אין לי כבר לאן לברוח

[מילקי74]

אין לי כבר לאן לברוח

אל דאגה אני לא מפלצת .אני אדם סובל ולא מובן
הפורומים זה מה שיש לי גם המטפל טוב ככל שיהיה
אם אומר לו אני כותבת בפורומים ושונאי אותי שם
"מה ??" אז תעזבי שם .או "מה זה הפורומים האלה ??" אנשים
לא מכירים את העולם הזה .
רע לי ואני אכן סובלת מפוסט טראומה ובגלל זה אני חשדנית כלפיי אנשים כל הזמן שהם הולכים לפגוע בי ולאכזב אותי ואז זה קורה
אמונה שמגשימה את עצמה וכל הרע שאני לא רוצה שיקרה קורה
ואז אני בסערה כמו עכשיו .
אני לא מפלצת ולא שטן .בחיי יש אנשים שכן אוהבים אותי אבל זה לא חודר קשה לי לחוש את זה וגם עם ידיד יאמר לי את מהממת את מקסימה. או ריגשת אותי בברכת יום ההולדת שכתבת לי אז אני כזה "כן כן " .וכן אני הולכת לקבוצה חברתית זה עוזר כן כי מאז שהתחלתי ללכת המעגל החברתי התרחב אבל התחושות חלקן נשארו אותן דבר .
קשה לי גם לסנן ולומר גם כאן בפורומים אוקיי יש אנשים שאני באה להם לא טוב ויש כאלה שכן אני אתפס באלה שלא.
אנשים פשוט לא מבינים אותי .

 

[יורם צדיק]

כאן ביתך

למילקי שלום,
אחד מהפסיכולוגים החשובים בסיביטי הוא אלברט אליס.
הוא הגדיר כמה מחשבות או רעיונות בלתי הגיוניים
ואחד הרעיונות הלא הגיוניים שהוא הגדיר הוא:
האדם מוכרח להיות אהוב ומקובל על כל האנשים בסביבתו.
אליס מביא 7 סיבות מדוע הריעיון הזה לא הגיוני.
אז לא כולם צריכים לאהוב אותי, או אותך, או כל אחד אחר.
מה שחשוב הוא שאת מביאה את עצמך,
משתפת, מגיבה, מתלבטת, מרגישה...
ומביאה ערך לכל מקום שבו את משתתפת.
זה הכי טבעי להיפגע ולהתאכזב ,
כולנו אנושיים ופגיעים.
מי שלא נפגע לפעמים -
זה בגלל שהוא שם חומות עבות מסביבו,
ואז הוא מוגן, אבל יש לזה מחירים.
אז אל תתיאשי,
ותמשיכי לתרום ולהיתרם
ואל תברחי מאיתנו.

 

[מישהי1631]

יורם שלום,

מצטערת אם התפרצתי לדלת פתוחה (הדלת של מילקי) -
אני לא מקובלת על המון אנשים! והבעיה שלי, עליה חפרתי עמוקות בפורומים אחרים, היא אנשים שלא מכירים אותי מקרוב, לא יודעים על חיי ועל הבעיות שלי, מסתכלים עלי, על הבעות הפנים, המבוכה, חוסר הביטחון, ההתנהגות המוזרה, הנמנעת - ולא סובלים אותי. מבלי להכיר, מבלי שעשיתי להם שום דבר רע!
מדובר בזרים וגם בפחות זרים, במשפחה המורחבת. בגלל שאני מוזרה, לא כמו כולם, אני זוכה לבוז והתעלמות כאלה, שבא לי למות.
מרגישה כמו אבק על הקיר.

 

[היושבת בגנים7]

הטראומה גרמה לך להיות חשדנית?

לפני הטראומה לא היית כזאת?
לפני הטראומה האמנת באנשים?

