אימפולס שופינג
אני לא עושה אימפולס שופינג. אוקיי, מי שהאמין לשקר הגס הזה, כנראה לא קרא את ההודעה שלי מלפני שבועיים בה סיפרתי איך הלכתי לקנות סנדלים וחזרתי עם שתי שמלות, כובע, שרשרת ומחבת. אה, כן - וסנדלים. אבל גם כשעשיתי אימפולס שופינג, בשניות בהן פישפשתי בתיק בחיפוש אחר הארנק, שאלתי את עצמי אם אכן יהיה לי שימוש לפריט אותו אני עומדת לרכוש, וגיהצתי רק אם התשובה הייתה חיובית. כל זה נכון עד ליום שישי האחרון. היה זה בוקר סגרירי ומטפטף. אני הייתי אחרי שעתיים של פדיקור-גבות-שיחה על דברים ברומו של עולם אצל ד' הקוסמטיקאית. התכנון להמשך היום היה תספורת ושנ"צ, אבל בעודי יושבת במספרה, התקשרה אליי Fun Fair והציעה לי לבוא איתה לסייל בסטודיו של שלומית אופיר. למה לא, חשבתי לעצמי, השנ"צ יכולה לחכות. תיכננו לנסוע באוטובוס, אבל בדרך התחלנו לדבר על נעלי הלכה האדומות והגענו למסקנה שהגיע הזמן ש Fun Fair סופסוף תבוא איתי לחנות בה הן נקנו. אז החלטנו לשרוף קלוריה או שתיים, לא לתת לתהלוכת ה-1 במאי להרוס לנו את התענוג הקפיטליסטי ולצעוד ברגל לסטודיו, עם עצירה בחנות הנעליים. בסוף Fun Fair לא קנתה נעליים ואני קיללתי את המוכר שהתחיל לייצר נעליים גם בדגמים פרחוניים, נוסף עם המשובצים והמנוקדים. בקרוב הוא גם יכין סנדלים כאלה. נבלה. אבל נחזור לעיקר. בגלל שהטיול לא היה מתוכנן, השארתי את הקרוקס בבית לטובת נעליים נוחות פחות ואי שם באמצע הדרך (הארוכה) החלה הזרת ברגל ימין שלי לזעוק "כפכפים!!". בהיותי אדם קשוב ומתחשב ברצונות הזרת שלי, סרתי לאחת מהחנויות בקינג ג'ורג' שמוכרות כפכפים ב-20 ש"ח, איתרתי כפכפים וכבר הייתי בדך לקופה כשראיתי את מושא האימפולס שופינג שלי: כפכפי-עוזרת-חיקוי-טבע-נאות בצבע ורוד מזעזע, עם ציורים של אנימל מהחבובות על החלק הפנימי של הסוליה. מייד נקערתי לשני חלקים. מצד אחד - זה ורוד. אני לא טיפוס של ורוד, בטח לא ורוד מזעזע. פרט למגפי הגשם הורודות שלי, יש לי בארון שני כובעים ורודים ושראוול ורוד שמשמש אותי לטיולים עם הכלבים. זהו. מצד שני - זה אנימל. יש לי קראש קטן על אנימל. מחזיק המפתחות שלי הוא בובה של אנימל. לעזאזל, אם הייתי חבובה, הייתי עושה איתו שגר חבובונים קטנים. לבסוף, Fun Fair הכריעה את ההתלבטות ושיכנעה אותי שורוד זה טוב וכשבלונדינית אסרטיבית ואנימל עושים יד אחת נגדך, אי אפשר לסרב. אז הכפכפים השחורים הוחזרו למקומם וכפכפי האנימל נקנו וננעלו במקום. הורוד הצעקני אפילו השתלב מצויין עם הלק שלי. (ד' מנצלת היטב את היד החופשית שאני נותנת לה בבחירת צבעי לק.) האמת? הן לא מספיק נוחות כדי להחליף קרוקס בהליכות ארוכות וציורי האנימל כבר נמרחו מעט (מה ציפיתם מכפכפי-עוזרת-חיקוי-טבע-נאות?). וזה נורא ורוד, מה חשבתי לעצמי? זה היה אימפולס שופינג במיטבו, אבל כזה שעשה לי טוב על הלב. תמונה של החמודות - בהודעה הבאה. >ותודה ל Fun Fair על אחר צהריים מענג ועל כך שכל חווית שופינג איתה נגמרת במדידה \ קנייה של פריט לבוש דבילי ומעלה חיוך ענק על הפנים
