אין לי כח

[חדשה1]

אין לי כח

יותר לכלום קוראת את ההודעות של מי שכבר נשואה עם ילדה ורוצה לקחת מזוודות שתיים ולללכת גם אני רוצה ללכת עוד אין לי ילדה, רק אולי משהו שמתחיל לגדול ברחם, ומאד מקווה שלא. יש לי מזוודות אבל אין לי לאן ללכת יודעת כבר מאז החתונה שזה לא זה שחבל על הזמן אבל אין בי הכוחות היו בי פעם עבדתי המון פירנסתי את עצמי למדתי אבל כיום תלויה כלכלית בו אין לי עבודה מסודרת שמכניסה כסף כמו שצריך ויש לי משפחה (אם אפר לקרא להם ככה) שמאד ישמחו שתהיה להם עוד סיבה ל"Rדת" עלי על זה שנישאיי לא הצליחו. יגידו לי: את לא מצליחה להסתדר עם אנשים (כאילו שהם כן). ודי אין לי כח רוצה למות

 

[איש המערות]

תסתכלי בראי ומהר

ותתחילי לעשות רשימה, לכתוב ממש, של כל הדברים שאת אוהבת בעצמך, הדברים שאת מעריכה בך, אלו שעושים אותך מיוחדת. אחר כך עטפי את עצמך וחבקי את עצמך באהבה. כי את האהבה שלך איש לא יוכל לקחת ממך. וכשתדעי שהחשוב ביותר הוא איך את מרגישה עם עצמך, לא תרצי למות. דוקא תרצי לחיות, לחיות כמו שצריך.

 

[רסיסים של אושר]

קראתי את ההודעה שלך מס´ פעמים

הדחף הראשוני שלי היה להגיד לך - לקום וללכת. הרי פרנסת את עצמך בעבר. למדת בעבר ויש לך על מה להתבסס. אז מה אם היום את תלויה בו כלכלית? הרי בגלל שאת לא עובדת אז את תלויה. אח"כ החלטתי שאני לא יכולה להגיד לך מה לעשות. אין לך כח - מכירה את המצב הזה. את רוצה ללכת - מכירה גם את המצב הזה. מה יגידו ? - גם שם הייתי. דילמה. דילמה קשה. בואי קודם נעיף את ה"מה יגידו". אף אחד לא חי את החיים שלך. אף אחד לא מתמודד וחווה את מה שאת חווה ואף אחד לא מרגיש את תחושות היאוש שאת חשה. אז לא אכפת מה יגידו. חשוב מה את מרגישה וחושבת. אין לך כח? קחי לך פסק זמן. אני עכשיו כבר בחודש של פסק זמן מעצמי, ממנו, מהמחשבות, מהכל. אני פשוט זורמת ומסלקת כל מחשבה מטרידה. זה עובד ועובד טוב מאוד. אני מרגישה טוב יותר ומחייכת יותר גם מבפנים וזה הכי חשוב. את תלויה בו כלכלית ? תתחילי עכשיו לעבוד. קחי את עיתוני השבת ותתחילי לתור אחר עבודה מתאימה בשבילך שגם תעמיד אותך על הרגליים וגם תעסיק אותך במהלך היום. עם עבודה בידייך יהיה לך יותר כח ויותר אומץ. אינני יודעת מה רע ומה טוב בזוגיות שלך אז אינני יכולה לייעץ לך לקום וללכת - אם תפרטי אוכל לייעץ לך יותר. אני לא רוצה להתייחס לשורה האחרונה שכתבת. אני מקווה שלא התכוונת לכך וזו סתם אמירה כמו שאני אומרת את זה בערך 30 פעמים ביום. דברי אלינו הילה.

