אין לי כותרת

[מממאיה35]

אין לי כותרת

כי כתבתי איזה 3-4 וכל פעם מחקתי.. כתבתי "כואב לי" וכתבתי "למה הכל קשה כ"כ" וכתבתי "גברים אי אפשר להבין אותם" וכתבתי "רק פורקת".. אבל הכותרות האלה לא מוצאות חן בעיני

חזרתי מסוג של דייט.. מכירים כבר איזה חודש, מגששים כמה שבועות - זה בא והולך.. לקחתי יוזמה, והתקשרתי, והצעתי שנצא, ולא מזמן חזרתי.. כתבתי סוג של דייט.. כי אני לא בטוחה שהכוונות של שנינו הן אותן כוונות. ואני יודעת שהוא בבלבלה רצינית, ובאיזשהו מקום יודעת שאין סיכוי לקשר "רציני" ביננו, לפחות לא בזמן הקרוב, בגלל שהוא לא ממש פנוי רגשית, ועוד מעט לא יהיה פנוי פיזית (נוסע לחול)... אבל אני,, בראש.. אולי גם בלב.. אומרת לעצמי - אולי יש סיכוי.. אולי משהו ישתנה? אולי אני אהיה זו שתגרום לו להשאר.. שתגרום לו להפתח.. מבולבל לי, כי מצד אחד אני אומרת - תהני ממה שיש, תזרמי עם מה שיש, ומה שצריך לקרות יקרה בזמן שהוא צריך לקרות.. מצד שני - אני בתקוות, בציפיות (וציפיות, כידוע יש רק בכריות או בכיתן סנטר), כמו שכתבתי, ומצד שלישי - מפחדת להפגע בסופו של דבר, כששום דבר מהציפיות לא יתממש.. אז אולי חוסמת את עצמי (למרות שממש לא הרגשתי ככה הערב). אז מה קורה פה בעצם? הוא מראה התעניינות, הוא נשאר ומדבר, הוא נפתח, הוא כנה, הוא גלוי.. ואני גם.. אני מגששת, בוחנת.. ושוב עם ציפיות ועם תקוות.. אז למה כואב? כי אני כל כך רוצה אותו.. או לפחות לנסות לבדוק את האופציה הזו.. אבל זה מראש אבוד, אז לא חבל? לא, לא חבל.. כי אולי.. אולי משהו יזוז אצלו? אולי משהו ישתנה? מאמינה? לא מאמינה? כואב, מרגש, מאתגר, מסקרן, מהנה, מבלבל.. סליחה על ההודעה המבולבלת.. רק בבקשה, לא לכתוב לי שאין סיכוי ושחבל עלי ושחבל לי להפגע ולא להכנס לזה בכלל ולהתרחק.. כי אולי אני כבר בפנים למעשה... וזה סוג של שיעור, לא? מה שצריך לקרות יקרה.. רק הייתי צריכה לפרוק את התסכול והמחנק בגרון, לצד ההתרגשות ופרפורי הלב (מזמן לא חוויתי כאלה, בגלל זה זה כ"כ מתסכל). מענין, אתן חושבות שיש גברים שקוראים אותנו?

 

[המונשרי]

מה קורה פה בעצם?

את מתארת מצב שבו את מרגישה מבולבלת. הלב - מרגיש רוצה. הראש - יודע שמסובך כרגע. ומעל הכל שולט הפחד מלהיפגע. לא ביקשת עיצות ולכן לא אציע. אשתף אותך רק בספר שקראתי (כתב אותו התסריטאי של הסידרה " הסקס והעיר הגדולה" ). המוטו של הספר הזה הוא -שפעמים רבות נוטות הנשים להניח כל מיני הנחות מקילות כלפי הגברים אשר גורמים להן להרגיש מבולבלות. הוא טוען שכשגרב באמת מעוניין באשה - תמיד ימצא זמן ומקום בשבילה. לעולם לא יהיה עסוק מדי. והיא תחוש שבסדר העדיפויות שלו - היא נמצאת בטופ. וכשזה אינו כך - מגיע תורם של התירוצים למיניהם. לגבי שאלתך בסוף הרשומה - התשובה היא חיובית. ( לפורום הזה יש ה מ ו ן קוראים פאסיביים ).

