נעה ציונות topaz
New member
אין לי משהו חשוב לומר
למען האמת, אין לי שום דבר לומר. כל מה שיש לי להציע זה ערימה של קשקוש בלבוש. קבלו אותי כפי שאני! מבינים, רציתי שתבחינו בשעה המקסימה שאני כותבת. יודעים משהו? גם המחשב עייף בשעות כאלה. מסכנה פלביה שלי (זהו שמו של המחשב. זהו שמו של כל דבר הגיוני בעולם, למען האמת - פשוט קיימת התכחשות כללית), זה באמת קשה לתפקד כמו שצריך בעייפות. מהירות התגובה שלך מתארכת. היי! לא לנהוג במצב הזה! וואו, מי שנוהג עכשיו הוא לא אחראי. לא אכפת לי אם אתה נהג אמבולנס (או נהגת, כמובן. אני בטוחה שיש שלל נהגות אמבולנס)! חצופים. אתם יודעים שמגמת הגברים שמשמשים כיועצי הנקה גדלה מיום ליום? ככה אני רוצה שיראה העולם. כל הגברים - יועצי הנקה, וכל הנשים - מה שנשאר. אלו הם סדרי הדברים. אמרתי את זה בשיעור ביולוגיה והמורה שלי הסמיקה עד למצב שבו יכולת בהחלט לדעת כיצד מתפקד ההורמון אדרנלין שאחראי אבולוציונית למצבי לחץ. זה לא דבר שלילי כמובן, כשהיא סיימה להסמיק לה היא הסכימה איתי (בערך). למה אני ערה עכשיו? נחמד מצדכם לשאול. נחמד כשלמישהו אכפת... הו! עכשיו אני מסמיקה! תפסיקו עם זה, זה מביך כבר... נו די... גם אני אוהבת אותכם! אז אני אגיד... אני ערה כי יש לי עבודה באמנות. אז עשיתי מרתון. היי! לא להתייאש! אנחנו מגיעים לעיקר הדברים. טוב. עכשיו לנושא הרציני באמת. סתם! אין אחד כזה! כאילו, אני בטוחה שיש. שפע, אפילו. אבל צריך בחיים גם לעצור לאתנחתות קומיות קלות. אז הנה אחת: שודד אימתני ונורא נכנס לבנק, ניגש אל הפקידה ודורש: "את הכסף! ומהר!" הפקידה האמיצה, העוצמתית, הפמינסטית, והמניפולטיבית במידה עונה בתגובה: "למה לי?" השודד מוכה ההלם עצר להרהר (ככה זה כשאתה גבר). "ובכן", אומרת הפקידה, "היש לך אקדח?" "לא." עונה השודד. "סכין?" "גם לא." "רובה ציד??" "שלילי". "שיפוד?" "אהממ.. לא, גברתי." "אז למה, לכל הרוחות, אני צריכה להעביר אליך את הכסף??" מתנצחת הפקידה. "דיפוזיה!" שולף השודד במהרה. "מבינה? דיפוזיה משמעה השואת ריכוזים. ריכוז הכסף ביד שלי נמוך, בעוד ריכוז הכסף במגירתך הוא גבוה. ע"פ כלל הדיפוזיה, עליך להעביר כסף אליי, על מנת שריכוז הכסף אצל שנינו יהיה שווה!" עונה השודד, בעודו חושב לעצמו כי כעת הוא הראה לקרצייה הזו מאיפה משתין הדג, והיא אצלו בכיס הקטן ברגע זה. "היי, אבל דיפוזיה לא פועלת על מוצק!" - הפקידה הכלה והמגניבה שלנו לא נכנעת!... "בשביל זה הבאתי את התותח שלי!" חה. מצחיק. אני על סף דמעות.
למען האמת, אין לי שום דבר לומר. כל מה שיש לי להציע זה ערימה של קשקוש בלבוש. קבלו אותי כפי שאני! מבינים, רציתי שתבחינו בשעה המקסימה שאני כותבת. יודעים משהו? גם המחשב עייף בשעות כאלה. מסכנה פלביה שלי (זהו שמו של המחשב. זהו שמו של כל דבר הגיוני בעולם, למען האמת - פשוט קיימת התכחשות כללית), זה באמת קשה לתפקד כמו שצריך בעייפות. מהירות התגובה שלך מתארכת. היי! לא לנהוג במצב הזה! וואו, מי שנוהג עכשיו הוא לא אחראי. לא אכפת לי אם אתה נהג אמבולנס (או נהגת, כמובן. אני בטוחה שיש שלל נהגות אמבולנס)! חצופים. אתם יודעים שמגמת הגברים שמשמשים כיועצי הנקה גדלה מיום ליום? ככה אני רוצה שיראה העולם. כל הגברים - יועצי הנקה, וכל הנשים - מה שנשאר. אלו הם סדרי הדברים. אמרתי את זה בשיעור ביולוגיה והמורה שלי הסמיקה עד למצב שבו יכולת בהחלט לדעת כיצד מתפקד ההורמון אדרנלין שאחראי אבולוציונית למצבי לחץ. זה לא דבר שלילי כמובן, כשהיא סיימה להסמיק לה היא הסכימה איתי (בערך). למה אני ערה עכשיו? נחמד מצדכם לשאול. נחמד כשלמישהו אכפת... הו! עכשיו אני מסמיקה! תפסיקו עם זה, זה מביך כבר... נו די... גם אני אוהבת אותכם! אז אני אגיד... אני ערה כי יש לי עבודה באמנות. אז עשיתי מרתון. היי! לא להתייאש! אנחנו מגיעים לעיקר הדברים. טוב. עכשיו לנושא הרציני באמת. סתם! אין אחד כזה! כאילו, אני בטוחה שיש. שפע, אפילו. אבל צריך בחיים גם לעצור לאתנחתות קומיות קלות. אז הנה אחת: שודד אימתני ונורא נכנס לבנק, ניגש אל הפקידה ודורש: "את הכסף! ומהר!" הפקידה האמיצה, העוצמתית, הפמינסטית, והמניפולטיבית במידה עונה בתגובה: "למה לי?" השודד מוכה ההלם עצר להרהר (ככה זה כשאתה גבר). "ובכן", אומרת הפקידה, "היש לך אקדח?" "לא." עונה השודד. "סכין?" "גם לא." "רובה ציד??" "שלילי". "שיפוד?" "אהממ.. לא, גברתי." "אז למה, לכל הרוחות, אני צריכה להעביר אליך את הכסף??" מתנצחת הפקידה. "דיפוזיה!" שולף השודד במהרה. "מבינה? דיפוזיה משמעה השואת ריכוזים. ריכוז הכסף ביד שלי נמוך, בעוד ריכוז הכסף במגירתך הוא גבוה. ע"פ כלל הדיפוזיה, עליך להעביר כסף אליי, על מנת שריכוז הכסף אצל שנינו יהיה שווה!" עונה השודד, בעודו חושב לעצמו כי כעת הוא הראה לקרצייה הזו מאיפה משתין הדג, והיא אצלו בכיס הקטן ברגע זה. "היי, אבל דיפוזיה לא פועלת על מוצק!" - הפקידה הכלה והמגניבה שלנו לא נכנעת!... "בשביל זה הבאתי את התותח שלי!" חה. מצחיק. אני על סף דמעות.
