אין לחיים משמעות

[וינסטון סמית]

אין לחיים משמעות

כמה זמן יקח לאנשים לקלוט את זה? אף אחד לא הכתיב לחיים שלנו אף משמעות מעבר לזו האישית שאנו מגדירים לעצמנו. לאחרונה אני מוצא את עצמי מתווכח עם יותר ויותר אנשים שמקשקשים על "מטרה עילאית" או "משמעות נשגבת" שהם ימצאו אותה. ולמה שימצאו אותה? האם הם לא ראו כיצד המדריך לטרמפיסט בגלקסיה מציג אותם באור מצחיק, כשהוא מצא את התשובה להכל והיא היתה 42? מה יתן לנו למצוא מטרה כלשהי? במה זה ישנה את חיינו? האם זה לא יהיה שרירותי לחלוטין? מה אכפת לי מה אותה יישות עליונה הגדירה כמטרה? כלום המטרה שלי בחיים היא לרצות את הבוס שלי בעבודה? ולמה שתהיה לחיינו מטרה בכלל? ניקח קמצוץ מן העקרון האנתרופי, שאומר שהסיבה שאנחנו כאן היא שאילולא היינו כאן לא יכלנו לשאול זאת, קצת את הסטטיסטיקה על הקופים המקלידים את מלחמה ושלום, קורטוב אבולוציה וקורט אסטרונומיה, ונחמם על הגז שעה של פסיכולוגיה וניאורולוגיה שתסביר לנו למה אנחנו מחפשים את משמעות החיים, וזהו. אחרי הארוחה הזו נוכל לעזוב אחת ולתמיד את הנושא הזה ולגרום לשרלטני הדת, ההומיפאטים ושאר הבאבאות ועובדי האלילים למינהם לפשוט רגל. אני מאוכזב מן התבונה האנושית.

 

[miromiro]

ללא משמעות-

גם להודעה שלך אין שום משמעות! אז חבל שטרחת. ומבחינתך , גם לתגובה שלי אין, אז תגיב? ביי ותהנה מהשארית.

 

[Philosopher]

אני מאמינה כי כוונתו היתה אחרת.

הדגש בתיאוריה שלו לא היה על טיב הפרטים כשלעצמם, אלא על האבסורד באמונה כי קיימת מטרה עילאית, כוללת. הנחתו הבסיסית של סארטר, אם אני לא טועה, היא כי הקיום קודם למהות, כאשר האדם אחראי לפעולותיו, למסלול חייו ולטיבו. האקזיסטנציאליזם שלו לא שולל את החשיבות כשלעצמה, את המשמעות, אלא את ההסתכלות על החיים כעל שלם, מושלם, פנטסטי.אני מאמינה שבעצם הכל יכול לקרות, בחלק מהמקרים אנו שולטים, ובחלק גורמים חיצוניים נוטלים חלק. לא גורמים אלוהיים אלא אנשים שונים. כאשר קיומנו קודם למהותנו, יש הצגה של תפיסה מסויימת, כאשר מנקודת הבסיס ניתן לגזור סתירה. הרי אם הדבר המשותף לכל בני האדם הוא שאין לנו מהות, אולי זו המהות כשלעצמה? כלומר, מהות האדם היא שאין לו מהות. זהו תחום בעייתי לכן לא מובן בדרך כלל, כאשר אי תלות בפנטסיה מתפרשת כשלילת חשיבות בהכל. אך זהו לא הדגש בעניין, אלא רק לא לנסות שוב ושוב להגדיר את חיינו, פשוט לחיות אותם. אולי זוהי "מטרתו" של האדם-לחיות. כך בעצם המהות והקיום הם אותו אחד.

 

[שייח ספיר]

יפה! עלית על הנקודה:

אם באמת אין משמעות, אז למה לטרוח לכתוב הודעות ארוכות על זה בפורום? האמת היא שיש משמעות, אבל זו נובעת מתוכנו ולא מאיזה מקור חיצוני. אנו חוצבים את התכלית של חיינו מתוך עצמנו. ויש דברים בעולם שחשובים לנו, אחרת לא היינו טורחים לקום בבוקר.

 

[miromiro]

כי גם לטרחה אין משמעות-

בקיצור אפשר להסתובב סביב זה בלי סוף.