 

[חדשה1]

איך לוקחים פסק זמן

 

[ירקרק]

לאגור כוחות ולהמשיך הלאה

הכוח הוא דבר שקיים באדם, קיים - ונגמר עם השימוש בו. כשנגמר הכוח קיימת באדם הרגשת ריקנות נוראה. כל אדם, יהיה מי שלא יהיה, נשים וגברים כאחד, חייבים מידי זמן קצוב, המשתנה בין אדם לאדם, להפסיק את השימוש ב"כוח" - לנוח, ולאגור כוחות חדשים. עם הכוחות החדשים שאנו אוגרים, אנו ממשיכים במרוצת החיים. אולי העצירה הזו שלך, העצירה והחשיבה שבאה איתה, היא תחילת אגירת כוחות חדשים, כוחות רעננים, להמשך ההתמודדות היומיומית בחיים, ולהצלחה בחיים משותפים. אני מתאר לעצמי, שבעלך שותף לתחושות הקשות שלך. אני הייתי מציע לך לייזום פגישה, אולי סידרת פגישות, אצל יועץ מקצועי, על מנת לבדוק אולי קיימת דרך לגשר על הפערים. שנה ראשונה לנשואים, היא לרוב קשה אצל כולם, יתכן וזו הסיבה לבלבול הגדול שאת נתונה בו. איש מקצוע, ממבט מבחוץ, יוכל להכווין אתכם לחיים מאושרים. ירקרק

 

[piter pan]

חדשה - "אין לי כח" זה בדרך כלל

משפט שגור אצל כולנו והוא בסדר וכולנו מבינים למה הכוונה כשאומרים אותו. אבל מה הוא באמת אומר ? את עובדת נכון ? לא בעבודה קבועה אבל לעבוד יש לך כח נכון ? בבוקר את קמה? את השמש את רואה? את מתקלחת ומצחצחת שיניים ואני מניח שאת גם מסתרקת ומתאפרת קצת? נמאס לך ממנו? אז זה לא קשור לכלום ובטח שלא לכח. כי מה את אומרת בעצם? אין לי כח אליו? אין לי כח להתמודד איתו? הוא אמור להיות חבר ולא יריב ! ברורו שלפרק זה מפחיד . אם את בתוכך , ורק לך התשובה לכך , שלמה באמת באמת ובכל מאודך חשה שזה נגמר ונמק , אז תלות כלכלית בו עושה לך שירות דב. הזכרת לי בדיחה (וחלילה איני מזלזל בכאבך): גבר צעיר ואשה חתיכה, שלא נפגשו לפני כן מעולם, מצאו את עצמם חולקים קרון שינה משותף ברכבת לילה. אחרי המבוכה הראשונית המתבקשת, הם הסתדרו, כל אחד על דרגשו, כדי לישון. הגבר היה בדרגש העליון והאשה מתחתיו. כעבור שעה קלה, מתכופף הגבר לעבר האשה ואומר לה: "אני ממש מצטער להפריע לך, אבל כל כך קר לי שאני לא יכול להירדם. את מוכנה אולי להעביר אלי שמיכה נוספת מאלו הנמצאות על המדף לידך?" עונה לו האשה בקול סקסי: "יש לי רעיון יותר טוב. למה שלא נעמיד פנים שאנחנו בעל ואשה?" וואו, הגבר נדלק. "היי, רעיון מצוין!" קרא לעברה. "יופי. אז עכשיו תרד בעצמך ותקח את השמיכה הדפוקה שלך!" וסיפרתי לך אותה כי לא הכל שלילי בחיים וצריכים לפעמים לראות את הדברים באור חיובי יותר. זמננו כאן על הכדור מוגבל . חבל לבזבז זמן על דברים , בתנאי שאתה בטוח שהם נגמרו. מה אגיד לך , כמו קודמי - לכי לייעוץ? לכי לייעוץ אישי אולי, לא זוגי. הייעוץ יסייע ל ך להבין ולראות את הדברים , אבל אם את בעצמל חשה שזה נגמר אז את וודאי יודעת מה את חשה. איש לא יאמר לך מה את מרגישה , גם לא יועץ. נמאס לך? על באמת כזה ? אין לך עוד ילדים ואת במצב של נזק מינימאלי. חישבי ברצינות על עתידך ועל אושרך... אל תחיי עם גבר שמאסת בו. עם גבר שאינך יודעת בלילה מה את עושה לידו. עם גבא שאין בך כבוד והערכה אל מרביתו אל חלקים גדולים בו. אם לא זה המצב - זה עניין אחר לגמרי ואני חוזר בי מהכל. היי חזקה ובהצלחה

 

[לולה3]

כולנוווווו מרגישים כך לפעמים...

