אין ראנד.

rannot

New member
אין ראנד.

ראיתי שהשמצתם אז פתחתי שרשור חדש. : ) דווקא "מרד הנפילים" זו התחלה לא כל כך טובה כי היא בחורה מאד קיצונית ואם ב"כמעין המתגבר" (שהוא אחלה של ספר) אני חושב שהיא כבר חורגת מעבר לגבולות, אז במרד הנפילים היא חוצה אותם בקילומטרים. אני מתייחס לספרים שלה כמבוא למד"ב. יש לי חברים שלא קוראים ורוצים שאני אמליץ להם, כשהם רוצים לנסות מד"ב אני בדרך כלל נותן להם את "כמעין המתגבר" - דמויות מאד הרואיות לא מחוברות למציאות היום יומית. עולם פנטזיה במקום כלשהו. מוסר מאד ברור. גם המשחק של אנדר לטעמי הוא התחלה טובה למד"ב. המעיין המתגבר מבוסס (אני חושב) על פרנק ללויד ארכיטקט מאד מענין. זה באמת ספר שכיף להסחף איתו בגיל 16, יש בו הרבה תום וראיית עולם צרה וחסרת גמישות. מוסר מאד ברור. הטובים הם טובים והרעים הם רעים. גם היום אפשר להנות מספריה, רק צריך להזכר באיך הדברים היו בגיל 16... יש גם ענין נוסף בדמותה של הסופרת. היא ברחה מרוסיה שהיתה אז תחת שלטון מאד מחמיר והגיע לארצות הברית שם היא החלה להטיף בספריה ובמסות שהיא חיברה למען חופש הפרט והקפיטליזם המערבי. יש בזה משהו, צריך לזכור מהיכן היא באה. היתה לה השפעה רחבה בארצות הברית של שנות השלושים ועל דעת הקהל והממשל. היא השפיעה על דור שלם של קוראים צעירים בפילוסופיה שלה. אין מה לגנות אותה. בכל מקרה ריוונדל, אני חושב שזה לא יעשה לך את זה, אבל זו סופרת מוכרת ופעם הבאה שיזכירו את שמה אז תוכלי להגיד בגאון (או שלא) שקראת. : )
 

דדאלוס

New member
זה די סובייקטיבי (תרתי משמע ../images/Emo8.gif)

ואני דווקא לא השמצתי את איין ראנד. לדעתי "כמעיין המתגבר" הוא לא מד"ב כלל, ו"מרד הנפילים" הוא מד"ב ממש, לא מבוא. נהניתי מאד לקרוא את שניהם. מוזר, אני נסחפתי איתם הרבה לאחר גיל 16 (אם כי תמיד אפשר לומר שמנטלית אני תקוע שם
) זה בכל זאת מרתק, איך ספר שנכתב ב-1957 ידע לשרטט, למשל, בדייקנות מופלאה את התהליכים שהקיבוצים עברו 30 שנה אח"כ. "מרד הנפילים" הוא רומן רעיוני, וככזה הוא אכן צבוע בשחור ולבן. הטובים הם טובים, הרעים הם רעים, כיוון שהדמויות שם הן לא אמיתיות, והמטרה שם היא לא לתאר את חיבוטי היום-יום ואת לבטיהן. הדמויות הן אמצעי להעברת הרעיון, כלי שרת בידי הסופרת לתאר את משנתה. לא חייבים לקבל את כל מה שהיא אומרת, אבל זה לא גורע מהעניין. היות ואני התייחסתי כך לספריה, לא התאכזבתי משטחיות הדמויות ולא מכתיבתה. זו דרך מהנה יותר להחשף לדעות של אחרים, מאשר, למשל, מקריאת "ביקורת התבונה הטהורה".
 
למעלה