 

[שירה1973]

המשפט עם הציפיות והכריות

הוא ללא ספק אחד המשפטים שצריך לדעתי להשליך לאיזה מקום רחוק (אולי איזה אי בודד, שעליו נאסוף את כל הקלישאות השחוקות שקיימות ביקום....?

) לא מסוגלת להבין מדוע אומרים לאדם "אל תפתח ציפיות". בעיניי, זה בדיוק כמו להגיד לאדם "אל תנשום", או "אל תמצמץ". ציפיות הן האחיות של התקוות. התקווה, כידוע, היא חלק חיוני ומהותי ב ח י י ם . אם לא תהיה תקווה - איך יהיו חיים ?? איזה צבע יהיה לחיים בלי ציפיות, בלי תקוות ? לכן אני אומרת לך - עזבי את הכריות ואת הציפיות, עזבי את המשפטים האלה. את אנושית, ברור מאליו שתפתחי ציפיות ולכן גם ברור מאליו שמפעם לפעם את תתאכזבי. הדבר היחיד שכן אפשר לנסות ולעשות על מנת למזער את האכזבה, הוא להשתדל ולשמור על הציפיות שיהיו ריאליות עד כמה שאפשר. כלומר, נסי לא לצפות מאנשים להעניק לך דברים שלא קיימים אצלם, למשל. לצורך דוגמא אני אלך רחוק: אם היית מספרת לי שאת יוצאת עם דודו טופז למשל (את לא, נכון ??

) ואת מצפה שהוא יתמסד, יתאהב, ישמור לך אמונים ושניכם תעברו לגור בבית קטן בכפר ותגדלו שלושה ילדים וכלב - - - הייתי אומרת לך שתיזהרי, שתשמרי על הלב שלך, כי מנסיון העבר אפשר ללמוד שציפיות כגון אלה לא ממש מתיישבות טוב על האיש הספציפי הזה. הוא שאמרתי - ציפיות ריאליות. אבל גבר שלא פנוי רגשית כרגע ? נו, אז אולי הוא יתפנה בעוד שבוע-שבועיים. הוא לא יהיה פנוי פיסית בעוד זמן קצר ? טוב, אז לפחות בזמן הקצר שנשאר לכם תיהני מחברה נעימה, משיחה מרתקת, מהדינמיקה המהנה בתוך משחק המינים. התאימי את הציפיות אל הסיטואציה בה את נמצאת, אבל אל תוותרי על הציפיות ותשאירי אותן רק לכריות....

 

[מממאיה35]

איזה יופי כתבת לי ../images/Emo13.gif

"טוב, אז לפחות בזמן הקצר שנשאר לכם תיהני מחברה נעימה, משיחה מרתקת, מהדינמיקה המהנה בתוך משחק המינים. " אני מזכירה לעצמי את זה כל הזמן.. וזה בדיוק מה שאני אומרת לעצמי.. שבנתיים אהנה ממה שיש.. אבל זה כ"כ קשה, כי מצד אחד באמת קיימת ציפיה ותקווה שמשהו יזוז אצלו, ומצד שני הפחד להפגע.. אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי.. ובאמת להנות ממה שיש ולהיות בתוך מה שכן יש "לזרום" קוראים לזה, לא?.. בד"כ בחיים שלי אני משתדלת לראות את מה שיש ולא את מה שאין, אבל הפעם זה כ"כ קשה.. כי יש ואני נהנית מהיש, אבל הציפיה, והתקווה, אצלי בלב (ולא בכיתן

) מצד אחד מדרבנים, מצד אחד חוסמים (הפחד שאפגע)..

 

[א י ו ש י]

ממממ יודעת מה הייתי עושה

אבל אני לא את ואת גם לא רוצה לשמוע לנתק (למרות שאישית הייתי עוזבת את זה כי חוששת להפגע וזה גדול יותר עבורי מאשר ציפיות ותקוות בקשר במיוחד שכל הסימנים שתארת יותר נוטים לסמן שנפגע) אבל כמו ששירה כתבה והסכמת בעצמך להנות ממה שיש!! זה מעולה לקחת כן בחשבון שתפגעי (אני תמיד מכינה את עצמי לגרוע מכל וכשמשהו מסתדר יש לי הפתעה טובה) לכמה זמן הוא נוסע? עובר לגור בחו"ל? כי מבחינתי זאת כן בעיה אם זה טיול זה סיפור אחר, אחכה גם אחכה. השאלה אם את תסתדרי עם זה אין לי הרבה תובנות ועיצות כי כמו שכתבתי בתחילת דבריי ,הייתי נוהגת אחרת אבל אני בטוחה שתוכלי להנות ממה שיש

