אימוץ

[KallaGLP]

חייכנית, כל זה נכון וידוע

אך השרשור בסך הכל עוסק בלמה יש יותר בנים מבנות לאימוץ, וזו הסיבה שנראה לי קצת מוזר שמשם גלשת לכך שיש אולי הורים מאוכזבים בגלל ציפיות שאולי אינן עולות בקנה אחד עם המציאות, לעניין הטיפול וכו'. כל הדברים שאת כותבת נכונים, בוודאי שאף אחד לא שולל את העובדה שיש גם מקרים כאלה, רק לא ברור איך זה קשור כרגע לנושא השרשור ולניסיון להבין למה רבים יותר מעדיפים לאמץ בנות.

 

[חייכנית2]

די מתפלאת עלייך....

בתור ותיקת פורומים ושירשורים הרבה הרבה יותר ממני,את בטוח מכירה היטב תופעה,שכיחה ונפוצה נדמה לי,שמתחיל שירשור בנושא מסויים ואחר כך ישנן התפצלויות לנושאים ליד הנושא הראשי.יילנה אמרה שהסיבה המרכזית לרצון לאמץ בנות היא מטעמי רכות עדינות ונוחות,ואת הצטרפת אליה בעניין הנוחות. 1ee2 אמרה שזה נכון רק עד גיל ההתבגרות ואז מתהפך,ואז אני אמרתי ,מתוך הניסיון שלי,שהיפוך קיים במקרים מסויימים הרבה לפני גיל התבגרות,ושהוא באמת לא עונה לציפיות של חלק מההורים שביקשו בנות....וציינתי שלפעמים מגיעים ליעוץ כדי לראות מה ניתן לעשות כדי להשלים עם הפער בין ה"רכה והנוחה" שייחלו לה לבין "גברת טרזן על העצים"שחיה וצוהלת בבית.נגה דיברה על קבלת ילדתה בדיוק כפי שהיא עם ידיעה שכל ילדה אחרת גם היא היתה מתקבלת אצלה בדיוק כפי שהיא וזכתה על כך לתשואות,ואני אמרתי שזה ממש על הכיפק ,אך נראה לי שזוהי תחושה יחידה שתכובד בפרהסיה של הפורום.
לא חושבת שצריך לשמור בקנאות על הקו הראשוני של השירשור. אנשים משוחחים ביניהם ומגיעים לכל מיני מקומות. חושבת שזה מעניין יותר כך. לא?

 

[KallaGLP]

אין, כמובן, שום מניעה לקחת את השרשור

לאיזה כיוון שהמשתתפים רוצים, אך זה לא אומר שהקפיצות האלה לא מפתיעות לעיתים.
אבל באמת לא ברורה לי הציפייה שהורים, ועוד לילדים גדולים, יעלו את הבעיות שלהם, אם אכן יש כאלה, פומביות של הפורום. הרי העולם כל כך קטן וכולם מכירים את כולם וזה פשוט לא הוגן כלפי הילדים עצמם. נגיד שמישהו מרגיש שהציפיות שלו מהילד נכזבו באיזשהו מובן (נעזוב כרגע אם זה בכלל קשור למין או לא) - את באמת חושבת שהוא אמור לכתוב על זה בפורום פתוח שבו הילד שלו וכל מי שבמקרה מכיר אותו ואת משפחתו יוכלו לקרוא על זה אחר כך? לא נראה לך שבמקרה כזה באמת הרבה יותר הגיוני להתייעץ עם מישהו מקצועי בפרטיות? לא מובן לי למה הנושא הזה עולה שוב ושוב מתוך תהיה למה אנשים לא שופכים את הקישקעס שלהם בפורום. אני דווקא הייתי מופתעת מאוד אם היו נוהגים הפוך.

 

[חייכנית2]

לא לשים דברים בפי.

לא כתבתי שאני מופתעת מכך שיש דעות שלא מקובל לפרטן בפרהסיה של הפורום.אינני מופתעת כלל.
זה לא לגנותו של הפורום. אלה הם גבולותיו.

