אין לי כח

ענתד1א

New member
אין לי כח../images/Emo122.gif

בוקר טוב, סליחה על ההתחלה הכל כך פסימית אבל אין לי כח!! מי מכם חווה התפרצות זעם של הילד: ביום שישי האחרון לאור בני היתה התפרצות נוראית שהתחילה בעקבות עונש שנתתי לו הייתי בנסיעה הביתה מחמותי והוא התחיל לבעוט בי מאחורה ומשך לי את החגורה(אני נהגתי) בבית הוא לקח סכין ואיים לחתוך את עצמו צרח שהוא שונא אותי ושאני לא אוהבת אותו ולא עזר כמה שהסברתי לו שאני אוהבת אותו מאוד, הוא אמר שלא כדי לי לישון בלילה כי הוא יהרוג אותי ועד שבעלי בא אני תפסתי אותו בעלי נתן לו פליק וצעק עליו שלא יעיז לחשוב ולאיים שוב על עצמו ועל אחרים,וזהו למחרת בבוקר הוא קם והכל רגיל חוץ מזה שאני זקוקה למנוחה. דבר נוסף בני הקטן רון מקבל רטלין LA ושמתי לב כי מתחילים לו טיקים תנועתיים כמו זריקת יד , ההסבר של רון הוא שמציק לו בגוף בפנים ושהוא חייב להזיז את הגוף, אתמול לא נתתי לו כדור והוא היה בסך הכל בסדר ולא הזכיר את התחושות הלא נעימות בגוף (רון לוקח כבר 3 שבועות את הכדור והנושא הזה הוא חדש). בבקשה הצעה מה לעשות איך לפעול פשוט איך לעזור לילדים שלי.
הילדים הם אי של סקרנות
 
אסור לך להישבר!!!!!!

את חייבת להיות חזקה לך ולילדיך. נכון הסיפור הוא לא פשוט וצריכים להתמודד עם זה יום יום. לפעמים שלילד יש התפרצות זעם אנחנו לא מגיבים ומראים לו שלא מתרגשים. לפעמים הם רוצים למשוך תשומת לב ומחכים לראות את התגובה שלנו. גם כהורים רגילים תמיד אנו נמצאים תחת מבחן אצל הילדים שלנו. הילדים הם עם אכזר. כשאצלי הוא בזעם הוא שובר גם דברים ואחרי זה נרגע אין מה לעשות אם ננסה לעצור אותו זה יהיה יותר גרוע. שיהיה לכם יום טוב ושמרו על עצמכם!!!! משה
 

yakovs

New member
משה, אני מסכים עם מה שכתבת, אבל

בהסתייגות אחת: הילדים הם לא עם אכזר! נכון שלפעמים אנחנו בטוחים שהם מאד מתאכזרים אלינו, אבל זה לא בגלל שהם כאלה. גם לי בכיתה יש לפעמים תחושות שהם מאד כפויי טובה, אבל זה רק בגלל שאנחנו מסתכלים עליהם במשקפיים של מבוגרים. ענת, תהיי חזקה וגם זה יעבור. יעקב.
 

ש ל י ק

New member
ענת בוקר טוב

מצטערת לשמוע שכך הם פני הדברים... מקווה מאוד שהדברים יסתדרו בקרוב מנסיוני סיפורך מאוד מוכר וזה אכן מתגבר מעצם הענישה וההתעמתות עם הילד אני יכולה לומר שלפעמים מינון של כדור או סוג של כדור יכול לגרום להתפרצויות אלה. כרגע בני לא מטופל תרופתית ואני ממש שמה לב שהתקפי הזעם פחתו בצורה דרסטית מה עוד שאני לא "נכנסת" בו אלה מעצבת את התנהגותו עם מוטיבציה מצידו לקבלת שכר מאיתנו.מציעה לך לדבר הרבה עם הילד על התנהגותו ועל כל המשתמע מכך כמו למשל הסכנה המיידית שיכולה לקרות מאחזקת סכין וכו'. מאחלת שהכל יחזור על מקומו ומהר.
 