 

[מישהי1631]

היי מילקי,

ניסיתי לכתוב לך בפורום אחר והמחשב, או הפורום, לא עבדו באותו ערב.
כנראה שגם פורום אי-אפשר לכתוב כול דבר. לקלל, להשמיץ, לאוורר רגשות שנאה ותסכול. את לא מפלצת ולא חולת נפש, אבל לא מצייתת לכללי המקום ומקוממת עליך אנשים. ואת את קצת פרנואידית. אולי מהבית. חוששת שאנשים עומדים לפגוע בך גם אם לא התכוונו לכך. את חושבת שהיא נגדך, מתקיפה אותם, ואז הם באמת נגדך.
חבל על הרגשות והכאב שלך.
אני למדתי על בשרי, שאת רוב הצרות משאירים בבית. לא מספרים במשפחה, לא בעבודה, וגם בפורומים - בעירבון מוגבל. עדיף מטפל/ת שסומכים עליו, בארבע עיניים, בפרטיות. זה יקר, קשה למצוא מישהו שמאמינים בו, אבל אם לא עושים את זה, התסכול והבעיות נשפכים מכול הכיוונים, כמו סיר מבעבע שגולש החוצה, ואז את נפגעת.
את יכולה לבקש מאביך סיוע כספי למטפל, אפילו למספר מוגבל של פגישות? להתאמת תרופה עבורך? (כפי שכתבתי, תרופות הן לא בושה. המון לוקחים.) ואת לא צריכה לספר בכול מקום איזה תרופות את לוקחת.
אפיזודה אישית - למדתי לקח עכשיו בבית חולים. לפני ניתוחון, דיווחתי על הרסיטל. הניתוח התעכב. הייתי אמורה להיות ראשונה והזיזו אותי להיות שלישית. הייתי בצום, ואני לא עומדת טוב בצומות. מרוב דיאטות בימי חיי, אני לא יכולה לשאת רעב, הבטן שלי נדבקת לגב, מתכווצת וכואבת ובא לי להקיא. אמרתי את זה לאחות, והיא אמרה לי ללכת לחדר, לשבת בשקט ולקחת את הרסיטל שלי. ברגע שיש לך תרופה, מתייחסים אליך כמו למשוגעת. להבא, כדי לקבל יחס ענייני, לא אדווח על זה. לא חינוכי אבל אין ברירה...

 

[מילקי74]

תודה מישהי וליורם

* בנוגע ל חשדנות לא תמיד הייתי ככה זה כמובן נבנה עם
השנים אבל כן תמיד הייתה בי רגישות יתר . איך תיארו לי פעם יש לי עור דק וכל דבר פוגע בי כמו אדם ללא עור הכח חשוף.
בנוגע לטיפול אבא שלי לא יעזור לי בזה ולי אין כסף לזה
נירשמתי השבוע לקורס מדיטציה אז אולי זה יעזור לי .
הפורומים נועדו כדי לפרוק מסכימה איתך שלקלל זה לא יפה ובחיי הפרטיים אני לא מקללת אני שקטה כמו דג
אבל יצאתי מכליי בגלל הארועים .אני מבינה שזה לא בסדר אבל זה פשוט יצא ממני .לא אחזור שוב כי את יודעת כבר הכל .ואכן תיארת יפה כמו סיר שרתח והכל נשפך ומבעבע ממש כך .
אני לא יכולה לדבר על זה עם חברותיי כי הן אומרות עזבי אותך ...ובגדול לאנשים אין סבלנות לצרות של אחרים אנשים אוהבים אנשים שמחים מידי פעם אם זורקים מילה זה בסדר אבל אני חשה איך חברות מאבדות סבלנות אם אומר ראיתי אותו בפורום ורבנו אין להן סבלנות .
ואני מבינה את זה ללא ספק אנשים קלילים אלה שמסתירים את הצרות הם עדיפים גם אני לא אוהבת להיות כל הזמן עם אנשים שמתלוננים קצת זה בסדר אבל כל הזמן זה מעיק.
תודה מישהי

 

[אלומת האור]

