אין לי כותרת ט'
אני לא יודעת מה קורה לי, אני לא יודעת מה עושים
אני אדישה לעצמי, אני אדישה למה שאני מרגישה, אני אדישה למצב שלי
אני לא מצליחה לבטא שום דבר
אני לא מצליחה לצרוח,ולבכות ולהרגיש
אני לא מצליחה
אבל כואב לי - כל כך כואב לי.
וכבד לי, ומעיק לי.
וככה זה, שאני לא מצליחה לדבר וכולם נופלים עלי עם הדברים שכבדים להם, ואני חייבת להיות שם, ולהקשיב, ולומר, ולתמוך.
אבל אני לא יכולה יותר
ונמאס לי להתקע עם החיוך הזה
אני לא מצליחה אחרת
וזה כלכך מתסכל!!!
אני תקועה
ואני משתגעת
כי רק אני, רק אני - ונורא לבד
ובא לי להיות מסוגלת
אבל אני לא מסוגלת
וזה מפחיד אותי
אני רוצה שזה יגמר, וזה לא נגמר
אני רוצה ליפול, ואני רוצה שיחזיקו, ואני רוצה שיראו, בשביל שיעזרו לי
אני לא יכולה להיות יותר חזקה, אני לא יכולה יותר.
והימים עמוסים, מפה לשם,משם לפה- ואני רק רוצה להיות בבית ולישון, ולהתעורר בשישי בבוקר, ולא לעשות כלום, ולחזור לישון במוצ"ש עד שישי הבא -
פשוט די כבר, אני לא יכולה לסחוב עוד ימים כאלה. אני רוצה ליפול, ושמישהו יחבק אותי, למה אני לא מצליחה?
אני רוצה, משהו דפוק, אני לא מצליחה.
אני משגתעת
אני רוצה שמישהו ישמע מה שיש לי להגיד, אבל אין לי כח להגיד
אני רוצה שידעו שאין לי כח, אין לי. אני רוצה להיות חלשה, לא חזקה.
אין לי כח לכלום, פשוט רוצה להקבר במיטה - ולא לצאת ממנה. לא עכשיו.
אני כל כך מפחדת
וזה עוד יותר מתסכל להיות בטיפול ולהרגיש ככה, ולהרגיש כזאת אדישה, ולהיות מול המטפלת שלי ו...כלום! אין רגש, אין כלום, בזמן שבפנים - כל כך הרבה רעש
וזה מתסכל להיות אצל הדיאטנית ולא לדבר בזמן שיש לי כל כך הרבה להגיד. על הכל.
זה פשוט אוף!!
אני לא יודעת מה קורה לי, אני לא יודעת מה עושים
אני אדישה לעצמי, אני אדישה למה שאני מרגישה, אני אדישה למצב שלי
אני לא מצליחה לבטא שום דבר
אני לא מצליחה לצרוח,ולבכות ולהרגיש
אני לא מצליחה
אבל כואב לי - כל כך כואב לי.
וכבד לי, ומעיק לי.
וככה זה, שאני לא מצליחה לדבר וכולם נופלים עלי עם הדברים שכבדים להם, ואני חייבת להיות שם, ולהקשיב, ולומר, ולתמוך.
אבל אני לא יכולה יותר
ונמאס לי להתקע עם החיוך הזה
אני לא מצליחה אחרת
וזה כלכך מתסכל!!!
אני תקועה
ואני משתגעת
כי רק אני, רק אני - ונורא לבד
ובא לי להיות מסוגלת
אבל אני לא מסוגלת
וזה מפחיד אותי
אני רוצה שזה יגמר, וזה לא נגמר
אני רוצה ליפול, ואני רוצה שיחזיקו, ואני רוצה שיראו, בשביל שיעזרו לי
אני לא יכולה להיות יותר חזקה, אני לא יכולה יותר.
והימים עמוסים, מפה לשם,משם לפה- ואני רק רוצה להיות בבית ולישון, ולהתעורר בשישי בבוקר, ולא לעשות כלום, ולחזור לישון במוצ"ש עד שישי הבא -
פשוט די כבר, אני לא יכולה לסחוב עוד ימים כאלה. אני רוצה ליפול, ושמישהו יחבק אותי, למה אני לא מצליחה?
אני רוצה, משהו דפוק, אני לא מצליחה.
אני משגתעת
אני רוצה שמישהו ישמע מה שיש לי להגיד, אבל אין לי כח להגיד
אני רוצה שידעו שאין לי כח, אין לי. אני רוצה להיות חלשה, לא חזקה.
אין לי כח לכלום, פשוט רוצה להקבר במיטה - ולא לצאת ממנה. לא עכשיו.
אני כל כך מפחדת
וזה עוד יותר מתסכל להיות בטיפול ולהרגיש ככה, ולהרגיש כזאת אדישה, ולהיות מול המטפלת שלי ו...כלום! אין רגש, אין כלום, בזמן שבפנים - כל כך הרבה רעש
וזה מתסכל להיות אצל הדיאטנית ולא לדבר בזמן שיש לי כל כך הרבה להגיד. על הכל.
זה פשוט אוף!!
