אין לי חשק

[zama]

אין לי חשק

עברה שנה וחודש מאז אימי נפטרה ואני מרגישה שאין לי חשק לכלום.אין לי כוח ללכת לחברות,לדבר על חיי היום יום כי הרי אצלי "נשברו לי החיים",קשה לי לראות אנשים שמחים .אני צריכה שקט סביבי.בעבודה אני מתפקדת טוב מאד אבל אחרי שהיא באה אל סיומה מגיעה הנפילה...כבר בדרך הביתה בנסיעה אני מרגישה את המעבר בין העולמות .קשה לי לחזור לשגרה.אני גם לא צופה בטלויזיה כבר יותר משנה כי אין לי סבלנות...אני קוראת הרבה.הפכתי לאדם עצוב עם חור בלב.אומרים לי את חייבת להחזיר את עצמך למסלול החיים השגרתי אבל השגרה התנפצה לה לפני שנה.אין לי שום תחושת חג וכבר לא אכפת לי מחגים...אני חשה שאין בי כוחות לשוחח עם מישהו מקצועי את תוצאת האובדן זה לא ישנה .מה עושים?

 

[zama]

האם מתייחסים ועונים כאן?.

כי אני רואה שלא התייחסו לדברי אחרים כבר הרבה זמן

 

[אחשל]

מיפלט או הדחקה../images/Emo35.gif

ההתמודדות כואבת ומוכרת - אנחנו נוטים להיצמד לדברים שגורמים לנו להיות עסוקים ומשכילים במידה מסוימת, ולו לזמן קצוב, את הכאב איתו אנחנו מתמודדים - כמו שאת כותבת על כך שאת מתפקדת מצויין בעבודה, אבל מחוץ למסגרת שמעסיקה אותך קשה לך מאוד להתמודד. אומרים לך... אבל את לא מחייבת כלום לאף אחד חוץ מאשר לעצמך. מותר לך לקחת את הזמן להתמודדות הקשה הזו. הרי לשגרה חזרת במידה מסוימת (לעבודה לפחות). הם מצפים שתחזרי להיות שמחה ועליזה? כנראה שהם לא ממש מבינים עם מה את מתמודדת... זה נכון שאף מטפל, מקצועי ככל שיהיה, לא ישנה את תוצאת האובדן, אבל הוא בהחלט יכול לעזור לך בהתמודדות, בכלים שיקלו עלייך, ירככו את הנפילה ואת הכאב, ויאפשרו לך לחיות חיים טובים יותר. יש לך משפחה סביבך? חברים קרובים? גם זה יכול להקל...

 

[דליה ח]

רגשות לגיטימיות למצבנו

כל כך מוכר, כל מה שאת מרגישה, חוסר החשק לכל מה שהיה קודם, חוסר הסבלנות, גם לאנשים אהובים. לאף אחד מאיתנו אין פתרונות קסם, אבל לכל אחד מאיתנו יש דרך להעביר בה את הימים, העצובים יותר והעצובים פחות. כן, עוד יהיו לך ימים עצובים פחות. זה בלתי נמנע. אני רק יכולה רק לשתף אותף אותך בנסיונות שלי, להמשיך את החיים, להחדיר חמצן חדש לריאות, ואפילו רגעים טובים ללב. גם אם לא עניין אותי לראות טלוויזיה, הדלקתי אותה, ישבתי מולה, בהיתי, עלו לי מחשבות אחרות לגמרי, אבל לא וויתרתי, עם הזמן, הצלחתי קצת להתרכז, לפעמים אפילו להנות, לצחוק מתכניות מצחיקות. וזה לא רק לגבי טלוויזיה. גם עם חברות, לא וויתרתי, אני בטוחה שיש לך חברות מבינות,בני משפחה אי אפשר שלא להבין. אז לא הקשבתי בהתחלה כל כך, לא צחקתי מבדיחות, אבל לא הייתי לבד . הלבד הזה, נשמע לנו טוב בהתחלה, אבל מוביל לשקיעה. ואסור לנו לשקוע. קשה מאוד לקום משקיעה מוחלטת. מותר ליפול, ורצוי ליפול, מנפילה קמים יותר טוב. זו לא קלישאה "החיים חזקים מאיתנו", זו מציאות. מסביבנו כולם ממשיכים, ולפעמים מצפים מאיתנו יותר ממה שאנחנו יכולים. אבל אנחנו נעשה את זה בקצב שלנו. ומי שאוהב ומבין, יחכה, יסבול, וייתן לנו את הזמן. שלגמרי לא מרפא, אבל עם הזמן הפצע כבר לא מדמם, נשארת הצלקת, שהיא עדות לכל החיים לשבר הנוראי. החגים קשים יותר מכל ימות השנה, ואני לוקחת מהחגים, זכרונות טובים מהילדה שלי, אוכל שהיא אהבה במיוחד. אין לי דרך אחרת לשרוד. גם אני חשבתי שנגמרו לי החיים, לא רציתי להמשיך", לא חשבתי שזה אפשרי בכלל. אבל מצאתי לעצמי דרכים לתקשר עם הילדה שלי, בכתיבה, בהנצחה, במחשבה, וזה מאוד מרגיע. אני מקווה שתמצאי דרך , לעלות, להצליח להנות מדברים קטנים, ולמצוא רגעים של אושר. ליבי אלייך, ואני שולחת לך חיבוק גדול.................דליה

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif

יקרתי ,המצב אותו את חשה ולתוכו את נשאבת , לא בריא לך ,ואת מודעת לזה ,זו כבר חצי הדרך , דבר ראשון את זקוןקה לטיפול ועל כך הרחיב אשחל ואני מסכימה עימו , בנוסף את חיבת לעבוד על עצמך ,למצוא לך תעסוקה גם בשעות שלאחר העבודה , ולהודות כל יום ליקום על מה שיש לך ,ועל יופיו של העולם , יודעת שזה קשה ,אבל חפשי נקודות אור ,שהם ישמחו אותך .. מחבקת אותך טלי

 

[efratushb]

היי zama

עברתי פה במקרה וקראתי את הודעתך... אני מציעה לך להיכנס לפורום " בנות ללא אם"