אין חדש תחת השמש

[תם ונישלם]

אין חדש תחת השמש

כבר נהגו מכה"ע, כי בהביאם איזו ידיעה ממ"ע אחר, שגם הוא שאב אותה ממ"ע אחר, אז הם מביאים את הידיעה בשם מקורה הראשון, ולא בשם אותו המ"ע שממנו הם לוקחים אותה. לכאורה כך ראוי להיות, שאם לא כן "מחצר לחצר ומבית לבית אין לדבר סוף", ואם מ"ע מלונדון מביא ידיעה מפי מ"ע מאַמריקא, וממנו יודיע אותה מ"ע מפאַריז, ומשם תבא למ"ע בברלין, ומן האחרון למ"ע בפטרבוֹרג, וממנו למ"ע באדעסא או בוואַרשוי, – אז יצטרך האחרון להודיע, כי המ"ע מפ"ב בשם המ"ע מברלין בשם המ"ע מפאַריז בשם המ"ע מלונדון בשם המ"ע מאַמריקא מודיע כי מעשה היה וכו'! כן עשה גם "המליץ" בהידיעות שבאו ממ"ע אחרים בה"וואָסחאָד" ויזכירם על שם מקורם הראשון, בלי הזכרת שם הוואָסחאָד. על זה התקצף מו"ל הוואָסחאָד ויאמר לעשות נקמה בהמליץ. ויהי היום, יום 31 מאָרץ (כמדומה לי בשנת תרמ"ה), ערב ראש-השנה לשקרנים, הדפיס הוואָסחאָד בשם המ"ע "פאָססישע צייטונג", כי ביום 1 אפריל (לחשבון חו"ל), יום הולדת את ביסמאַרק, בא הד"ר הילדעסהיימער לברך את ביסמארק, והאחרון קבלהו בסבר פנים יפות ודבר עמו על תנועת ישוב ארץ-ישראל (ואם לא ישגני זכרוני דבר טוב גם על אספת קאַטוויץ), וחוה דעתו כי הרעיון הזה הוא טוב וישר וראוי לתמכו. המנוח צעדערבוים לא עלתה על דעתו שיש זריזים מקדימים גם לשקרים, לכזב ביום 31 מאָרץ, והאמין לשמועה, והדפיס אותה בשם המ"ע "פאָססישע צייטונג", שלא בשם הוואָסחאָד, כדרכו. אז התעורר הוואָסחאָד כמנצח ויודיע לכל, כי הדבר הזה לא היה ולא נברא, רק פרי ראש-חדש אפריל, והוא, המו"ל הוואָסחאָד, בדהו מלבו לפרוש פח לרגלי צעדערבוים, בגלל שאינו מביא בשמו את הידיעות שהוא לוקח ממנו, ולשמחת לבו נתפש עתה צעדערבוים בכף, כי הביא בשם המ"ע "פאָססישע צייטונג" דבר שלא נאמר בו מעולם. אינני יודע מה יאמרו הקוראים על מרמה נפלאה כזו, אך משוררנו שמח לקראתה (ואולי היתה גם ידו באמצע, כי היה אז סופר להוואָסחאָד), ויוליד את השיר "עם עקש תתפל", ויהי לו הוואָסחאָד למחוקק חרש טובע מטבעות, וצעדערבוים, המו"ל המליץ והפאָלקסבלאַט, לכותב קמיעות להדיוטים ולנשים, ובגלל עונו הגדול כזר עליו להתגלגל בעושה "יתור" לאחר מותו, כלומר: בחייט[2] מתוך שירָיִם - משה לייב ליליינבלום

 

[תם ונישלם]