ענת שלום../images/Emo24.gif

מה שכתבת זה מה שאנחנו עברנו די דומה.יוכל להיות שהוא לא מאוזן תורפתי.שי גם לא היה מאוזן תרופתי . היום הוא יותר רגוע ואפאשר לדבר איתו והרבה.אני יודעת שזה קשההה זה גורם לבכי ולחץ.אני למדתי מחבריהפורום והעומתה איך לעבוד איתו כשהוא במצב של כעס אני אומרת לו ללכת לחדר ולהריגע כשתיהיה רוגע תרד למטה ונדבר ותאמיני שזה עוזר לא להגיע איתם לעומתים זה לא כדי ולא יוצא מזה כלום רק הלחץ הדם עולה כמובן להורים.הריטלין עשה לשי טיקים מרובים אז הפסקנו לתת לו. מאלחת להם
ותשמרי על עצמך
 

הלנה

New member
ענת ../images/Emo10.gif

לצערי אין לי הצעה....האם הילד מטופל תרופתית? אולי כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר? אצלנו גם היו התפרצויות, אבל עכשיו המצב יותר רגוע. אנחנו הפסקנו את הטיפול התרופתי בקיץ שעבר וערן לוקח אומגה 3. אני לא חושבת שהילדים עושים דוקא...ובודאי שאני לא חושבת שהם "עם אכזר", הם פשוט סובלים מחוסר שליטה שגורם להתפרצויות זעם. אין לי ספק שהם לא מתכוונים....אבל זה לא מנחם...אני יודעת. כשהבן שלי מקלל אותי אני נשברת כל פעם מחדש..וזה לא משנה שאני יודעת כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא מעריך אותי (והוא גם אומר לי את זה)...זה עדיין קשה. אז רק נותר לי לומר לך ...שאני איתך...לפחות וירטואלית...
 

mickya

New member
לענת שלום

הצטערתי לשמוע על אשר חוית עם בנך. באם בתקפי הזעם ימשיכו כדאי לדווח לרופא המטפל, יתכן שהילד לא מאוזן תרופתית ולכן הוא נסער כל כך. חשוב להיות עירני ביותר לנושא כדי שלא יקרה משהו!!!!!!!!!!!!! באשר לבנך השני, ידוע שריטלין לעיתים מגביר טיקים. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל, באשר למינון או באשר לתרופות אחרות תואמות ריטלין. מקוה שהכל יחזור למקומו. בברכה ד"ר מיקי אברמוביץ
 

שביק

New member
ענת בוקר טוב. ראשית, אני מצטערת

שכך הם פני הדברים. ולעניין: התפרצויות הזעם יכולות להיגרם מסיבות שונות. יש לברר מה הגורם. אולי חוסר איזון תרופתי. ואולי טריגר מסוג אחר. גם ההתיחסות והתגובה צריכה להיות בהתאם לסיבה. לגבי ריטאלין - לדעתי חשוב יותר להתחשב בתוצאה ולאו דוקא בטיקים. כוונתי, שאם הריכוז וההתנהגות משתפרים, ומגיעים לתוצאות טובות, לעתים במחיר של טיקים, יש להמשיך בריטאלין. אבל כמובן כל ענין ואדם לגופו, ולא באופן גורף. בימים אלו אני שולחת לכל החברים, אלו ששילמו שנת 2003-4-5 דמי חבר, הזמנות + הזמנה לסדנא מיוחדת עבור משפחות בהן ישנה אלימות במשפחה מצד הילדים לוקי הטוראט. (לצערי, יש דבר כזה). תקבלו הודעות בדואר. אני מקוה שתתחזקו, תשמרו על גבולות ברורים בענין התנהגות ושכל יגיע למקומו בסדר. שלכם שביק
 

