אין אונים
אנחנו נשואים 7 שנים + ילד בן חמש. החצ שנה האחרונה הייתה קטסטרופלית מבחינתי ולא אלאה אתכם בפרטים. השורה התחתונה היא שממש לא היה ליטוב והמחשבות על פירוק רצו לי בראש כל הזמן. בשבועיים האחרונים נכנס מימד חדש והוא התוקפנות המילולית של בעלי אלי. עד עכשיו אני זו שהייתה כועסת/צועקת והוא שיא האדישות אבל לפני שבועיים הוא התפרץ בצורה נוראית ואחר כך היה עוד ויכוח שגם בו הוא צרח כמו משוגע ( ותאמינו לי, לא היה לו ממי ללמוד כי הצעקות שלי מעולם לא הגיעו לשמינית מעוצמת הדציבלים שלו). התגובה שלי הייתה מאוד מפוחדת והגנתית ועכשיו יש מין הרגשה באויר שאם אני אעיז להעביר ביקורת על הדבר הכי קטן או להעיר את ההערה הכי שטותית הוא יתחיל עם הטירוף המילולי שכבר חויתי והוא יודע שאני מפחדת מזה. אנחנו מעבר לשלב של לדבר בשקט ולהגיע להסכמות שיעבדו כי כלום כבר לא עובד.לא עשיתי שום צעד דרסטי עד היום בגלל הילד שלי ובגלל הפחד מהלא נודע. למישהו יש עצה בשבילי?
אנחנו נשואים 7 שנים + ילד בן חמש. החצ שנה האחרונה הייתה קטסטרופלית מבחינתי ולא אלאה אתכם בפרטים. השורה התחתונה היא שממש לא היה ליטוב והמחשבות על פירוק רצו לי בראש כל הזמן. בשבועיים האחרונים נכנס מימד חדש והוא התוקפנות המילולית של בעלי אלי. עד עכשיו אני זו שהייתה כועסת/צועקת והוא שיא האדישות אבל לפני שבועיים הוא התפרץ בצורה נוראית ואחר כך היה עוד ויכוח שגם בו הוא צרח כמו משוגע ( ותאמינו לי, לא היה לו ממי ללמוד כי הצעקות שלי מעולם לא הגיעו לשמינית מעוצמת הדציבלים שלו). התגובה שלי הייתה מאוד מפוחדת והגנתית ועכשיו יש מין הרגשה באויר שאם אני אעיז להעביר ביקורת על הדבר הכי קטן או להעיר את ההערה הכי שטותית הוא יתחיל עם הטירוף המילולי שכבר חויתי והוא יודע שאני מפחדת מזה. אנחנו מעבר לשלב של לדבר בשקט ולהגיע להסכמות שיעבדו כי כלום כבר לא עובד.לא עשיתי שום צעד דרסטי עד היום בגלל הילד שלי ובגלל הפחד מהלא נודע. למישהו יש עצה בשבילי?