זה בסדר,מותר להרגיש רע,מותר להגיד קשה לי.אחרי הכל הבחירה היא בידייך וגם את זה את יודעת.. אז תרשי לעצמך לקבל חום אהבה ותמיכה ויחד עם זאת חשוב שתגבשי גם עמדה. האם אני ממשיכה ...או האם אני עושה שינוי... החיים הם שלך,הבחירות הם בידייך,מצבך הכלכלי היום תמיד יכול להשתנות ילד? בחירה שלך.תבחני את המסוגלות שלך האמנם תהיי מסוגלת להביא ילד לאדם שאת לא מעוניינת בשותפות איתו? אל תבני על מזונות.. ואם תשארי איתו ורע לך ..הילד ירגיש יותר טוב ממך במשפחה החדשה שלו? ילד יקשור אותך לאדם שלא טוב לך איתו לנצח נצחים,תחשבי על זה... למות??? למה??? א/נשים רבים חיו/מתו ועם הזמן ועם הרצון לשפר חייהם הקודמים נראים כאילו היו שייכים לאחר... איך הרגשת לפני חמש שנים אותו הדבר? אני מניחה שלא! אז למה שבעוד חמש שנים מהיום לא תרגישי לגמרי אחרת? תראי ....חשוב שתלכי לדבר עם איש מקצוע...חשוב שתאמרי את שאת מרגישה... חשוב שתנסי אולי ללכת לסדנא...חשוב שתעשי משהו בשבילך לשפר את הרגשתך את עולם ומלואו! "הפחד גדול יותר מהמציאות" משפט שליווה ומלווה אותי עד היום. בידידות לולה.

 

[חדשה1]

כמה תשובות לכם אנשים יקרים

אני כן עובדת במקצוע שלמדתי במשך מספר שני לא מבוטל רק שעבודה במקצוע הזה בשלב הזה של העבודה (והמבין יבין) מספקת כל כך מעט כסף, שלא מספיק לכסות את העלות של הטיפול האישי שאני הולכת אליו. אז הנה עניתי לעוד שאלה. אני כן בטיפול. והוא לא. בטיפול שלי זה מין הסתם עולה ויש תשובה שמידי פעם אני שומעת שם, מבלי לזלזל בטיפול, שיש כן משהו שמחבר אותי איתו ושיש כן דברים טובים בקשר איתו. ובקשר לזה שהוא מסרב לפנות לאיש מקצוע - בטיפל שלי זה עולה בצורה של - כנראה זה כואב לו מידי לגעת בעצמו ולכן הוא מגיב ככה להצעותייך. אני יודעת שאיש לא יכול לפנות לטיפול אם מכריחים אותו. בקשר למה שיגידו, אי אפשר להתעלם מזה מכיוון שאם אקום ואלך המקום היחיד שאליו על הנייר לפחות יכול לתת לי עזרה זה המשפחה. בכאילו כזה. אבל המשפחה זה אחת הבעיות הקשות שהיו לי במשך חיי. כך שאם אני קמה אני ברחוב. אני יכולה ללכת לחברים - יש לי אבל זה לא הדבר שאני אעשה. כי איני רוצה ואיני יכולה ליפול לנטל. הוא שתמך בי בעזיבת העבודה שהיתה לי. תעבדי על התיזה, הוא אמר, זה יהיה חשוב לשנינו לעתיד, תעשי את מה שצריך כדי להתבסס במקצוע שלך, זה לעתיד של שנינו. אז זה מה שאני עושה. לקח לי חודשים לקבל את הצעתו. היה לי קשה להפוך להיות בסטטוס של נתמכת ותלויה. אבל עברתי תוך תמיכה של הטיפול שלי. וכעת הוא משתמש בזה נגדי. אני חיה על מין דמי כיס שאני צריכה לבקש כל פעם מחדש. אין לנו חשבון בנק משותף כי לדעתו הוא לא יכול לסמוך עלי עם כספים. כייף חיים. אנשים מהצד בטוחים שהתחתנתי עם "מפעל הפיס" ושאני גם מעושרת וגם מאושרת. האמת היא שאני לא זה ולא זה. ולכן ובגלל הכל יחד הגיע המשפט האחרון שלי קודם.

