אין לי הפרעת אכילה (?)

[Justme49]

אין לי הפרעת אכילה (?)

אוח אני כזאת בעייתית
חותכת.בוכה.חותכת.רועדת מחרדה וחוזר חלילה

ולא אני לא במסגרת טיפול

נכנס לזה משהו חדש
הרעבה
הקאות
בולמוסים
הקאות
הרעבה

אבל היי.........אני לא רזה.
אז אין לי הפרעת אכילה נכון ?
אני בטוחה שיש לי הפרעות אחרות
אבל את זה אין לי
אני מכחישה כול קשר ביני לבין הפרעת אכילה
זאת פשוט סוג של..דיאטה חדשנית.
כן, זה מה שזה !

אני בסדר ,הכול בסדר...........?

אני צריכה לספר להורים
לא אני לא צריכה לספר להורים
הם ממילא לא אוהבים אותי
הם חושבים שאני יצור מוזר ומתבודד

אני אשמור את הבעיות שלי בשקט לעצמי .
אני כולה בת 16
הכול יהיה בסדר . זאת תקופה של גיל ההתבגרות. כולם עוברים את זה. זה יעבור ואני אהיה נורמלית

על מי אני עובדת.......

 

[תפו ופוזה]

אני דווקא חושבת שאת צריכה עזרה

וכדאי לך לשתף את ההורים כי בכל מקרה הם ירצו הכי טוב בשבילך.
בהצלחה

 

[ים של דמעות180]

נשמה יקרה

מבינה אותך מאוד מאוד פתאום בנוסף לפגיעה העצמית שלך והבעיות שלך את מרעיבה מקיאה מבלמסת וחושבת כביכול שהכל בסדר הכל בסדר כי כאילו את לא רזה רזה מספיק בשביל להיות הפרעת אכילה כי כאילו הפרעות אכילה זה מקל שלד אבל המצב שלך לא קל מאוד שנאה עצמית ופגיעה עצמית וגם הרעבה והקאה קלאסי שאת חייבת טיפול נפשי כלשהו שמשהו יהציל אותך מהכאב שלך לפחות תספרי להורים שלך שרע לך ושאת מרגישה שאת צריכה טיפול נפשי קצר ושם בטיפול תספרי הכל כדי שינסו לעזור לך כדי לא להידרדר למטה כי זה ברור שעזרה את חייבת כלשהי כי את פוגעת בעצמך

 

[ים של דמעות180]

טריגר למעלה

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי...

כולנו כאן מכירות את השיחה הפנימית הזו.
כן חולה, לא חולה. כן בבעיה, לא, הכל בסדר.
כולנו מכירות את הרגשות הסותרים של לרצות עזרה והצלה ושכולם כבר ידעו, מול הרצון להסתיר ולשמור את הסוד והפחד מה יקרה אם ידעו, ואם יקחו לי את היכולת להמשיך ולעשות מה שאני עושה.

את לא צריכה להיות רזה כדי שתגיע לך עזרה.
מספיק מה שאת מספרת כאן, שאת במצוקה,
כדי שיגיע לך לקבל עזרה.

מה את מפחדת שיקרה אם תספרי להורים?
והאם יש מישהו אחר שאפשר אולי לדבר איתו- אחות גדולה, דודה, מורה, יועצת?

 

[Justme49]

תודה על התגובה

אני לא יכולה לספר להורים שלי...אני פשוט לא.
גם איך מספרים כזה דבר להורים ?
אמא שלי מתמודדת בעצמה עם חרדות ודיכאון, וממש קשה לה עכשיו .. אני מנסה לעזור לה ולתמוך בה ומצד שני אני סובלת. אבל אני לא יכולה להראות לה את זה ,אני האחרונה שחסרה לה..
קרובי משפחה אין לי ..הפתרון היחיד זה לספר למורה\יועצת על המצב אבל אני לא יודעת אם אני רוצה לערב אותן. אני בכול זאת אצטרך לראות אותן כול יום.
אוף לא יודעת
אני מתוסכלת

 

[כמהאפשר]

הי

מה שלומך?

ברוכה הבאה לפורום וכל הכבוד שהעזת לכתוב!
(הגעת לכאן בעצמך? דרך שיטוטים באינטרנט?)

אני מאוד מבינה את מה שאת כותבת.
ולא, את לא חייבת לספר להורים.
אף אחד מלבדך לא יודע מה קורה ביניכם ומה טיב היחסים במשפחה-
אולי זה יחריף ויעכיר,
וכתוצאה מזה יוסיף ללחץ ולמתח וישפיע לרעה/ידרדר גם אותך?

אז לא. את לא חייבת לספר להורים.
ממה שאת כותבת, אני מבינה שאין גם דודים או דודות, משפחה או חברים *מבוגרים* אחרים?
או.קיי.

את כן חייבת לדבר עם מישהו.
בן אדם לא יכול לשמור דברים בפנים- כאשר זה לאורך זמן ועדיין אין לו הכלים להתמודד עם זה בצורה בריאה, טובה(לו), מאוזנת.
כאשר הוא עדיין בתקופת עיצוב העצמי שלו, תקופה רכה ועדינה.

זה כמו אותו הקומקום שמשאירים על אש- דולק. המים רותחים בתוכו, מאדים את עצמם, מותירים אבנית על הדפנות, הורגים את הקומקום ואת עצמם וכועסים ומתוסכלים ורותחים.. ובסה"כ- רק צריך להקטין את האש מעט.
לפתוח מעט ולפרוק קיטור...
לאזן.



זה נפלא שמצאת את הפורום והעזת לכתוב- בבקשה תשארי, בבקשה תמשיכי לכתוב!.
רק, בבקשה,
תבטיחי לעצמי (ולנו) שאת מוודאת שתחשבי על אדם אחד- אחד!
שאת מוכנה לספר לו. לדבר איתו.
שאת מוכנה לומר לו מה קורה, עד כמה קורה.
את האמת- או לפחות מה שאת מוכנה לחשוף ממנה. אבל- לאדם הזה את מתחייבת לספר את האמת.

אדם אחד שאיתו, כאשר את מדברת או נמצאת על ידו(עדיף שנמצא "בהישג" ידך פיזית ולא בעיר אחרת ויש לך אפשרות לשוחח איתו רק טלפונית)- את מרגישה שכן אכפת לו ממך.
את מרגישה אהובה.

למישהו- את חייבת לספר מה קורה.
אחד, טוב? מישהו אחד- צריך לדעת.