אימוץ = עגמת נפש
- פותח הנושא איבי10
- פורסם בתאריך
ולשאר שאלותיך:
לגבי המשטרה- לינדו התנדב במשמר האזרחי מסוף כיתה י', במשך י"א ובמשך י"ב. בתחילת י"ב קיבל תעודת מתנדב מצטיין בטכס של ראש שנה. גם כשהתגייס והיה מגיע למעט מאד חופשות (לוחם, כבר כתבתי) עשה כמה וכמה לילות בפעילות של המשמר האזרחי, ואם הגיע לחג- היה הולך בשליחות המשמר האזרחי לאבטח תפילה בבית כנסת, עם הנשק האישי שקיבל מהצבא. אז לא, לא חששתי מהמשטרה. מפקד האיזור, השוטר המקומי ואלה שאחראים על המשמר האזרחי היו חברים שלו. כשניידת היתה עוצרת ליד הבית בשעת ערב, באמצע הלילה או לפנות בוקר הייתי רגועה לגמרי, כי באו לקחת או להחזיר אותו.
ובאשר ללקויות הלמידה שלו- אם התיאשתי זה היה מן המערכת החינוכית. בכל פעם שנתקע במשהו יצא שהייתי יושבת איתו, מחפשת ומוצאת את הדרך להגיע אליו ולהבהיר לו את הנושא, וכך להשלים את הפער. בכל פעם הייתי כועסת על מערכת החינוך שמכוונת אל איזה סטריאוטיפ ממוצע, ואם מישהו צריך איזו דרך שונה כדי שיגיעו אליו- אין למורה זמן (שלא לדבר על אלה שאין להן/ם חשק) לחפש את הדרך. הבן שלי שבשנתיים האחרונות בתיכון לא למד דקה אחת מתמטיקה מכיוון שהמורה לא הצליח להגיע אליו הפך למצטיין של הכיתה בקורס מתמטיקה לבגרות שהצבא שלח אותו אליו (הטבה ששמורה ללוחמים ולקרביים) לקראת סוף השירות. המורה המופלאה שמצאה דרך אל כל תלמיד היתה מצמידה אותו אל מי שזקוק לעזרה נוספת כדי שילמד אותו. אז אם כעסתי ואם הייתי מתוסכלת זה מעולם לא היה בגלל היכולות של בני, אנחנו תמיד היינו מודעים לאינטליגנציה שלו, זה היה בגלל המערכת. ומאחר וגם אוניברסיטה היא מערכת חינוך אני מוכנה לאפשרות שהוא יתקשה להסתגל אליה או יעדיף לא להתחיל ללמוד.
הבן שלי לא צריך לחיות את החלומות שלי, הוא לא צריך להגשים את המטרות שלי. יש לו חיים משלו, והוא צריך להיות מאושר בהם. אם יתאים לו להמשיך בעיסוקו הנוכחי- זו בחירתו, ואקבל אותה בברכה. אם ירצה ללמוד מקצוע כלשהו- כנ"ל. אם ילמד באוניברסיטה- שיעשה זאת כי הוא רוצה, לא כי אנחנו עשינו את זה בעבר. הערך שלו כאדם, כבן, כאח, כדוד, כחבר- נקבע כבר מזמן.
לגבי המשטרה- לינדו התנדב במשמר האזרחי מסוף כיתה י', במשך י"א ובמשך י"ב. בתחילת י"ב קיבל תעודת מתנדב מצטיין בטכס של ראש שנה. גם כשהתגייס והיה מגיע למעט מאד חופשות (לוחם, כבר כתבתי) עשה כמה וכמה לילות בפעילות של המשמר האזרחי, ואם הגיע לחג- היה הולך בשליחות המשמר האזרחי לאבטח תפילה בבית כנסת, עם הנשק האישי שקיבל מהצבא. אז לא, לא חששתי מהמשטרה. מפקד האיזור, השוטר המקומי ואלה שאחראים על המשמר האזרחי היו חברים שלו. כשניידת היתה עוצרת ליד הבית בשעת ערב, באמצע הלילה או לפנות בוקר הייתי רגועה לגמרי, כי באו לקחת או להחזיר אותו.