 

[KallaGLP]

אבל את לא מפסיקה לחזור על זה

בכל מיני הזדמנויות בנימה שלפחות לי נשמעת ביקורתית או לפחות מביעה אכזבה ותסכול. לכן זה לא נשמע שאת מקבלת את המצב בפורום כפי שהוא כתקין, זה נשמע יותר כתלונה.

 

[חייכנית2]

קאלה

יש לך את התפיסה שלך,את השמיעה שלך ,את הקביעות שלך. הם שלך. את יכולה כרגיל לרשום כאן את המילה האחרונה,ושיהיה יום טוב.

 

[KallaGLP]

חייכנית,

בדיוק, אבל בדיוק, את אותם הדברים אפשר להגיד גם עלייך. המטרה שלי היא לא להגיד את המילה האחורנה אלא להבין למה את מעלה את אותם הדברים שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב. אם את לא רוצה להסביר - זה בסדר. גם אין לי שום בעיה שתאמרי את המילה האחרונה. אבל כן - עצם העלאת הטענה הזו (וכן, לא משנה כמה תכחישי זה נשמע כמו טענה) כל פעם מחדש מעוררת תהיות וזכותי להעלות את התהיות האלה. וזכותך לא לענות עליהן. את יכולה לבחור שלהגיב או לא להגיב על ההודעה הזאת, והמילה האחורנה תהיה בהתאם.

 

[year of the cat]

 

[נגה לביא]

למען האמת

כאשר עמדנו לפני האימוץ, עמדנו גם בפני מתקפה שמעולם לא נתקלנו בה לפניה, ונדרשנו שוב ושוב (בנועם, אך נועם לוחץ) לתאר מה חלומותינו כלפי הילד העתיד לבוא. שוב ושוב הצהרנו על כך שהחלומות שלנו מעורפלים לחלוטין, ויותר ברמה של אהבה ליצור אנושי צעיר מאשר חלומות למעשים קונקרטיים, ושוב ושוב נתקלנו באותה חומה בצורה של חוסר אמון.

לא מבינה מדוע נראה לך שתגובה כמו שלי סותרת במשהו את התגובות האחרות, ומדוע קול אחד סותר את הקול האחר. זה גם זה, כמו כל מה שבין לבין, הן תגובות אנושיות לגמרי, וככאלו, לגטימיות בה במידה.

העובדה היא שהילדה שלי מהווה נס בזעיר אנפיין, היא מענה לכל החלומות שלא נחלמו. לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שבעצם החלומות הגיעו איתה ולא היו לפניה, ושאם הייתה לנו ילדה אחרת (או ילד) גם היא/הוא היו מענה לחלומותינו, גם אם הופכיים לחלוטין.

 

[חייכנית2]

הי נגה

אני מאמינה לך לגמרי כשאת מתארת ילדה שהיא "מענה לכל החלומות שלא נחלמו." ...
מה שהוספתי הוא שנראה לי ש"ילד שמתאים בול לחלומות שהיו" וגם התחושה שלך שנוסחה על ידייך וזכתה לידיים תומכות הן תחושות מדהימות שאפשר לכתוב כאן
ושקולות אחרים,באותה מידה לגיטימיים,נשמעים במקומות אחרים ,פרטיים יותר.
כמו שכתבתי במקום אחר,זה נכון גם לגבי הורות ביולוגית. נראה לי שיש משהו בסיטואציה של הורות מאמצת שמעצים את התחושות.

 

[נגה לביא]

אולי קל בדיעבד

רק שלפני האימוץ נתקלנו באותו חוסר אמון תוקפני מעט. לעניות דעתי, גם אם היינו בהריון היינו נשאלים בחוסר אמון על מחסור בחלומות, אך מכיוון שאמצנו, היינו צריכים להפגש עם עו"סית שלוש פעמים, עם פסיכולוגית פעמיים ועוד פעם עם שתיהן יחד לאחר שוועדה עלומה תהתה האם אנו מוכנים לאימוץ. כל פגישה ופגישה התמודדנו עם שאלת החלומות, ושוב ושוב נתקלנו בחוסר אמון. למזלנו, הפסיכולוגית די חיבבה אותנו, כך שבסוף היא ערבה לנו מול הוועדה, והליך האימוץ יכול היה לצאת לדרך.

