ע"י המוסלמים בנימוקים די משכנעים - הם דחו את הרעיון שה"אספסוף" מסוגל או ראוי לשלוט והאמינו באידאל המלך-פילוסוף של אפלטון. גם במדינות דמוקרטיות יש אנשים שנראה כי הם מחזיקים בדעות כאלה... ולא נורא שאתה נשמע כמו עמיר פרץ - הצבעתי לו בבחירות האחרונות

.

 

[עכבר כתום]

איפה אתם ממקמים את ישראל?

אני חושב שדווקא כאן בישראל הניגוד הזה מודגש בצורה הטובה ביותר. בהמשך לסיפור עם נפוליאון ומצרים, אני חושב שגם כאן בארץ אנחנו שבויים באיזו אשליה של מדינה דמוקרטית עם חופש ביטוי. כמה מכם חשופים לתקשורת של המתנחלים או לתקשורת של ארגון בצלם? כמה מאיתנו באמת יודעים מה קורה שם במדינת הNo Mans land? אני חושב שיותר משלא מספרים לנו, אנחנו מעדיפים לא לדעת. אנחנו מעדיפים לחשוב שמה שמספרים לנו בחדשות (בערוצים המפוקחים) הוא האמת ושאין אמת אחרת. אני למשל מקבל את העיתון של ערוץ שבע בכל יום שישי לתיבת הדואר. ומעל דפי העיתון (של המתנחלים) הדברים נראים אחרת. אם רוצים לשמוע את הצד השני אפשר לקפוץ לאתר של אינדימדיה. גם שם הדבים נראים אחרת, השאלה היא מי באמת קורא אותם? אני יודע שאפילו אני לא ממש נכנס לשם באופן קבוע. בקיצר, השאלה היא לא מי ואיפה אפשר לכתוב. השאלה היא מי קורא. עכבר

 

[e-magine]

אני לא חולק על זה

אני יודע שאני לא "חיית אקטואליה" וכבר כמה שנים, דחפתי לעצמי "קונדומים וירטואליים" לאוזניים ולעיניים, כי אני מרגיש שככה אני יכול לשמור על חיים כמעט שפויים במקום הזה. במדינה מכורה לחדשות, אני חושב שיש כאלה שכן מחפשים מקורות ודעות שונות, אך אינני יודע כמה יש כאלה.