אין חדש תחת השמש

קבר הצדיק לאדם אחד היה לא עלינו בן לא יוצלח, כל חוכמתו הגיע עד קרסוליו, כל שניסו ללמדו תורה נכנס לראשו בצד צפון ויצא מיד בדרום. כמו שנאמר בור סוד שאינו קולט טיפה ... גדל הילד והתבגר אך נשאר בור ועם הארץ, ביאושו החליט האב לשלוח אותו לקרוב משפחתו בעיר רחוקה שהיה אדם נכבד ופרנסתו באה לו ברווח מהיותו ממונה על קבר צדיק גדול שהיה באותו עיר ושאליו נהרו אלפים להתפלל ולבקש ישועות, ומהתרומות הנכבדות שהשאירו לו. וזאת בכדי שי ראה את דרכיו ואורחותיו ואולי ילמד ממנו את סודות "המקצוע" . לאותו קרוב היתה בת צעירה ויפה והבחור שהגיע כבר לפרקו שם עיניו עליה. יום אחד פנה הבחור לקרובו, שח את ליבו , וביקש את ידה. עד כאן! הודיע לו האב נחרצות. בכדי שתהיה ראוי לבתי חייב אתה להוכיח כי אינך בטלן לא יוצלח וכי הינך מסוגל לעמוד ולהתפרנס בכוחות עצמך ולא להזדקק לעזרתי כל הזמן. קח חמור וצידה לדרך, צא לנדוד בדרכים וכשתצליח במעשיך אתן לך את בתי לאשה. ובדברו צייד את הבחור היטב, נתן לו את ברכת הדרך ושילח אותו לדרכו. נדד הבחור בדרכים ימים רבים והגיע למדבר, לאחר מספר ימי נדודים מתי שים במדבר הצחיח קרס החמור מתשישות והתפגר. ישב הבחור על הארץ ליד גופת החמור חסר אונים ולא ידע מה לעשות, בין כה וכה התחיל פגר החמור להסריח מחמת החום. בלית ברירה חפר הבחור בור גדול, קבר את החמור, וישב ליד הקבר שובר את ראשו מה לעשות הלאה. לפתע נשא את ראשו וראה שיירת גמלים מתקרבת, כשהגיעו אליו שאלו אותו למעשיו, נזכר הבחור בקרוב משפחתו ומטרת נסיעתו וענה כי במקום קבור צדיק וכי הוא ממונה על שמירת המקום וכבוד הצדיק. כששמעו זאת ירדו כולם מהגמלים, כרעו על ברכיהם והתפללו ארוכות, ולפני שהמשיכו בדרכם השאירו לבחור תרומה הגונה לזכות הצדיק ולטיפוח המקום. השמועה על קבר הצדיק הגדול עברה מפה לאוזן ועשתה לה כנפיים בכל המדינה. כל השיירות סטו ממסלולם ובאו להתפלל אצל הצדיק שהתגלה וכמובן השאירו נדבות הגונות. לאחר זמן לא רב עלה הבחור לגדולה, בנה במקום ציון מפואר והפך לאדם ע שיר ומכובד. בינתיים שם לב קרוב המשפחה כי זרם המבקרים בציון שלו פוחת והולך, כשחקר לסיבת הדבר התברר לו כי התגלה במדבר קבר של צדיק חשוב בהרבה מהצדיק שאצלו וכולם נוהרים לשם במקום אליו. הסתקרן האיש מאד ונסע למקום בכדי להתרשם בעצמו מאותו הצדיק. בהגיעו נדהם לראות את קרובו הבחור הלא יוצלח ולאן שהצליח להגיע וביקש שי ספר לו את סוד הצלחתו. לקח אותו הבחור הצידה וסיפר לו את כל האמת, על מות החמור שנתן לו, קבורתו במקום, ועל השמועה על קבר הצדיק שהופץ בין ההמונים. טפח לו קרובו על כתפיו בהנאה ואמר. "אינך יודע, אבל לא סתם צדיק יש לך כאן, אלא צדיק בן צדיק, צדיק זה שקבור פה אינו אלא בנו של הצדיק שקבור אצלי..."