ובאשר ללקויות הלמידה שלו- אם התיאשתי זה היה מן המערכת החינוכית. בכל פעם שנתקע במשהו יצא שהייתי יושבת איתו, מחפשת ומוצאת את הדרך להגיע אליו ולהבהיר לו את הנושא, וכך להשלים את הפער. בכל פעם הייתי כועסת על מערכת החינוך שמכוונת אל איזה סטריאוטיפ ממוצע, ואם מישהו צריך איזו דרך שונה כדי שיגיעו אליו- אין למורה זמן (שלא לדבר על אלה שאין להן/ם חשק) לחפש את הדרך. הבן שלי שבשנתיים האחרונות בתיכון לא למד דקה אחת מתמטיקה מכיוון שהמורה לא הצליח להגיע אליו הפך למצטיין של הכיתה בקורס מתמטיקה לבגרות שהצבא שלח אותו אליו (הטבה ששמורה ללוחמים ולקרביים) לקראת סוף השירות. המורה המופלאה שמצאה דרך אל כל תלמיד היתה מצמידה אותו אל מי שזקוק לעזרה נוספת כדי שילמד אותו. אז אם כעסתי ואם הייתי מתוסכלת זה מעולם לא היה בגלל היכולות של בני, אנחנו תמיד היינו מודעים לאינטליגנציה שלו, זה היה בגלל המערכת. ומאחר וגם אוניברסיטה היא מערכת חינוך אני מוכנה לאפשרות שהוא יתקשה להסתגל אליה או יעדיף לא להתחיל ללמוד.
הבן שלי לא צריך לחיות את החלומות שלי, הוא לא צריך להגשים את המטרות שלי. יש לו חיים משלו, והוא צריך להיות מאושר בהם. אם יתאים לו להמשיך בעיסוקו הנוכחי- זו בחירתו, ואקבל אותה בברכה. אם ירצה ללמוד מקצוע כלשהו- כנ"ל. אם ילמד באוניברסיטה- שיעשה זאת כי הוא רוצה, לא כי אנחנו עשינו את זה בעבר. הערך שלו כאדם, כבן, כאח, כדוד, כחבר- נקבע כבר מזמן.
כאוב אבל גם מרגיז לקרוא
מצטרפת לכותבים שמגלים אמפטיה לכאבך אבל לא מסכימה עם האמירות ש"חבל שכך הזדמן לך וכו" בסיפור האימוץ כמו בכל סיפור הורות יש כמה שותפים וגם לך כאם מאמצת כנראה יש חלק במצב הילד לא את הכל הוא הביא איתו והביא עלייך. מספיק לקרוא את המשפט "אף פעם לא הרגשתי אמא שלו" והלב נחמץ מכאב עליו! כן כן עליו אומץ ע"י אישה שאף פעם לא הייתה אמא שלו נורא כואב ועם כזאת חוויה הדרך להתעללות בילדים ולעבריינות די פתוחה...
אני לא מכירה את סיפורכם ולא יודעת כלום רק מאירה זווית נוספת שאולי שניכם הייתם זקוקים לטיפול והדרכה ולא רק לעסוק כל הזמן בלתקן אותו.
מכירה לצערי עוד סיפורים קשים וכואבים אבל האמירות שלך מאד מאד צורמות וצבועות בשנאה נוראית אליו וליבי אלייך שהגעת למקום הזה וגם אליו שחווה הורות שכזאת.
וכולנו יודעים שמוסדות לעבריינים צעירים רוב הצעירים שהוא פגש לא היו מאומצים אלא ביולוגים...
