אין לי שם לשיר הזה...

[אופס...]

אין לי שם לשיר הזה...

האור הזה חדש לי איני רגיל. אצבעותי מיטיבות להסביר פגישות באפילה. המילים שלי נכתבות הכי טוב כשהן מרחפות, מתפענחות מאליהן בחושך אבל בבוקר הן ישנות מתכנסות בכנפיהן תלויות במהופך מן החרכים. העבירי ידך על עיני. אינני אמיץ כמו החולד בעיוורונו, כמו המילים שלי. איני רגיל. האור הזה חדש לי. העבירי ידך בתוכי להסביר את הכאב. אל תניחי, שלא אשתוק שלא אשתוק.

 

[מגי *]

נהדר, אופס

הבית הראשון בשירך יפיפה בעיני אהבתי את המילים העטלפיות שלך את האצבעות שיודעות לדבר בחשיכה והידיים המרפאות.. מקדישה לך שיר על האצבעות הנוגעות

 

[אפרת.א]

מניחה את ידי...

בידך. עיקצוץ, זרימה אדירה ואני כסומא. קסומה אל מולך. זועקת אליך לילי הקסום ``עצור``! ליטופך המרחף אהובי הלילי, בינות חרכים מרפרף אל תוכי. כשהן ישנות אצבעות מלטפות, נם לו , ישן לבבי. עיצבתי אותו בדמותך יקירי הנה, היא - שלך - זו ידי המושטת מוחה כל כאב, מרפרפת. נוגעת קמעה, רחוקה, עטופה בבועה... כי...הבוקר, הבוקר - כבר בא. יודע אותי יודעת אותך בין אות למילה בין פיטפוט לשתיקה, אותך ולך מחכה... את ידי מניחה. אל תשתוק... אל.. בחשכת לילה קסום נותרתנו אתה אני והשתיקה. אל תשתוק... אל...

 

[גילית.]

אופס, נפלא...

אופס אהבתי נורא, המשחק של האור והחושך, כמו באהבה, שיש בה עליות וירידות, ימים טובים וכאלה שפחות, מאחלת לך שלעולם לא תישתוק, אם יש לך כאלה דברים ניפלאים להוציא מתחת ידך, ממני גילית