זה שטותי, תסלחי לי

מכירה היטב את היחס של רופאים כשהם שומעים שאת לוקחת תרופה פסיכיאטרית, אפילו נגד דיכאון. היה לי פעם אחת רופא א.א.ג שברגע ששמע שאני לוקחת תרופות פסיכיאטריות החליט שהסיבה לכך שאני לא יכולה לדבר חודשיים עקב צרידות זה עקב משהו פסיכוסומטי שכדאי שאבדוק עם הפסיכיאטר כי זה בתת מודע וכנראה אני לא רוצה לדבר על משהו... אוי, שילך... אבל כמה זה פגע בי... אידיוט. או שבכל בעיה שיש לי, גם גרד בתנוך האוזן, מאשימים את המשקל שלי. בכל דבר. כאילו אני לא רוצה לרדת במשקל. כאילו זה קל, ואני פשוט לא רוצה, חלשת אופי.
&nbsp
אבל לא לדווח על תרופה שאת לוקחת? זה שטותי. עם כל הכבוד. כשאני צריכה לעבור ניתוח אני מתעקשת על כך שגם לפני הרדמה שאסור אפילו לשתות (מה שנקרא 'צום מוחלט') אני את התרופות הפסיכיאטריות, לפחות אחת מהן שאני לא יכולה בלעדיה בשום אופן) לוקחת. ואין להם ברירה אלא לאפשר לי.
&nbsp
תרופות כאלה משנות פרמטרים בלחץ הדם, וגם בהרדמה עצמה, כי הן פועלות על מערכת העצבים. אני מאוד לא ממליצה לך להסתיר דברים כאלה. את צריכה לדבר בצורה עניינית ולדווח על זה כאילו את מדווחת על הזרקת אינסולין או תרופות אחרות. ומי שיש לו בעיה עם זה, שייחנק עם הבעיה שלו. היית רוצה למות בגלל דבר כזה???

 

[מישהי163]

תודה אלומה

לא ידעתי שזה כל-כך מסוכן.

 

[מילקי74]

כולם נטשו אותי

קולי קורא ואין מענה.
כמו לנסות לצעוק ולא יוצא קול .
כולם נטשו אותי .קשה לי .הפורומים היה או עדיין כמו הבית שלי .כולם נטשו אותי

 

[יורם צדיק]

קולך קורא ונשמע

מאיפה התחושה שכולם נטשו?

 

[מילקי74]

התכוונתי שפה בפורומים כולם נטשו אותי

נכון שחלק מזה זאת אשמתי .
אבל הוא מוציא אותי מהכלים פשוט כך
ואנשים לא מבינים אותי .
פשוט לא רציתי לראות את המציאות וזה התפוצץ לי בפנים .
ידעתי כל הזמן .כל הסיפור הזה זה בגלל הפוסט טראומה .
בגלל זה נוצר בלבול בין חום ויחס לבין ניצול .
בראש ידעתי אבל סירבתי להאמין .
ואז קרה מה שידעתי שיקרה .ובגלל שזה מכעיס אותי ואני מקללת
כי אני מרגישה שהוא עבד עליי .למרות שידעתי כל הזמן .אז אני מקללת ואנשים כועסים עליי ולאט לאט כולם נטשו אותי .
אף אחד לא מבין מה זה .
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי .
אף אחד לא שומע .

 

[יורם צדיק]

רגשות או מחשבות

למילקי שלום,
מצד אחד -
עם רגשות אי אפשר להתווכח.
מצד שני -
לא ברור אם מדובר ברגשות או במחשבות.

איך מבחינים בין רגשות לבין מחשבות?
יש כלל פשוט וברור:
רגשות אלה ביטויים ש מילה אחת (מדוכא, עצוב, שמח, מאוכזב...)
או של 2 מילים מקסימום (חסר תקווה, חסר אונים)
כשאנחנו רואים משהו שמנוסח כמשפט - זו מחשבה
אפילו אם המשפט מכיל את המילים "אני מרגיש ש...".