מצטרפת לכותבים שמגלים אמפטיה לכאבך אבל לא מסכימה עם האמירות ש"חבל שכך הזדמן לך וכו" בסיפור האימוץ כמו בכל סיפור הורות יש כמה שותפים וגם לך כאם מאמצת כנראה יש חלק במצב הילד לא את הכל הוא הביא איתו והביא עלייך. מספיק לקרוא את המשפט "אף פעם לא הרגשתי אמא שלו" והלב נחמץ מכאב עליו! כן כן עליו אומץ ע"י אישה שאף פעם לא הייתה אמא שלו נורא כואב ועם כזאת חוויה הדרך להתעללות בילדים ולעבריינות די פתוחה...
אני לא מכירה את סיפורכם ולא יודעת כלום רק מאירה זווית נוספת שאולי שניכם הייתם זקוקים לטיפול והדרכה ולא רק לעסוק כל הזמן בלתקן אותו.
מכירה לצערי עוד סיפורים קשים וכואבים אבל האמירות שלך מאד מאד צורמות וצבועות בשנאה נוראית אליו וליבי אלייך שהגעת למקום הזה וגם אליו שחווה הורות שכזאת.
וכולנו יודעים שמוסדות לעבריינים צעירים רוב הצעירים שהוא פגש לא היו מאומצים אלא ביולוגים...
tuttifrutti
New member
מורידה בפנייך את הכובע אמא193 על האומץ לכתוב
את מה שכתבת.
מסכימה עם כל מילה שלך.
באמת כואב הלב על ילד שאף פעם לא היה לו הורה. לא לפני שאומץ ולא אחרי שאומץ.
האחראיות על ההתחברות לילד מוטלת על ההורה, לא על כתפי הילד.
מי שאף פעם לא הרגישה שהיא אמא, ילדה בטח ובטח לא יצא מוצלח. בלי אהבה לא מגיעים רחוק.
מעניין מה הביא את איבי לכתוב פה את מה שכתבה. תוכלי לשתף אותנו מה הייתה הסיבה לכך שדווקא היום נכנסת לכתוב את מה שכתבת?
את מה שכתבת.
מסכימה עם כל מילה שלך.
באמת כואב הלב על ילד שאף פעם לא היה לו הורה. לא לפני שאומץ ולא אחרי שאומץ.
האחראיות על ההתחברות לילד מוטלת על ההורה, לא על כתפי הילד.
מי שאף פעם לא הרגישה שהיא אמא, ילדה בטח ובטח לא יצא מוצלח. בלי אהבה לא מגיעים רחוק.
מעניין מה הביא את איבי לכתוב פה את מה שכתבה. תוכלי לשתף אותנו מה הייתה הסיבה לכך שדווקא היום נכנסת לכתוב את מה שכתבת?
התחברות היא התחברות
גם אמהות ביולוגיות לא תמיד מתחברות לילדים,אין חוקים.
את אמצת כמוני מתוך אגואיסטיות,כשהחלום לא מתממש האגואיסטיות לא מחזיקה מים.
יש פה אנשים שנורא רוצים לתכנת את הילדים שלהם להיות מה שהם רוצים כדי שיוכלו לומר שהצליחו,אבל כמה פעמים זה לא קורה ??.
כמה פעמים אתה לוקח אחריות ומשהו משתבש כשהילד שלך שונא אותך ומביע זאת בכל עת.
הסיבה כמו שכתבתי בהתחלה -היא הסדרה משפחות בערוץ 8,דבריו של האב על זבוז חייו של אורן וחייהם שלהם.
גם אמהות ביולוגיות לא תמיד מתחברות לילדים,אין חוקים.
את אמצת כמוני מתוך אגואיסטיות,כשהחלום לא מתממש האגואיסטיות לא מחזיקה מים.
יש פה אנשים שנורא רוצים לתכנת את הילדים שלהם להיות מה שהם רוצים כדי שיוכלו לומר שהצליחו,אבל כמה פעמים זה לא קורה ??.
כמה פעמים אתה לוקח אחריות ומשהו משתבש כשהילד שלך שונא אותך ומביע זאת בכל עת.
הסיבה כמו שכתבתי בהתחלה -היא הסדרה משפחות בערוץ 8,דבריו של האב על זבוז חייו של אורן וחייהם שלהם.
