אין אימון באנשים
לצערי הרבה, יש לי ניסיון מר עם בני אדם. החל מהצבא ואפילו מהתיכון שמאז עברו לא מעט שנים, הייתי תמיד אדם חיובי, שואף לעזור ולתת. מה שקרה שהחברות שלי ובני זוג וגם אנשי צוות וקרובי משפחה מסוימים ידעו רק לנצל, וכאשר כבר לא היה מה לנצל ( למשל, סיימו תואר, אז לא זקוקים לסיוע מצידי ), אנשים מתרחקים. השקעתי מאוד במתנות ימי הולדת ואפילו לא קיבלתי מייל עם ברכה צמאותם האנשים שבזבזתי סכומים לא קטנים על המתנות. מה שאיפיין את כל החברות שהיו לי ואת בני הזוג וגם אחרים זו אדישות ניצול, חוסר התחשבות. מאז הגעתי להחלטה לא פשוטה, שאני חייה בשביל עצמי. ובשנתיים אחרונות כבר אין חברות ואין נתינה וגם כאשר מבקשים עזרה ממני, אני מסרבת בנימוס, כמו שאחרים עושים בד"כ, אם, חלילה, אני צריכה משהו, אז כולם לא יכולים. ומה אתם אומרים?
לצערי הרבה, יש לי ניסיון מר עם בני אדם. החל מהצבא ואפילו מהתיכון שמאז עברו לא מעט שנים, הייתי תמיד אדם חיובי, שואף לעזור ולתת. מה שקרה שהחברות שלי ובני זוג וגם אנשי צוות וקרובי משפחה מסוימים ידעו רק לנצל, וכאשר כבר לא היה מה לנצל ( למשל, סיימו תואר, אז לא זקוקים לסיוע מצידי ), אנשים מתרחקים. השקעתי מאוד במתנות ימי הולדת ואפילו לא קיבלתי מייל עם ברכה צמאותם האנשים שבזבזתי סכומים לא קטנים על המתנות. מה שאיפיין את כל החברות שהיו לי ואת בני הזוג וגם אחרים זו אדישות ניצול, חוסר התחשבות. מאז הגעתי להחלטה לא פשוטה, שאני חייה בשביל עצמי. ובשנתיים אחרונות כבר אין חברות ואין נתינה וגם כאשר מבקשים עזרה ממני, אני מסרבת בנימוס, כמו שאחרים עושים בד"כ, אם, חלילה, אני צריכה משהו, אז כולם לא יכולים. ומה אתם אומרים?