 

[שירה1973]

הפחד להיפגע

מאיה יקרה, אני אחלוק איתך משהו אישי מעצמי כדי להסביר את המשמעות של המושג שכתבתי בכותרת. היחסים שלי עם בעלי-לשעבר היו הכי בטוחים שיש. הפחד להיפגע היה ברמה הכי מינימלית שאפשר, עד כדי כך מינימלית שהוא כמעט לא היה שם בכלל. הכל היה מתאים, הכל היה צפוי, הכל היה ב ט ו ח ומוגן. במהפך של 180 מעלות, אהבת חיי (בן זוגי הנוכחי) הוא הדבר הכי לא בטוח שנחת עלי. הכי לא צפוי, הכי לא מוגן, הכי בעל פוטנציאל להיפגע בעולם. ואכן נפגעתי, שוב ושוב ושוב. רק להבהיר: הוא לא פגע בי מתוך כוונה כמובן, הוא לא פגע בי מתוך רשעות או רצון להרע, אבל הקשר שלנו היה כל כך רצוף קשיים וכל כך לא הגיוני בכלל, עד ששנינו נאלצנו לעבור ייסורים ותלאות כדי לממש אותו. והפגיעות הופיעו שוב ושוב. לו הייתי נוקטת בגישה הזהירה יותר, לו הייתי לוקחת 2 צעדים אחורנית ונמנעת מלחזור אליו בכל פעם מחדש - אין לי ספק שהיום הייתי במקום אחר לגמרי. האם המקום הזה היה טוב או רע - לכך אין לי תשובה, אבל כנראה שהמקום הזה היה בלעדיו. הנקודה שאני רוצה להבהיר היא אחת: כדי לאהוב באמת, עם כל הלב והנשמה והקישקעס, את חייבת לקחת את הסיכון שהלב שלך יימחץ פה ושם, יחטוף מכות מדי פעם, אבל את צריכה לדעת האם הרצון שלך חזק מספיק כדי לעמוד בתוך כל המכות האלה. אם יש רצון אמיתי ואם יש אהבה של ממש - אני חושבת שקיים סיכוי ממשי לשרוד את הפגיעות בהצלחה, ואפילו לצאת מחוזקים (אני הוכחה חיה לכך). אבל זה מאד אינדיבידואלי כמובן, ונסיון חיים של מישהו אחר לא יכול להשליך על חייך אם הנסיבות לא מתאימות לך. רק רוצה שתזכרי שהפחד להיפגע קיים אצל כולנו, גם הגבר שעומד מולך חשוף לאותו פחד בדיוק (גם אם לא יודה בו...) ומערכת היחסים הזוגית היא הנסיון המשותף של שני אנשים ללכת בין הטיפות האלה של הפחד, ולא להיפגע.

 

[מממאיה35]

אני יודעת

שמערכת יחסים, לא משנה בין גבר לאישה או בין חברים טובים, תמיד קיים הפחד להפגע.. והאמת, אני לא חושבת שאפשר להמנע מפגיעה.. כי מי מאיתנו רוצה שיכאב לו? כולנו רוצים רק אושר ואהבה, אבל זה בלתי אפשרי, זה ברור לי לחלוטין.. הבעיה היא האם להכנס למקום שמראש לא מוביל לשום מקום, כי הוא טס לניקוי ראש לתקופה בלתי מוגבלת. זה יכול להיות חודש, זה יכול להיות שנה-שנתיים.. אין לדעת.. מצד שני, הלב מתחיל להרגיש משהו, לפחות אצלי, לא יודעת מה אצלו, ועם ההרגשה הזו באה הציפיה שאולי גם הוא ירגיש, ואולי האהבה תהיה חזקה מהכל והוא יחליט להשאר? אין לי מושג מה יקרה, אני יכולה רק לדעת מה קורה עכשיו.. הדואליות הזו, בין ללכת עם מה שאני מרגישה כי אולי.. לבין לא ללכת כי אין סיכוי.. מטרידה אותי מאוד.. ההגיון אומר ללכת עם מה שיש, להנות ממה שיש כאן ועכשיו, הלב מפחד להפגע... מפחד להפגע רק מהסיבה הפשוטה (שמסתבר שהיא לא כ"כ פשוטה) שכשהוא ייסע, ואם זה יהיה אחרי שנתקרב, אני אשאר עם

..