<
אני לא עושה אימפולס שופינג. אוקיי, מי שהאמין לשקר הגס הזה, כנראה לא קרא את ההודעה שלי מלפני שבועיים בה סיפרתי איך הלכתי לקנות סנדלים וחזרתי עם שתי שמלות, כובע, שרשרת ומחבת. אה, כן - וסנדלים. אבל גם כשעשיתי אימפולס שופינג, בשניות בהן פישפשתי בתיק בחיפוש אחר הארנק, שאלתי את עצמי אם אכן יהיה לי שימוש לפריט אותו אני עומדת לרכוש, וגיהצתי רק אם התשובה הייתה חיובית. כל זה נכון עד ליום שישי האחרון. היה זה בוקר סגרירי ומטפטף. אני הייתי אחרי שעתיים של פדיקור-גבות-שיחה על דברים ברומו של עולם אצל ד' הקוסמטיקאית. התכנון להמשך היום היה תספורת ושנ"צ, אבל בעודי יושבת במספרה, התקשרה אליי Fun Fair והציעה לי לבוא איתה לסייל בסטודיו של שלומית אופיר. למה לא, חשבתי לעצמי, השנ"צ יכולה לחכות. תיכננו לנסוע באוטובוס, אבל בדרך התחלנו לדבר על נעלי הלכה האדומות והגענו למסקנה שהגיע הזמן ש Fun Fair סופסוף תבוא איתי לחנות בה הן נקנו. אז החלטנו לשרוף קלוריה או שתיים, לא לתת לתהלוכת ה-1 במאי להרוס לנו את התענוג הקפיטליסטי ולצעוד ברגל לסטודיו, עם עצירה בחנות הנעליים. בסוף Fun Fair לא קנתה נעליים ואני קיללתי את המוכר שהתחיל לייצר נעליים גם בדגמים פרחוניים, נוסף עם המשובצים והמנוקדים. בקרוב הוא גם יכין סנדלים כאלה. נבלה. אבל נחזור לעיקר. בגלל שהטיול לא היה מתוכנן, השארתי את הקרוקס בבית לטובת נעליים נוחות פחות ואי שם באמצע הדרך (הארוכה) החלה הזרת ברגל ימין שלי לזעוק "כפכפים!!". בהיותי אדם קשוב ומתחשב ברצונות הזרת שלי, סרתי לאחת מהחנויות בקינג ג'ורג' שמוכרות כפכפים ב-20 ש"ח, איתרתי כפכפים וכבר הייתי בדך לקופה כשראיתי את מושא האימפולס שופינג שלי: כפכפי-עוזרת-חיקוי-טבע-נאות בצבע ורוד מזעזע, עם ציורים של אנימל מהחבובות על החלק הפנימי של הסוליה. מייד נקערתי לשני חלקים. מצד אחד - זה ורוד. אני לא טיפוס של ורוד, בטח לא ורוד מזעזע. פרט למגפי הגשם הורודות שלי, יש לי בארון שני כובעים ורודים ושראוול ורוד שמשמש אותי לטיולים עם הכלבים. זהו. מצד שני - זה אנימל. יש לי קראש קטן על אנימל. מחזיק המפתחות שלי הוא בובה של אנימל. לעזאזל, אם הייתי חבובה, הייתי עושה איתו שגר חבובונים קטנים. לבסוף, Fun Fair הכריעה את ההתלבטות ושיכנעה אותי שורוד זה טוב וכשבלונדינית אסרטיבית ואנימל עושים יד אחת נגדך, אי אפשר לסרב. אז הכפכפים השחורים הוחזרו למקומם וכפכפי האנימל נקנו וננעלו במקום. הורוד הצעקני אפילו השתלב מצויין עם הלק שלי. (ד' מנצלת היטב את היד החופשית שאני נותנת לה בבחירת צבעי לק.) האמת? הן לא מספיק נוחות כדי להחליף קרוקס בהליכות ארוכות וציורי האנימל כבר נמרחו מעט (מה ציפיתם מכפכפי-עוזרת-חיקוי-טבע-נאות?). וזה נורא ורוד, מה חשבתי לעצמי? זה היה אימפולס שופינג במיטבו, אבל כזה שעשה לי טוב על הלב. תמונה של החמודות - בהודעה הבאה. >ותודה ל Fun Fair על אחר צהריים מענג ועל כך שכל חווית שופינג איתה נגמרת במדידה \ קנייה של פריט לבוש דבילי ומעלה חיוך ענק על הפנים
