אין

אין

אין לי מילים
אין לי אומץ לחפש אותם
ועוד יותר אין לי אומץ לכתוב אותם כאן
מרגישה שזה יהיה מיותר, מכביד, ולא חשוב.

ועכשו נזכרת איך פעם אלו היו ההודעות שלי, ולא יותר
ואחר כך כבר כתבתי יותר.
אחורה
עוד אחורה

מה יהיה.
 
והנה בכל זאת כתבת.

מה קורה אתך בימים אלה?
דברי אתי.
 
אני לא כל כך יודעת מה לעשות עם התשובה הזאת

שלך. את יודעת איפה אני, אם תרצי
.
 

Blackbird fly

New member
רק...

שלצערי אני חושבת שאני יודעת איך זה מרגיש
רק אאחל לך שתצליחי לעשות מה שיעזור לך
ואם את לא רוצה לכתוב על גבי הפורום, תיבת המסרים שלי מפוצצת, כל כך מפוצצת מרוב עודף חברים, אבל אני יכולה לפנות מקום לעוד מסר
(אני צינית, לא לקחת ברצינות)
אבל תרגישי חופשי לשלוח משהו, לא שאני חושבת שתרצי, אבל סתם שתדעי שיש אופציה כזאת.
 
לא דווקא סוג העבודה

עצם העבודה קשה לי,
וגם האנשים,
ועוד כל מיני סיבות
 
היי...

כואב לי לקרוא אותך.
את מספרת שאת מרגישה בריגרסיה, ואני גם מרגישה ככה מלקרוא אותך. אני חושבת שאת יודעת שהמצב שלך מדאיג ולא טוב,
וזה מתבטא בכל התחומים...

אני חושבת שזה יכול להיות מאוד מאוד מייאש להרגיש שחזרת אחורה,
אבל אולי המבט הזה אחורה על הדרך שעשית הלוך ושוב יכול גם לתת קצת תקווה, שהיית כבר במקומות טובים יותר, ושאת יכולה לעשות את הסיבוב וגם לחזור לשם.
שיש לך מצבים מאוד קשים, אבל יש לך גם תקופות טובות יותר,
שבהם בכל התחומים את גם מרגישה אחרת.

מה התקדם מול המטפלות בנושא האשפוז?
 
יודעת שלא טוב

אין לי כוח.
היום חשבתי שאולי זה שכל כך הרבה זמן אני שומרת שלא לעבור שום גבול ולשמור על מינימום תמיד, אולי זה מה שגורם לי לא לעשות צעד משמעותי קדימה. אין לי כוחות. והבור לא מאד עמוק בשביל לרצות לצאת ממנו.
ואולי האשפוז יכול להיות סוג של להרגיש את עומק הבור, אבל עדיין מפחדת מדי.
(השבוע לא היתה פגישה עם הדיאטנית אז מחכה לשבוע הבא.)
 
מפחדת

מפחדת להשאר שוב בלי כסף אז לא עזבתי עוד את העבודה. אפילו שהיא גרועה לי, כנראה.
אין לי כוח לדבר עם הפסיכולוגית,
ואת הדיאטנית עוד לא פגשתי.

חוץ מהכל, שוב לא מרגישה טוב.
אין לי כוח.
 
למעלה