 

[וינסטון סמית]

שים לב

שכתבתי שאין לחיים משמעות מעבר למה שאנו מגדירים לעצמנו. אני יכול להגדיר את משמעות החיים שלי לעצמי, אבל אין כל תכלית עליונה כלשהי.

 

[miromiro]

שים לב-

ההודעה שלך קצת לא ממוקדת,יש הבדל בין משמעות לתכלית ולאחר ההצהרה נתת דוגמא את יחסיך עם הבוס שלך, וברמה האישית זאת בהחלט יכולה להיות מטרה.

 

[haimbert]

אמת סובייקטיבית

תאוריה נחמדה, לא מוכחת אך גם לא ניתנת להפרכה, בדיוק כמו אלוהים. "אנחנו לא יודעים בודאות שיש אלוהים, אך אנחנו יודעים שיש נשים" (וודי אלן)

 

[Lu Tze]

אין לחיים תכלית, משמעות יש.

 

[ל נ צ ח]

החיים הם הם תכליתם של החיים

אך מעטים הם היודעים את ערכם של החיים לפני שחלפו. אלוהים ציווה לאדם החופשי לבלתי אכול מעץ הדעת טוב ורע, כי ביום אוכלו ממנו יאה מפחד את המוות יותר מאשר יאהב את החיים.(ברוך שפינוזה) אדם חייב בסופו של דבר לקחת את חייב בזרועותיו ולנשק אותם.(ארתור מילר) "חיה," אומר המוות, "כי הנני בא." (וירגיליוס) *****

***** * ~ * ~ * ל נ צ ח * ~ * ~ *

 

[אליהו ל]

לחיים שלך כנראה אין משמעות.

אבל למי שמאמין שלחיים שלו יש משמעות - יש משמעות. הכל תלוי בהשקפת העולם שלך. אינך יכול להוכיח שיש משמעות, ואינך יכול להוכיח שאין. לפיכך, אין להגיע למסקנה בפתרון בעיה זו על ידי חשיבה דיסקורסיבית, אלא מדובר על הכרעה ערכית רצונית. אגב, אם לדעתך אין לחיים משמעות מה מונע ממך להתאבד ? זה הרי יחסוך לך הרבה סבל מיותר בעולם חסר משמעות זה ? (אל תיקח את השורה האחרונה ברצינות תהומית, כוונתי אך ורק להמחיש לך את האבסורדיות שבהשקפת עולמך, כפי שקאמי למשל היטיב להבין)

 

[נשר בלי כנפיים]

לא לכולם יש מתג

שאפשר פשוט ללחוץ עליו ולהפסיק לחיות. גם אדם שמאמין, או נדמה לו שהוא מאמין, שהוא רוצה להתאבד, לא תמיד יהיה מסוגל לעשות את זה כי הרצון הזה (אם הוא קיים) לא יהיה חזק יותר מאשר יצר הקיום הטבוע בו. יצר הקיום הזה קיים גם אצל חיות ולכן אם תטען שהוא הבעת המשמעות של האדם הרי שגם לחיות יש משמעות. מכאן שגם אם חייך חסרי משמעות לפעמים תמשיך לחיות אותם למרות זאת. ייתכן שבניגוד לרצונך, בשל יצר הקיום. בהמשך לכך אני רוצה לטעון שאצל אנשים שכן מתאבדים הרצון למות נהיה חזק מאשר יצר הקיום. מאותה סיבה אדם שכותב הודעה על חוסר משמעות עושה זאת לעיתים גם כן בשל צורך חזק ממנו. אני למשל את התגובה הזאת אומר לעצמי לא לכתוב וזו שטות אבל הנה אתם קוראים אותה. וייתכן שלא חידשתי כלום. ודאי שאין לי דרך להוכיח את שאמרתי פה, אבל אין דרך להוכיח את ההפך כמו שאמרו לפני. פשוט הגישה הזאת הותקפה והגנתי עליה, גם בשמי.