לחלום על ילד זה טבעי, וכנראה נפוץ יותר לחלום מאשר לא לחלום, ולכן גם יש צורך להתמודד עם שברו של חלום, כי החיים מעצם טבעם, אינם מענה לחלומות. רק שאם היה לי שברו של חלום, לא הייתי כותבת זאת במקום בו יש סיכוי שזיו תקרא זאת בעצמה יום אחד, או אנשים שאיני יכולה לשלוט במה יספרו לזיו, בין אם בכוונה תחילה ובין אם בהסח דעת. כי בעוד הגיונית אני יודעת שאהבתי לה אינה קשורה לכעסים ואכזבות, לה אין זה ברור כלל.

 

[KallaGLP]

אני לא בטוחה שלאנשים רבים יש

חלומות קונקרטיים. ברור שכולם מקווים לילד בריא, אך זה יותר תקווה כללית ומובנת מאליה מאשר חלום על ילד ספציפי. כל מה שרציתי בכל ההריונות שלי הוא שתהיה לי בת (טוב, עד האולטרסאונד), אך לא חלמתי על דבר מעבר לזה. לא דמיינתי מראה או התנהגות מסוימים, למשל, פרט אולי לאיזשהו כיוון כללי של שיער כהה, רק בגלל שזה צפוי כשככה נראים ההורים ולא בגלל העדפה מיוחדת דווקא לצבע כזה או אחר. נורא קשה לדמיין משהו קונקרטי על יצור שלא מכירים ולא יודעים אפילו איך הוא ייראה, לא במקרה של הריון ולא במקרה של אימוץ. עכשיו נזכרתי פתאום שנתבקשנו על ידי הפסיכולוגית לכתוב מכתב המתאר יום או אירוע בחיים לאחר האימוץ, וזה היה לי קשה בטירוף כי לא עלתה לי שום תמונה בראש, בטח לא משהו המגיע מתוך רצונות כמוסים כלשהם. המזימה נראתה לי נורא סתמית ולא קשורה למציאות. בסוף חירבשתי משהו שבקושי הכרחתי את עצמי להמציא, וכך גם בעלי. זה היה סתם סיפור, ואני תוהה אם אנשי המקצוע באמת לא מבינים שזה לא באמת מעיד על רגשות או חלומות אמיתיים, אלא ביצוע מאולץ ומלאכותי של משימה. הרי אני בטוחה שיש עוד רבים סתם מחרבשים משהו כי הם חייבים. אם אני, שכבר הייתי אמא, לא ידעתי למה לצפות, אז למה שמישהו שעוד אין לו בכלל ילד יידע?

 

[נגה לביא]

לא יודעת

ניתקלתי בהרבה יותר חולמים מלא-חולמים. וכולם ביולוגים, דרך אגב. מעולם לא הצלחתי להבין זאת, אבל זו עובדה. אנשים ממש ידעו לאיזה חוג ירשמו את הילד בגיל הזה, ובאיזה גיל הוא יעבור לחוג אחר, ואיך הילד יאהב את הפעלויות האלה וירצה בהן ממש על פי לוח זמנים. רובם, דרך אגב, לא ממש זוכרים זאת מאוחר יותר, כשיש ילד בעל אופי משלו ורצונות משלו. אבל אני זוכרת זאת עבורם (וסותם את הפה כדי לא לעצבן אותם). אני זוכרת שזה נראה לי משעשע כשלא חשבנו על ילדים, ותמוה כאשר כבר רצינו ילד.

 

[KallaGLP]

מעולם לא נתקלתי

ויש לי המון חברים עם ילדים. לא בטוחה שהמושג של חוג בכלל נכנס לתודעה שלי בזמן ההריון, שלא לדבר על תכנון כזה מדוקדק. זה פשוט נשמע לי מוזר.

 

[נגה לביא]

אמי

תכננה כל שלב ושלב בחיי כאשר הייתי עדין בבטנה. היא ידעה איזו שמלת כלה תהיה לי כשהייתי בגן. שבר חלומה על בתה שאינה מתייחסת לאיפור הוא כזה שהיא מתקשה להתמודד מולו אפילו היום, כשאני כבר מתקרבת לגיל חמישים. לרגע לא פקפקתי בכך שהיא אוהבת אותי כפי שאני, אך תמיד הייתי מודעת גם לאכזבתה ולשבר חלומה. כאשר היא ניסתה להעביר את חלומותיה אל זיו, התקוממתי. איני מוכנה שזיו תשא על כתפיה את משא חלומותיהם של בני המשפחה המורחבת, ותתפלאי, לאחי יש חלומות עבורה.