 

[דינה.מיט]

מאושרת או מעושרת...

צראי, לכל דבר בחיים יש מחיר. צריך רק לדעת מהו והאם מוכנים לשלם אותו את יכולה לומר לעצמך שעכשיו, עד שתסיימי את התיזה, שחשובה לך מאוד, את מוכנה להשלים עם החיים האלה של "הקצבה חודשית", ולפחות תרוויחי תיזה, ותואר ואופציה לתעסוקה מכניסה בעתיד את יכולה לומר ששום דבר לא שווה את מחיר ההשפלה הזו, ואת מוכנה לגנוז את התיזה עד לשלב שתהיה לך אפשרות כספית להתפנות לזה, בנתיים תחיי בדירה עם שותפות ותעבדי בכל עבודה שתמצאי רק כדי להתקיים, אבל נפשך תהיה משוחררת מתלות באדם כל שהוא. את אדם מבוגר, יש לך יכולות מוכחות להסתדר בחיים, ואת לא צריכה להשען על אף אחד. אלא אם כן - זה נוח לך ותורם לך ומעשיר (או מאשיר) אותך. לא הכל רע ולא הכל טוב תעשי לעצמך טבלאות איזון בצד אחד תרשמי מה רע, בצד שני מה טוב וראי באיזה צד הרשימה יותר ארוכה ותעשי את החשבון אם "שווה" לך להישאר או אם "שווה" לך לזרוק הכל ולצאת. זה קשה... קשה להחליט... אבל אחרי ההחלטה זה נהיה יותר קל בהצלחה!

 

[piter pan]

זוגיות ללא כבוד אינה זוגיות

אם אפילו את הדבר האלמנטארי כמו חשבון משותף אין לכם כי הוא " לא סומך עלייך" - מה את עושה איתו? לעשות תיזה את מספיק מוכשרת בשבילו ולהיות שותפה בכספים לא??? אלוהים , אני מזועזע מזה. אישה - הוא לא מכבד אותך !!!!! הוא מחזיק אותך כצעצוע !!!!!! זה לא גבר אוהב ולא גבר מפרגן , זה גבר נצלן שרוצה אותך ככלי וכחלק מחלון הראווה של חייו. שיקלי היטב צעדייך , תכנני איך לעשות את זה ועיזבי אותו. קיראי היטב מה כתבה לך יודעת לגעת. היא יודעת לא רק לגעת אלא עוד כמה מחוכמות החיים...

 

[יודעת לגעת]

חשבון משותף!!!!

חשבון משותף מעיד על נשואים מאושרים וטובים?????? אולי חשבון משותף הוא דבר אלמנטרי בנישואין. ואולי לא. לדעתי, הרבה יותר נוח לחיות ללא חשבון משותף, כשכל אחד חי כיישות עצמאית קודם כל לגבי עצמו, ושתמיד יכול להשתמש בכספו, מבלי לעבור את ביקורת בן הזוג. חשבון משותף זה דבר מאד לא טוב לדעתי, כאשר שני בני הזוג לא ממש מסתדרים(כמובן בהנחה ששניהם עובדים). יש לי חברה, היתה נשואה + ארבעה ילדים, ותמיד חיה "כאילו" באושר, לפחות חשבה שהיא מאושרת ולתמיד. עד היום שבעלה קצת אבד שליטה, והתחיל להתייחס אליה לא יפה, גם באלימות, ואז החליטה, שזהו זה, למרות שיש ארבעה ילדים וצעירים יחסית היא רוצה להתגרש (אחרי הייעוץ שלא ממש עזר לזוגיות שלהם). כל השנים היה להם חשבון משותף, ולמרות שגם היא הביאה משכורת הביתה, היתה אמורה לבקש ממנו כספים לצורך הוצאות הבית, והוצאותיה האישיות. עם התגברות הבעיות שלה איתו, התחיל עוד יותר להגביל את צעדיה, מבחינת הכסף , ולשאול יותר שאלות, ולהקשות עליה. ואז פתחה לעצמה חשבון משלה, אליו העבירה את משכורתה, והתחילה לחיות, בלי למסור לבעלה ה"אוהב" דין וחשבון. וללחיות, לא מתכוונת לבגידות, אלא פשוט מאד לחיות חיים רגילים. אז אולי חשבון משותף טוב, כל זמן שהכל טוב. אבל אם לא ממש מסתדרים, אז עדיף שכל אחד והחשבון שלו, כל אחד - ישות כלכלית עצמאית, ללא תלות בבן הזוג.

