ראשית-כל, אין גבול.
רבנים קובעים הכל, ללא גבול. כך זה צ ר י ך להיות. ובאשר לישיבות-תיכוניות: ידוע לך שמייסד הרעיון הזה, היה הרב משה צבי נריה ז``ל. הוא עצמו כלל לא רצה להכניס לימודי חול לישיבה, זה נראה לו מופרך. אך מאידך הוא רצה למשוך גם כאלה שאם לא יהיו לימודי חול, הם לא יגיעו לישיבה, ולכן בלית-ברירה הוא הכניס את זה. זה לא באופן של ``מלכתחילה``. הוא גם היה בזמנו באחד מביקוריו הרבים אצל הרבי מליובאוויטש זי``ע, והעלה את חששותיו והתלבטויותיו הרבות בנושא. הרבי ענה לו ``כל עוד מונח אצלך בבירור שזהו אסון, אבל בא להציל מאסון גדול יותר - תוכל להמשיך בזה.`` דהיינו, צריך לדעת שזוהי הוראת שעה, ולא מצב אידאלי. ואשר לשאלתך בקשר להבדל בין הזמן של הנער בישיבה לבין הזמן של אברך צעיר הלוקח קורסים בערב - יש הבדל עצום. היהודי חייב לבסס עצמו תחילה בתורה ויראה, שכל מציאותו תהיה אלקות. והבסיס הזה נקנה בשנים המוקדמות. לאחר מכן, כאשר הוא מתחתן וממילא נכנס לחיי העולם - הוא מוכן, אחרי שמציאותו התבססה ועוצבה על פי תורה, להיכנס לעולם ולפרנס את משפחתו.