 

[רוצה לחיות טוב]

מאיה את פשוט סיפרת את הסיפור שלי...

בגלל שביקשת לא לייעץ לך לא אייעץ דבר או חצי דבר. רק אגיד לך שהבחור שהכרתי היה מדהים והיה לי הכי כייף בעולם איתו. אחרי תקופה כול כך ארוכה הרגשתי.... אבל היום,אני יכולה להגיד לך שהלב שלי פצוע....(למרות שעבר זמן,נשאר לי חותם) אבל שוב,זה עיניין מאוד אישי. כול אחת לוקחת דברים בצורה שונה.

 

[מלאכי עליון]

זה טבעי, פשוט כל כך טבעי...

זה טבעי להרגיש ולפתח ציפיות, כי את רק בנאדם סה"כ ויש לך רגשות וטוב שכך

לא אומר לך שזה אבוד מראש וחבל שנכנסת לזה, כי זה סתם חסר טעם לומר וסתם יעשה הרגשה טובה, ולזרום... אחח... שונאת את המילה הזאת "לזרום", אנחנו לא דגים בים

. פשוט תהיי שם, תנסי להינות מהרגע, אז נכון אולי לא ייצא מזה הרבה, אבל לפחות תדעי שניסית. ושולחת

ענקי ענקי אלייך.

 

[hayapollak]

מאיה-סוג של דייט

קראתי את שאת כותבת ומתארת בקשר אליו וגם בקשר אלייך - הוא לא פנוי רגשית, הוא לא פנוי פיזית בקרוב, את לא בטוחה שהכוונות של שניכם הן אותן כוונות, ובאשר אלייך את אומרת לעצמך לזרום,להנות ממה שיש,מה שצריך לקרות יקרה, יש לך ציפיות,יש לך תקוות(למי לא?)את רוצה אותו,יודעת שהכל אבוד מראש זה כואב, מבלבל,מצב פגיע, שיעור,תסכול,מחנק,פרפורי לב ואת מסיימת בשאלה האם יש גברים שקוראים אותנו.... אינני יודעת מה גילך, אך הרצון להתאהב, להיות יחד, לקבל אהבה הוא רצון וצורך שמתאים לכל גיל. השאלה היא שלך עם עצמך כמובן האם את חוזרת על דפוס התנהגות כזה שאת מתעניינת או נמשכת לקשר כזה שהסיכוי שהכוונות שלו לא ממש תואמות את הכוונות שלך. האם יתכן שהוא קורא אותך, קורא בדיוק את זה וזורם עם מה שיש כמוך אבל יש לו רצונות אחרים?האם מתאים לו לא להתחייב כרגע? האם מתאים לך להשקיע בקשר עם משהוא שלא ישקיע בך?(לפחות לא עכשיו?) האם אנחנו משדרות משהוא שהם קוראים בנו וקוראים נכון? קוראים את הבלבול שלנו? האם אנחנו יכולות לקרוא את מה שהם משדרים? או שהציפיות והתקוות שלנו עושים לנו את ההתרגשות ופרפורי הלב? האם את יכולה להתפשר עם עצמך לחיות את הכאב, לוותר על התקוות והציפיות שלך? אני מניחה שקשה לך בתקופה הזו אין לי עצות בשבילך, יש לי רק חיבוק כזה שבא לומר לך שמגיע לך להיות מאושרת.

 

[מממאיה35]

../images/Emo51.gif

סיכמת יפה את כל ההתלבטות שלי

לא נכנסתי בעבר לקשר שהכשלון בו ידוע מראש.. והפעם זה שונה. .אחרי ה"דייט" הזה הרגשתי שזה מסוג הדייטים שישר בא לי עוד אחד.. נראה מה יהיה, מחר נפגשים.. ואגב לא שאלתי אם גברים קוראים פה בהקשר אליו, אלא סתם ענין אותי.. ומה, אסור להם להשתתף? טוב בעצם לא, זה מעגל נשים