 

[אטיוד5]

שאלה

בזמן שהיה חשבון משותף - מדוע היתה אז צריכה לבקש ממנו "כספים לצורך הוצאות הבית, והוצאותיה האישיות" ? וכשיש חשבונות נפרדים - לא ברור איך מוציאים מהם כספים לטובת העיניינים המשותפים: בית, ילדים. על כל דבר משותף נוסף שצץ מתחיל ריב מחודש מאיפה להוציא את הכסף. אכן, אם הנשואים הולכים לקראת סופם, אני מבין את הצורך בהפרדה. אבל עד אז - זה משהו שהוא מעל בינתי, אלא במקרים קיצוניים כמו אם מדונה מתחתנת איתי, למשל. חחחחחחחחח.

 

[piter pan]

מסכים איתך יודעת

אי כתבתי את דברי בהתייחס לאמירתה כי בעלה אמר לה ברור וחד כי אינו מסכים שיהיה לה םחשבון משותף כי אינו סומך עליה. משפט כזה הנאמר מפי אחד מבני זוג מלמד משהו על תפיסת עולמו הלא כן? לא דיברתי על החשבון עצמו כעל הנושא אלא כמשהו שהבעל התייחס אליו המסמל את יחסו אליה ותו לוא. אני חש שהובנתי לא נכון ושהתפרצת מעט לדלת פתוחה .

 

[יודעת לגעת]

מודה באשמה../images/Emo88.gif

אכן, לא הובנת נכון. כלומר, לא קראתי את המשפט ההוא לגבי זה שבעלה אינו סומך עליה. קבל התנצלותי. ומשפט כמו שלו, שאינו סומך עליה, זה כבר משפט שמראה מה טיבה של הזוגיות שלהם. ועכשיו הבנתי את אשר כתבת מקודם.

 

[אחותו של שקספיר]

רוצה למות?

התשובה שמדי פעם את שומעת בטפול,שיש משהו שמחבר אתכם ויש דברים טובים בקשא איתו.וזה בלי לזלזל בטיפול. אבל התשובה הזו אינה נשמעת כמו התשובה הפנימית שלך. אני חושבת שאת התשובה הפנימית שלך את יודעת-את לא תשארי בנשואין האלו. עכשיו השאלה היא רק העיתוי. ועכשיו אני מסיטה את המענה לכיון אחר לחלוטין: *בא לי למות * אמירה חריפה למדי,משמעותה שבחיים האלו אין משהו ששווה לי לחיות עבורו. מה החלק שלך, האישיותי בתחושה הזו, ומה החלק שלו? מה השליטה שלך על החלק שלך ? כי לעיתים יש לנו נטיה לראות את הדברים החיצוניים לנו- ולתלות את האחריות והסיבות שם. ואז כאשר נניח, תפרדו, ותגמרי את התואר, ותהיה לך עבודה וכסף(שחשוב לך מאד כנראה) אז תהיי מאושרת? מה יעשה אותך מאושרת? ושימי לב- לא שואלת מי יעשה אותך,אלא מהבתוכך יעשה אותך שמחה ולא "רוצה למות". ואולי מהמקום הזה של "אני גדולה-אני יכולה לבד" יכולה לבוא צמיחה אישיותית שלך, לא תלויה בו,או בהורים או בחברים. לקבל החלטות וליישם אותם. וטוב שאת בטיפול שיכול לעזור לך למקד את הקשיים ולאפיין אותם.