אולי כאנטיתזה לכך, אולי כי אני דומה לאבי יותר מאשר לאמי, מעולם לא הצלחתי לחלום חלומות שכאלו על בנזוג, על חיית מחמד או על ילד. כל יצור חי מבחינתי הוא תעלומה, בודאי לפני הכרותי עמו. העובדה שהיינו צריכים לבחור שם לתת כבר במהלך הביקור הראשון בקזחסטן, כדי שיהיה מוכן על המסמכים במהלך הביקור השני, כמעט הוציאה אותי מדעתי. העובדה שהצלחתי להכין רשימה של חמישה שמות עבור כל מין לפני הנסיעה הראשונה הייתה משימה בה בקושי עמדתי, ורק מודעות מלאה לחובה שבכך גרמה לי להשלים את מיוני השמות תוך שלושה חודשים. הרי אם היו נותנים לנו לפגוש את זיו, ורק אז לבחור שם, מיון השמות לא היה לוקח הרבה יותר מחמש דקות (טוב, אולי חמש עשרה, אם היו מתגלעים חילוקי דעות).

 

[יפעת 44]

אני חושבת שחלומות וציפיות הן דבר טבעי

ומגיע ממקומות עמוקים.
החכמה היא איך לחיות טוב עם מה שיש.

 

[חייכנית2]

 

[KallaGLP]

איפור?

וואני נלחמת עם הבנות שלי שרוצות כל הזמן להתאפר ולהתגנדר כי לדעתי עוד לא הגיעו לגיל

. מבינה אותך מאוד כי אישית שונאת איפור (לא על אחרים, על עצמי) ולכן לא משתמשת בו.

 

[נגה לביא]

הטוב בהתעקשותה של אמי על איפור

בנערותי, הוא שאם רק ארצה בכך ואהיה בסיטואציה יצוגית מחייבת, אהיה מסוגלת ללבוש שימלה, לנעול נעלי עקב, לענוד תכשיטים, להתאפר ולהיות יצוגית ביותר.
משהו, שאם היו נותנים לי לנהל על פי דרכי, איני בטוחה שהייתי מצליחה להגיע אליו בכוחות עצמי.

 

[יפעת 44]

חייכנית,

גם אם יש כאלו שחוו/חווים אכזבות, ואני בכלל לא בטוחה שזה קיים אצל משפחות מאמצות יותר, ואני בכלל לא בטוחה שאימוץ בת אמור לאכזב יותר מאימוץ בן - (סתם דוגמא שהזכרת) כי חלומות ישנם בכל מקום, ואכזבות ייתכנו בכל מקום - ברור לי שכמעט תמיד, אותם הורים יבחרו שלא לשתף בזה את הפורום הזה. זו קבוצה גדולה מאד, ואין פה אפשרות של דיסקרטיות, אינטימיות ובטחון, ועוד מיליון סיבות.
זה לא אומר שאין קשיים / אכזבות וכו', אבל זה ממש ממש מובן לי שלא פה המקום לשתף בזה.

אני חושבת שזה ברור לכולם שיש מגוון עצום של תחושות ורגשות שלנו - ההורים, וכל אחד משתף בגבולות שלו. אנשים לרוב אינם רוצים "להתפשט" בציבור.

באמת נראה לי שמיותר לחזור כל פעם מחדש על דבר שבעצם מוסכם על כולם: שלעיתים ואולי תמיד, יש קשיים, בעוצמות שונות, ויש מקומות לטפל בזה למי שמעוניין/ מודע וכו', ונכון, אנשים נוטים שלא לשתף בזה כאן. לעיתים אולי רומזים, לעיתים גם זה לא, אבל צריך לקבל כעובדה שככה זה, ולא לצפות שיהיה אחרת, או לנסות שיהיה אחרת, כי לא יהיה ! לדעתי לפחות, וכמו שכתבת - אלו הם גבולות הפורום.