(אין לי אוויר)

[א ם הייתי]

(אין לי אוויר)

החיים שלי נהדרים, מספקים, מלאי אהבה


אני לא מצליחה לאפשר לעצמי לאכול
ולראשונה בכל שנות הפסאודו-אנורקסיה שלי גם הגוף מתחיל לשלם מחיר

אבל למי בכלל אכפת


החיים שלי באמת טובים -

 

[lovelycupcake]

גם שלי

זוגיות עם מישהו שאני אוהבת, דירה קטנה, לימודים במקום טוב, משפחה אוהבת
אבל צריך לדעת מתי להגיד די
מתי להבין שצריך עזרה

 

[א ם הייתי]

אבל למה?

למה צריך עזרה כשהכל כבר בסדר, כשכל מה שכאב דובר ועובד בטיפול כבר מזמן?

(למה ההתעקשות הזאת להרוס?)

 

[lovelycupcake]

כי לא הכל בסדר

אם הכל היה בסדר לא היית פה. לא היית חיה כל יום עם מפלצת קטנה בלב.
את יודעת שזו רק אשליה, את יודעת שזה לא "טוב" אמיתי

ואת? את לא הורסת-את בונה!
תיפטרי מהמחלה ותראי שהתחושות האלה הופכות לאמיתיות, שלא תצטרכי לשקר לעצמך שכל כך טוב, כשזה בעצם לא כך

 

[התקווה שבתוכי]

אם הכל טוב

למה אין לך אוויר?

למה לא לאפשר לעצמך לחיות בלי המחיר שהגוף נדרש לשלם?
גם זה מגיע לך, לחיות באמת ולא ליד...

 

[קולדון]

זה עניין של פרספקטיבה.

יש אנשים שרגילים לסבל קבוע. לרגשות אשם. לחיים עם אנורקסיה.
מהמקום הזה, כל הפוגה תגרום לך להרגיש שהכל טוב.

אבל תכלס- לחיות עם הפרעות אכילה ולא משנה איזה סוג- זה חיים של כלב.

אני יכולה לראות את זה בעיקר בדיעבד. אם עכשיו היה עולה לי טריגר והיתי צריכה לחזור להתמודד עם הפרעות אכילה זה היה בלתי נסבל בשבילי. עד כדי כך שאין לי מושג איך הכלתי את זה כל כך הרבה זמן, וכמה קשה היה לי לוותר על זה..