 

[יודעת לגעת]

גם לי לא היה כוח......

גם אני נוכחתי די מהר - ביום שלמחרת החתונה- שבעצם, טעיתי בבחירת בחיר ליבי. ומיום ליום, ידעתי זאת יותר, ויותר ויותר. וגם אני הייתי כבר עם תינוקת בבטני, חצי שנה אחרי שנישאתי, והיה לי כל כך רע, ולא היה לי האומץ לקום וללכת. ולי דוקא היתה פרנסה, יכולתי להסתדר לבדי. והיה לי מקום לגור בו - בדירה שלי. ואפילו היה לי חבר אוהב, חבר לשעבר, שתמיד היה שמח לאהוב אותי שנית, ולדאוג אותי, ואפילו להיות שלי באופן רישמי..... אבל ..... פחדתי מהפגיעה בהוריי, שאושרי היה חשוב להם, ולכן לא רציתי שידעו כל שעבר עליי, לא רציתי להכאיב להם. וככה...נשארתי לחיות בתוך בועה שכזו, חסרת זוגיות וחברות, חסרת אהבה, חסרת שמחת חיים. היום, עם הכוחות שלי היום, אחרי 15 שנה, אם הייתי בהם אז - הייתי קמה אז והולכת, אפילו שהיתה לי תינוקת ברחמי. הייתי חושבת רק על אושרי אז, ולא על שום דבר אחר.

 

[אטיוד5]

יש לך כח

יש לך כח לכתוב לנו יש לך כח לקום בבוקר לעבודה יש לך כח לשבת לכתוב תיזה יש לך כח לגמור אותה גם יש לך כח לעזוב, המדינה תדאג לך אם לא תסתדרי כלכלית, או שתקחי הלואה עד תום הלימודים. הכח שהיה בך פעם לא הותש. הוא קיים בך בתור בילד אין. יש אנשים טובים ונחמדים ואוהבים מחוץ לבועה שלך. ובעיקר, לא שווה למות - כי את שווה. חיזקי ואימצי

 

[הסוס השחור]

משהו שכתבתי לפניי שבוע מוקדש גם לך

יש רגעים בחיים שמילים לא יעזרו יש דברים בחיים שיותר חזקים מאיתנו יש רגעים בחיים שמותר לבכות כי אנחנו סך הכל בניי אדם יש רגעים בחיים שבודאי היינו מוותרים עליהם וכמובן שאין לנו הסבר אבל אל תשכחי שעוד יהיו לך רגעים בחיים שבדיוק בשבילם חשוב לנו לחיות שבדיוק בשביל אותם רגעים באנו לעולם ומה שנותר לי לאחל לך שיהיו לך כמה שיותר רגעים כאלו בזמן שאני מעודד אותך אני מנסה גם לעודד את עצמי לא פעם כי תמיד " יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע " למרות שאני לא מכיר אותך ואת לא מכירה אותי אז תרשי לשלוח לך חיבוק תומך ואל תשכחי שלפעמים מותר לנו גם לבכות והלוואי שיהיו אלה רק דמעות של אושר הסוס השחור ברגע של רגישות

" הצער על האתמול והפחד מהמחר הם שניי גנבים שגונבים את ההווה"

 

[אוהב לאהוב בצאט]

