Bella Lola
Active member
בוקר. בנק. תור למכונות בשירות עצמי. תור אחד שממנו מתפצלים לאחת משלושת המכונות. הרבה אנשים בתור.
עובדת בנק מסתובבת בין האנשים לעזור למי שנזקק לכך.
באיזשהו שלב היא נעלמת, התור לאט לאט מתרוקן, מגיע תורי. אחריי יש אדם אחד בתור.
פתאום היא מופיעה, עם מישהי לצדה - לקוחה, ונעמדת מאחורי אחד הלקוחות שתופס את אחת המכונות. לא בתור המסודר. לא, לא. היא הולכת ישירות לאחת המכונות.
היא עסוקה מאוד בשיחה עם הלקוחה.
הבחור מסיים ואני אומרת להן: "סליחה, יש כאן תור".
שתיהן כלא שומעות, מתקרבות למכונה.
אני מעלה מעט את הווליום וחוזרת על דבריי.
עובדת הבנק לא מתייחסת. הלקוחה מגיבה ב"רק להוציא מספר".
"איזה קטע! גם אני צריכה רק להוציא מספר. יש כאן תור."
בשלב זה עובדת הבנק מועילה בטובה להכיר בקיומי, מסתובבת אליי (אבל רק בקושי) ואומרת: "סליחה, לא ראיתי אותך".
"את ע ו ב ד ת ה ב נ ק. את פה כל יום. כבר לפחות שנה שאני רואה אותך פה. את יודעת שיש כאן תור אחד שמתפצל."
"נו, ביקשתי סליחה, מה את רוצה?"
"אני רוצה שלפחות את בתור ע ו ב ד ת ה ב נ ק תשמרי על הכללים."
היא הפסיקה להגיב ואחרי כמה דקות שמעתי אותה מתבכיינת למישהי: "אני לא מבינה למה היא צועקת עליי. ביקשתי סליחה."
*למען הפרוטוקול, לא צעקתי עליה. הרמתי את קולי מעט ודיברתי בטון מלגלג וציני, כמו שמגיע לה, אבל לא צעקתי.
לאן הגענו שעובדת בנק לא מכבדת את הכללים בבנק שבו היא עובדת?? והיא עוד נעלבת על לקוחה שהיא נדחפה לה בתור כי "העזתי" להעיר לה שהיא נדחפה בתור?? אני מבינה שהלקוח אף פעם לא צודק פה בארצנו הקטנטונת, אבל לא הגזמנו? אין גבול לחוצפה?
עובדת בנק מסתובבת בין האנשים לעזור למי שנזקק לכך.
באיזשהו שלב היא נעלמת, התור לאט לאט מתרוקן, מגיע תורי. אחריי יש אדם אחד בתור.
פתאום היא מופיעה, עם מישהי לצדה - לקוחה, ונעמדת מאחורי אחד הלקוחות שתופס את אחת המכונות. לא בתור המסודר. לא, לא. היא הולכת ישירות לאחת המכונות.
היא עסוקה מאוד בשיחה עם הלקוחה.
הבחור מסיים ואני אומרת להן: "סליחה, יש כאן תור".
שתיהן כלא שומעות, מתקרבות למכונה.
אני מעלה מעט את הווליום וחוזרת על דבריי.
עובדת הבנק לא מתייחסת. הלקוחה מגיבה ב"רק להוציא מספר".
"איזה קטע! גם אני צריכה רק להוציא מספר. יש כאן תור."
בשלב זה עובדת הבנק מועילה בטובה להכיר בקיומי, מסתובבת אליי (אבל רק בקושי) ואומרת: "סליחה, לא ראיתי אותך".
"את ע ו ב ד ת ה ב נ ק. את פה כל יום. כבר לפחות שנה שאני רואה אותך פה. את יודעת שיש כאן תור אחד שמתפצל."
"נו, ביקשתי סליחה, מה את רוצה?"
"אני רוצה שלפחות את בתור ע ו ב ד ת ה ב נ ק תשמרי על הכללים."
היא הפסיקה להגיב ואחרי כמה דקות שמעתי אותה מתבכיינת למישהי: "אני לא מבינה למה היא צועקת עליי. ביקשתי סליחה."
*למען הפרוטוקול, לא צעקתי עליה. הרמתי את קולי מעט ודיברתי בטון מלגלג וציני, כמו שמגיע לה, אבל לא צעקתי.
לאן הגענו שעובדת בנק לא מכבדת את הכללים בבנק שבו היא עובדת?? והיא עוד נעלבת על לקוחה שהיא נדחפה לה בתור כי "העזתי" להעיר לה שהיא נדחפה בתור?? אני מבינה שהלקוח אף פעם לא צודק פה בארצנו הקטנטונת, אבל לא הגזמנו? אין גבול לחוצפה?
. לכי תדעי, אולי באמת התנצלה מעומק הלב? הרי גם זה קורה לעתים (היום בנסיעה באזור שאני לא בקי בו, נכנסתי בין כמה רכבים בפניה ברמזור, על אף שהייתה שורת רכבים ארוכה לאותה פניה ו'נדחפתי' בשלב מתקדם. זה נבע לחלוטין מטעות שלי וזיהוי לא נכון של הוראות הווייז. הרמתי את היד מחוץ לחלון לאות התנצלות, מבחינתי התנצלות כנה לחלוטין, אבל די ברור לי שהנהג שנדחפתי לפניו -אציין שהוא השתהה בתחילת נסיעתו כך שלא באמת הפרעתי לו- או אלו שעמדו מאחוריו בסבלנות בתור, לא יאמינו לי לעולם).