השגיא

New member
ענת יקרה../images/Emo24.gif ליבי איתך

כמה זה שובר ההתפרצויות האלו, וכמה כוחות צריכים בשביל זה... (בעיקר אח"כ- לאסוף את עצמך מכל מה שקרה) גם אצלינו האומגה 3 פתר לגמרי את התפרצויות הזעם. אני זוכרת שכשחווינו את זה, הטיקים היו בעיני בעיה שולית לגמרי, רק מי שחווה התפרצויות זעם עם הילד שלו מבין איזה גיהנום זה. רוצה לשלוח לך כוחות וחיזוקים. לפי מה שתיארת, אני חושבת שנהגתם נכון, את ובעלך. מקוה שתהיה לכם תקופה רגועה יותר. גלית
 

mazy

New member
בת שבע, בעניין הסדנא...

אשמח לקבל פרטים. תודה, מזי.
 
ענת שלום

אני מכיר את מה שאת עוברת, אמנם מנת חלקנו קטנה לאחרונה, אבל היא עדיין קיימת בערך פעם בחודש. אני אנסה להיות פרקטי ולא רק לתת תמיכה נפשית וחיזוקים. אני מכיר את הקללות הגידופים והעלבונות, את חייבת לנסות לשים חוצץ בינך לבין האמירות של הילד. הלנה כתבה עד כמה זה קשה, אבל זה הכרחי!!!! אפילו להטיח את זה בפניו ברוגע, "אתה יכול להגיד שאתה שונא אותי!!" לעמוד יציבים מולו, רגועים, לא מעלים את הטונים, ומנסים להגיע למקסימום קרבה פיזית. אם הצלחת לחבק וללחוש לו משהו באוזן, בשלווה, חיבוק חם ונשיקה יכולים לסיים את התקרית. דני
 
ענת יקרה שלנו../images/Emo24.gif

ראשית קבלי
ענק...אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שקודמיי כתבו לך...אך את צריכה הרבה חיזוקים והמון סבלנות. לגבי העונש שנתת לבנך - אכן אני בטוחה שהיה צריך לקבל עונש כי דבר כזה לא עושים...מסוכן מאד..והוא היה צריך להבין מה עוצמת הסכנה שהיתה באותו הרגע...וישנם קווים אדומים שאותם לא עוברים.(ענת ושימי לב כלל לא חשוב מהו העונש שנתת לו ואם יש הצדקה לעונש כזה או אחר - אלא עצם המעשה). לגבי ההתפרצות...דבר חמור מאד..וקשה ביותר....אני חושבת שאת צריכה לשים את האצבע על הדופק ולא לעבור על זה לסדר היום....זה שבעלך "הפליק לו" לא בטוחה שזה יעצור את המחשבות הללו אם כבר קיימות...למרות שצריך לשים "מעין מסננת" באוזן ולברור את המילים שנאמרו בשעת הכעס... אני חושבת שיש מקום לשקול לפנות לפסיכולוג/ית ולהקדים תרופה למכה הילד זקוק לתמיכה המקצועית הנכונה...צריכים לדאוג לו לכלים אמיתיים להתמודד עם קשייו ברגעי הכעס. לגבי בנך השני...נדמה לי שכבר העלית בזמנו באחד המפגשים שיש חשש לתסמונת טוראט גם אצלו נכון או שאני טועה? בכל מצב צריך לדווח לרופא המטפל על כך...ולשים לב שהתופעות לא חוזרות על עצמן...כי יכול להיות שהילד מסתיר אותם ומסווה אותם למקומות שלא בהכרח את שמה לב.
 