אז כאת כותבת
"אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי "
או -
"אני מרגישה שהוא עבד עליי "
אלו מחשבות
ועם מחשבות אפשר להתווכח.

 

[אלומת האור]

אפשר ואף רצוי

מילקי, אני מאמינה לתחושות שלך וכואבת אותן, אבל את יודעת שלא כולם נטשו אותך וזו רק הרגשה שלך, נכון? את יודעת שיש לא מעט אנשים שרוצים לעזור, גם אם יש כאלה שסבלנותם פקעה ומרגישים שאינם יכולים עוד לעזור לך? לא כל אחד יכול כל הזמן, את יודעת. יש לאנשים גם בעיות משלהם... וכבר הוכחתי לך לא פעם ולא פעמיים שיש לא מעט אנשים, ואת יודעת מה, גם אם יש מעט אנשים, האכפתיות שלנו שווה הרבה, לדעתי, ולא 'כולם' נטשו אותך, כי אני וכהנא ומירב ומישהי ויש עוד, אנחנו לא נטשנו אותך! והכי חשוב שאת לא תנטשי את עצמך. ושוב, אני מבינה ללבך, רק תביני בשכל שזה לא באמת מוצדק ולא באמת נכון, ולאנשים רבים מכפי שאת חושבת אכפת ממך. גם לאלו שניסו לעזור והרגישו שצריכים להפסיק לזמן מה כדי שתעכלי את הדברים שאמרו. אילולא היה לה אכפת היא לא הייתה משקיעה שעות וימים כדי לנתב אותך ולעזור לך. היא פשוט מחכה שתפנימי את העצות שלה כי היא מרגישה שהיא הולכת סחור סחור ושום דבר לא קורה. את יודעת, לפעמים צריכים איזה זבנג קטן בשביל להתעורר. זוכרת איך לפני כמה שנים, שהיה הפיצוץ ההוא בפורום דיכאון והרגשת גם אז כמו עכשיו, בערך, בסופו של דבר יצאת מחוזקת ואמרת שאותו הלילה היה לילה מכונן בחייך, שדחף אותך לעשות מעשה ולחפש חיים חוץ-וירטואליים. ומבחורה שדיברה רק על חדרי מיון ובדידות פתאום יצאת לעולם, רכשת חברים חדשים, שזה מדהים, והיו לך מערכות זוגיות, שמעולם לא חשבת שיהיו לך!! אז תיקחי גם עכשיו את הטוב, גם אם זה קשה, תביני שאף אחד לא רוצה לדפוק לך את החיים ואף אחד לא נוטש. אני מבינה שזה משליך על החוויות הקדומות שלך מהבית וכו', אבל די, את כבר מסוגלת לעשות את ההבחנה, נכון?
&nbsp
ולא הבנתי על איזו פוסט טראומה את מדברת.

 

[מילקי74]

תודה אלומה .ותודה רבה לך יורם

סליחה שרק עכשיו אני מודה פשוט
שכחתי מכאן קצת בגלל סערת הרגשות
שהייתי בה .
כעת זה קצת יוצר טוב .
פוסט טראומה - שאמא שלי ירדה לי לחיים במשך שנים
יום יום .ועוד דברים .עובדה שאני לא יכולה לשמוע אנשים
מתווכחים או רבים .כיום זה קצת יותר טוב
אבל אכן לדעתי אפשר להגדיר את זה כפוסט טראומה.
פשוט כאשר אני לבד בבית במיוחד בשישי שבת תמיד יש לי תחושה
כזאת של נטישה .וגם בגלל כל מה שהיה .
אבל עכשיו קצת יותר טוב.
תודה רבה יורם ותודה לך אלומה .וכמובן שאתם נחשבים איזו שאלה .

 

[אלומת האור]

וליורם

תודה רבה על החידוד בין מחשבה לרגש. בדיוק מה שהייתי צריכה. תודה.