Music Is Life
New member
אין לי נושא
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה באמת שלא.. אני בן אדם דיי הפכפך הייתי אומרת.. לשנייה אני שמחה ואח"כ בדיכאון וזה בסדר התרגלתי.. ואני יודעת שאני צריכה להיות מאושרת ושהגיע הזמן לחייך אבל אני לא כי יש דברים קטנים בחיים שאפילו בלי לשים לב גורמים לי לבכות אני בן אדם מוזר אני רוצה להיות בסדר עם כולם ושכולם יחבבו אותי ואני יודעת שזה לא יכול להיות הגיוני כי אין בן אדם שכ-ו-ל-ם אוהבים.. אבל תמיד חשבתי שאני כן יכולה להיות כזו.. שאולי יש בי אופי כזה ובאמת אני מאוד משתדלת.. וגם הדעות שלי אני מאוד גמישה ועדיין יש אנשים שמתווכחים איתי על דעות ואני לא אוהבת להתווכח כי פשוט אני לא יודעת להתווכח.. כל וויכוח הכי קטן יכול לגרום לי להרגיש אשמה ולבכות.. ואין אשם ולא אשם בוויכוח כי יש 2 צדדים וכל אחד ודעתו ואסור לכפות דעות אז למה אני תמיד מרגישה אשמה? אוף... שונאת אותי..
אני לא יודעת למה אני כותבת את זה באמת שלא.. אני בן אדם דיי הפכפך הייתי אומרת.. לשנייה אני שמחה ואח"כ בדיכאון וזה בסדר התרגלתי.. ואני יודעת שאני צריכה להיות מאושרת ושהגיע הזמן לחייך אבל אני לא כי יש דברים קטנים בחיים שאפילו בלי לשים לב גורמים לי לבכות אני בן אדם מוזר אני רוצה להיות בסדר עם כולם ושכולם יחבבו אותי ואני יודעת שזה לא יכול להיות הגיוני כי אין בן אדם שכ-ו-ל-ם אוהבים.. אבל תמיד חשבתי שאני כן יכולה להיות כזו.. שאולי יש בי אופי כזה ובאמת אני מאוד משתדלת.. וגם הדעות שלי אני מאוד גמישה ועדיין יש אנשים שמתווכחים איתי על דעות ואני לא אוהבת להתווכח כי פשוט אני לא יודעת להתווכח.. כל וויכוח הכי קטן יכול לגרום לי להרגיש אשמה ולבכות.. ואין אשם ולא אשם בוויכוח כי יש 2 צדדים וכל אחד ודעתו ואסור לכפות דעות אז למה אני תמיד מרגישה אשמה? אוף... שונאת אותי..