 

[אליהו ל]

אני דווקא חושב שלכולנו יש מתג

אבל אנחנו פשוט בוחרים כל יום שלא ללחוץ עליו. על כל פנים, ברור שאני בכוונה הבאתי דוגמה קיצונית מאוד כדי להמחיש את הבעייתיות שבעניין. אבל אפשר גם לקחת דוגמה פחות קיצונית, נניח שמישהו מאיים על חייו של אותו אדם שטוען שאין לחייו משמעות, האם הוא פשוט ישב בשקט ויתן לו להרוג אותו, או שהוא ינסה להגן על חייו ? כל עוד אדם רוצה לחיות, הרי זה סימן מובהק לכך שהוא אכן חושב שיש לחייו משמעות. אי אפשר לאחוז את החבל בשני ראשיו,כלומר מצד אחד לטעון שלחיים אין משמעות, אבל מצד שני לרצות לחיות בכל מחיר. הרצון לחיות הוא-הוא המשמעות העמוקה ביותר לחיים.

 

[haimbert]

אך מנין מגיע רצון?

לא בהכרח יהיה כרוך הוא במושא שאליו נרצה לרצות?....והאם ללא מושא זה יהיה רצון?... במילים אחרות האם הרצון יכול להתקיים ללא מושא?, ואם לא הרי המושא הוא המשמעות והרצון הוא אמצעי.

 

[אליהו ל]

אני מקווה שאתה מודע לכך שכשאתה

שואל "מניין מגיע הרצון?" אתה נכנס לאחת השאלות הפילוסופיות המורכבות ביותר. היינו האם יש לאדם בחירה חופשית, או לא. כידוע לפי התפיסה הדטרמניטסית יש תמיד *סיבה* לרצון, ולכן הרצון אינו חופשי, אולם לפי התפיסה האינדטרמניסטית אין שום סיבה לרצון, שאם לא כן אזי כאמור הרצון לא היה חופשי. בכל אופן לגופו של עניין. לדעתי בעניין חיפושו של האדם אחר משמעות, אפשר לומר שיש זהות גמורה בין הרצון למשמעות כשלעצמו, ובין המשמעות עצמה. ייתכן ודברי נשמעים כמו פילפול פילוסופי, אולם אין זה כך. אילו המשמעות הייתה עובדה קונקרטית שאנו יכולים לחוש בה, אזי אפשר היה לחלק בין הרצון למשמעות ובין המשמעות. אולם אין המצב כך. אנו יכולים להכיר את המשמעות אך ורק דרך הרצון למשמעות, ולפיכך כאמור קיימת זהות גמורה בין הרצון ובין המשמעות.

 

[haimbert]

האם

משמעות היא מושג?...שמתקיים אך ורק מפני שאנחנו רוצים שיתקיים?

 

[haimbert]

מפני שאם כן

אני חושב שזה עדיין לא פותר אותנו מעצם המשמעות כגורם חיצוני. אם המשמעות היא רצון למשמעות, אחד עדיין יכול לשאול את עצמו, מנין הרצון?... ומה שמחוצה לרצון שכולל בתוכו את המשמעות האישית שלנו תאכל להיות המשמעות עצמה. מפני שמשמעות יכולה להתפרש גם כסיבה, אז יש את הרצון לסיבה(שהיא המשמעות פרי מוחנו) ויש את הסיבה לרצון(שהיא סוג של פוטינציאל למשמעות שמחוץ למשמעות).

 

[וינסטון סמית]

הרצון לחיות

הוא אינסטינקט הטבוע בכל חיה שהיא יותר מוירוס המשכפל את עצמו. ככל שהתודעה מתפתחת, כך גם הרצון גדל. זו הסיבה לכך שאני לא מתאבד. זו המשמעות העמוקה ביותר לחיים?

 

[אליהו ל]

"לא לתוהו בראה, לשבת יצרה"

בעיני האדם המאמין, קיומו של המין האנושי, ווליתר דיוק: קיום כל החיים על פני האדמה, הם אכן "צורך עליון". אלוהים יצר אותנו, והטביע בנו את יצר הקיום. (ראה בראשית א, כז-לא)

 

[וינסטון סמית]

ובעיני משוגע

הוא נפוליאון. האם אינך מאמין בקיומה של אמת אובייקטיבית-פיזיקלית כלשהו? (האם לדעתך אדם אשר יתקע מזלג בשקע כאשר הוא איננו מאמין בחשמל או במוות יצא מכך בחיים?).