איש לא נועד לסבול

עשה רק מה שעושה לך טוב ומאושר..... כי אין לך אפשרות לנסיון שני.. זו דעתי וזה המוטו המוביל אותי בחיים קיבלת כאן המון עצות חבריות אוהבות ודואגות אין לי מה להוסיף מעבר למה שכבר נאמר ונכתב רק שהגיע הזמן שתמצאי לעצמך את "המוטו" שלך בחיים יש אנשים שאוהבים לסבול, כן אני לא צוחק..(אמא שלי למשל) אנשים שאין להם שום ערך עצמי אלא לזולתם, הכל מכל הלב ואם זה בא על חשבונם אז עוד יותר טוב, אנשים שמוכנים ורוצים לסבול כדי שלאחר יהיה טוב יותר. זהו פגם גנטי לדעתי והוא חסר טיפול האם כך את רוצה להמשיך? את נשמעת לי בחורה אינטיליגנטית עם ראש על הכתפיים ראשית החליטי מה באמת את רוצה לעשות ותחשבי 10 שנים קדימה ולא על היום. זה תהליך שלוקח זמן, החלטה כזו לא מקבלים ברגע (מתיעצים, מבררים, בודקים, מסכמים ורק אז מחליטים) זהו תהליך שיכול לקחת שבועות וחודשים אבל מכאן תדעי מהו הנתיב אותו את בוחרת בחיים. ברגע שתחליטי, קומי ובצעי בלי היסוס ובלי להביט אחורה אפילו לא לשניה. "כל הדרכים מובילות לרומא"... האם תבחרי בשבילי עפר וקוצים או בדרך המלך הזרועה פרחים...???? שימי לב שאני כלל לא מיעץ על דרך זו או אחרת כי רק את יודעת מה באמת יעשה לך טוב. בהצלחה

אוהב את החיים ואח"כ את כולם...

 

[המסע לעבר הקשת]

חדשה......

אין לך כח לכלום...... מה זה כלום???? אני לא חושבת שאין לך כח. ייתכן והכח שלך מוסתר כרגע בלא מעט עננים וקצת ערפל מפוזר מעלייך. בחיים יש תקופות ולא כולן קלות. כל עוד תשבי באפס מעשה הדבר יתגלגל לך כמו כדור שלג גדול ואם לא היה טוב מאז החתונה מה הסיבה שיהיה טוב בעתיד??? מישהי נשואה שמקווה שלא מתחיל לגדול לה משהו ברחם זה אחד הדברים הנוראיים שאפשר לחשוב עליהם. (ככה אני חושבת). עניין של תהליך, ותהליכים הם ארוכים ומייגעים לפעמים. ומנסיוני האישי אני בתוך תהליך ארוך ארוך ארוך שאני קוראת לו: "מלחמת העצמאות שלי" יש לנו חשבון בנק משותף..... יופי טופי..... שמחת זקנתי..... הלוואי והיה לי חשבון שלי פרטי נפרד... אף אחד לא יכול לדעת מה קורה שם ועל מה עוד פעם ביזבזת את הכסף?????. (אני????????.) הי, את לא נכָה חלילה, את מסוגלת לתפקד לבד עצמאית. קומי, שנסי מתניים, הילחמי על עצמך. ממה את מפחדת? מהמשפחה??? הרי גם ככה את מטילה ספק במשפחתיותם. פעם אמרתי שאם אעבור את מה שאני עוברת יצלבו אותי, ככה הרגשתי ככה חששתי היום הדברים נראים מפחידים פחות. ל ע ו ל ם!!!! אבל לעולם אל תוותרי על עצמך!!!!!!!!!!!!!!1 אל תמעיטי בערכך. את לא יודעת כמה את שווה. ואת יודעת למה את לא יודעת? כי את נותת לסביבה שלך את הכוחות להתיח את זה בפנייך כל הזמן. קומי, תגדלי, היי חזקה. אחרים אפשר לומר להם: "כן קל לכם לדבר"..... אבל האמיני לי... את נמצאת כרגע בתחילתו של תהליך שאני התחלתי לעבור לפני כמעט שנה. ואת יודעת מה? השד לא נורא כל כך. אמנם קשה פתאום "לאלף" את כל האנשים סביבי אבל אני עושה את זה, לאט לאט ובהדרגה. יש נפילות, יש תהומות אבל העצמאות שלי ובראש ובראשונה האושר של ילדי ושלי הם הדברים החשובים בעיניי מאחלת לך המון הצלחה..... ואפילו אם עכשיו את לא רואה, תדעי לך!!! יש אור בקצה המנהרה!!