אינטואיציה ידיעה ותחושה.
יש ידיעה מסודרת ומנומקת, שאנחנו מבינים את הזיקה בינה לבין ידיעות אחרות. הידיעה באה במה שנקרא אופן "שיכלי".
יש תחושה שבאה באופן "בלתי אמצעי". זו ידיעה לא מנומקת, אבל לא צריך לנמק אותה. כי חשים אותה.
האינטואיציה באה באמצע. היא לא כל כך ברורה כמו תחושה בחושים הרגילים. לפעמים קוראים לזה "חוש שישי".
מצד שני היא פחות מנומקת ומבוססת באופן שיכלי. אבל יש בה תובנה בדומה לידיעה בשכל.
לפעמים האינטואיציה שהיא פחות מידיעה ופחות מתחושה , למעשה מאפילה על שתיהן,
ונותנת להן תוקף או שוללת את התוקף מהן.
אני יכול לדעת או להבין משהו, ובאינטואיציה אני יודע שיש משהו משובש ולא נכון שם.
או לחילופין הידיעה אינה שלמה , אבל האינטואיציה שלי אומרת שגם אם חסר זה עדיין משהו לבטוח בו.
ואותה הדבר ביחס לתחושה . אני יכול לראות משהו, אבל באינטואיציה שלי זה תעתוע חושים
או לחוש משהו לא ברור, אבל למעשה לראות מבעד לערפל או בחשיכה.
אם התחושות והידיעה השיכלית ניתנים לנו באופן "אובייקטיבי", אז האינטואיציה קרובה יותר לסובייקט ולסובייקטיביות.
ואולי להפך?
אולי השאלה האם לבטוח באינטואיציה היא למעשה האם לבטוח בעצמי. בשכל שלי, בתחושות שלי.
גם ספקות הם בסדר. הם מאפשרים לנו לבדוק את עצמנו. לנסות לנמק, להצדיק, לבקר. להסתכל שוב.
אפשר לטעות, להתבלבל. לפעמים צריך לחשב מסלול מחדש. גם לזה צריך בטחון מסוים.
זו ההתבוננות שלי.
עכשיו לשכוח מכל מה שנאמר ונכתב כאן. לנשום שוב. להרפות.
יש ידיעה מסודרת ומנומקת, שאנחנו מבינים את הזיקה בינה לבין ידיעות אחרות. הידיעה באה במה שנקרא אופן "שיכלי".
יש תחושה שבאה באופן "בלתי אמצעי". זו ידיעה לא מנומקת, אבל לא צריך לנמק אותה. כי חשים אותה.
האינטואיציה באה באמצע. היא לא כל כך ברורה כמו תחושה בחושים הרגילים. לפעמים קוראים לזה "חוש שישי".
מצד שני היא פחות מנומקת ומבוססת באופן שיכלי. אבל יש בה תובנה בדומה לידיעה בשכל.
לפעמים האינטואיציה שהיא פחות מידיעה ופחות מתחושה , למעשה מאפילה על שתיהן,
ונותנת להן תוקף או שוללת את התוקף מהן.
אני יכול לדעת או להבין משהו, ובאינטואיציה אני יודע שיש משהו משובש ולא נכון שם.
או לחילופין הידיעה אינה שלמה , אבל האינטואיציה שלי אומרת שגם אם חסר זה עדיין משהו לבטוח בו.
ואותה הדבר ביחס לתחושה . אני יכול לראות משהו, אבל באינטואיציה שלי זה תעתוע חושים
או לחוש משהו לא ברור, אבל למעשה לראות מבעד לערפל או בחשיכה.
אם התחושות והידיעה השיכלית ניתנים לנו באופן "אובייקטיבי", אז האינטואיציה קרובה יותר לסובייקט ולסובייקטיביות.
ואולי להפך?
אולי השאלה האם לבטוח באינטואיציה היא למעשה האם לבטוח בעצמי. בשכל שלי, בתחושות שלי.
גם ספקות הם בסדר. הם מאפשרים לנו לבדוק את עצמנו. לנסות לנמק, להצדיק, לבקר. להסתכל שוב.
אפשר לטעות, להתבלבל. לפעמים צריך לחשב מסלול מחדש. גם לזה צריך בטחון מסוים.
זו ההתבוננות שלי.
עכשיו לשכוח מכל מה שנאמר ונכתב כאן. לנשום שוב. להרפות.