עונשים

אני לא בעד להעניש על מעשה שבוצע בזמן התקף זעם. אם לאחר ההתפרצות, בשיחה רגועה, מצליחים "להגיע" אל הילד ולראות ממנו חרטה וסלידה מהמעשה, זה לדעתי די.
 

guybz

New member
על התפרצויות זעם- משהו שכתבתי כאן

לפני יותר משנה, אך רלוונטי גם לגבייך ענת ואחרים השעה שבע בבוקר- בחוץ שמש אביבית, אתה פותח את החלון, מהחלון נשקף יום נפלא, ציפורים מצייצות, אתה מחייך אומר בקול הכי רך בעולם בוקר טווובבב.... הוא פותח עיניים- נועץ בך מבט מזוגג וצורח בכל הכוח משהו כזה: "בן זונה מה אתה מחייך". מכאן מתחילה השתוללות של צרחות ופראות שנמשכת 20 דקות או חצי שעה שבה צריך למלט את אחותו מהחדר ורק לשמור שכלום לא ישבר. ואז הוא מתקפל מסתגר בעצמו למשך 5 דקות וקם לשגרת היום כאילו כלום לא קרה. עד ההתפרצות הבאה שתגיע בערב או בצהריים. התזמון מקרי ובלתי ניתן לחיזוי. הדבר הוודאי היחיד הוא שההתפרצות הבאה תגיע. התאור הנ"ל בוורסיות כאלו ואחרות נחווה עשרות אם לא מאות פעמים על ידי ומשפחתי עד לפני כ4-5 שנים. תאור מעולה של הסיטואציה בגוף ראשון מופיע באתר של לסלי פאקר. למי שיודע אנגלית- חובה!!! מכיוון שאני מכיר היטב מנסיון אישי את תופעת התפרצויות הזעם אצל טורטניקים ומכיוון שהעמקתי חקור בנידון אני יכול להרגיע אותכם- זה לא משהו שאתם עושים ולא משהו שאתם יכולים למנוע על ידי התנהגות כזאת או אחרת. התפרצות הזעם היא תופעה נוירולוגית בלתי נשלטת ולכן איננה טיק (טיק הוא תופעה נשלטת בטווח הזמן הקצר). אין טריגר להתפרצות זעם. ההתפרצות חייבת להגיע בזמן מסויים ותמיד ימצא הגורם הבלתי אמצעי. נסיון למצוא התנהגות ספציפית של ההורה או האחים שימנעו את ההתפרצות הוא נסיון עקר. טיפול ספכיולוגי בהתפרצויות הזעם לא יכול לעזור, בוודאי שלא בגילאי 5-7. עדיף לדעתי להתמקד במזעור הנזקים על ידי לפיתה מכילה (אנחנו היינו יושבים עליו), הרחקת הילד מהסביבה למשך ההתפרצות, הרחקת האחים ממנו, הרחקת חפצים מסוכנים. צריך לדעת שהתפרצות זעם עלולה להמשך בין 5 דקות ל60 דקות ועלולה לחזור פעמיים שלוש ביום. אם אין ברירה מאחרים לעבודה... בזמן ההתפרצות יש מבט מזוגג ומנותק של טירוף. כשהוא מסתכל אליך הוא כאילו מסתכל דרכך.בדרך כלל מיד אחרי ההתפרצות תופיע נסיגה, התמוטטות והסתגרות ואחרי זה הילד עשוי להפוך למלאך. כאשר הילד קטן בגיל 5-7 הוא גם בדרך כלל לא יהיה מסוגל לדבר על ההתפרצות אחרי שהיא תחלוף. לנו זה היה נראה שהוא לא זוכר אך בדיעבד אני חושב שהוא היה המום ונבוך ממה שהשתלט עליו בזמן ההתפרצות ולכן הדחיק. במקרה של הבן שלנו מה שעזר בטווח המידי היה שימוש בתרופה בשם הלידול אך תופעות הלוואי היו בלתי נסבלות. כיום אנחנו מטופלים בתזונה בלבד וגם בעיית הטיקים וגם בעיית התפרצויות הזעם ברמה כמעט בלתי מורגשת כבר 4 שנים (על כך בהרצאה אם היא תצא לפועל) גיא
 
למעלה