את טועה,אני לא מנסה לתכנת את הילדים שלי שהיו
בדיוק כמוני,טעות בסיסית לנהוג כך כלפי ילד שאומץ או ילד ביולוגי,
ילד הוא אינדיבדואל בפני עצמו.
איבי10,זה בסדר להגיד אני מאוכזבת מההורות שלי,אבל למה
להכפיש מאומצים בצורה שכזו?כנראה שבנך נולד עם הפרעה קשה
שהייתה באה לביטוי גם אם לא היה מאומץ.
בדיוק כמוני,טעות בסיסית לנהוג כך כלפי ילד שאומץ או ילד ביולוגי,
ילד הוא אינדיבדואל בפני עצמו.
איבי10,זה בסדר להגיד אני מאוכזבת מההורות שלי,אבל למה
להכפיש מאומצים בצורה שכזו?כנראה שבנך נולד עם הפרעה קשה
שהייתה באה לביטוי גם אם לא היה מאומץ.
כואב הלב
כואב הלב על הילדון, שכבר אינו ילדון.
כואב הלב עליך, ועל שבר חלומך.
כואב על שניכם מאוד, הוא שלא זכה באם אוהבת, את שלא זכית בבן.
עם כל הכאב הרב על שניכם, יש הבדלי תפיסה מהותיים בין שתינו. גם אם זיו לא תגיע לעולם ללימודים אקדמאיים, גם אם לעולם לא תצליח בקריירה משלה, לא אראה זאת ככשלון. לא שלי ולא שלה. אך אם היא לא תראה בי את אמהּ ואני לא אראה בה את בתי, זה יהיה כשלון ענקי ששום קריירה מדהימה לא תפצה עליו. היא אינה תלמידה מצטיינת, היא אינה נגררת מאחור. אנו רק יכולים לתמוך ולעודד. לא היינו מעודדים התעללות בילדים אחרים ו/או בחיות, ואם זה היה קורה היינו כואבים מאוד, אך אם לא היינו יכולים לעצור זאת, היא עדין הייתה בתנו, לטוב ולרע, כי אנו אוהבים אותה, וזה כנראה ההבל המהותי ביותר ביננו.
כואב הלב על הילדון, שכבר אינו ילדון.
כואב הלב עליך, ועל שבר חלומך.
כואב על שניכם מאוד, הוא שלא זכה באם אוהבת, את שלא זכית בבן.
עם כל הכאב הרב על שניכם, יש הבדלי תפיסה מהותיים בין שתינו. גם אם זיו לא תגיע לעולם ללימודים אקדמאיים, גם אם לעולם לא תצליח בקריירה משלה, לא אראה זאת ככשלון. לא שלי ולא שלה. אך אם היא לא תראה בי את אמהּ ואני לא אראה בה את בתי, זה יהיה כשלון ענקי ששום קריירה מדהימה לא תפצה עליו. היא אינה תלמידה מצטיינת, היא אינה נגררת מאחור. אנו רק יכולים לתמוך ולעודד. לא היינו מעודדים התעללות בילדים אחרים ו/או בחיות, ואם זה היה קורה היינו כואבים מאוד, אך אם לא היינו יכולים לעצור זאת, היא עדין הייתה בתנו, לטוב ולרע, כי אנו אוהבים אותה, וזה כנראה ההבל המהותי ביותר ביננו.
אהבת אותו אך מעולם לא הרגשת אמו?
אני מניחה שאת כותבת מתוך כאב רב. כאב מתוך מצב קשה מנשוא רגשית, מתוך נסיון לשכנע עצמך שאין פה שמץ של אשמה שלך והכל בגלל האימוץ. ובכן, אין זו חייבת להיות אשמת אף אחד. לא ממש. ישנם מצבים בהם האדם שעומד מולך פשוט חולני ומרושע. לא הכל תלוי במבוגרים בחייו. אלו מצבים קשים מאוד, אך אי אפשר להשליך מהם על הכלל.
אין לי גישה לנתונים סטטיסטיים של רשויות על אימוץ. מצד שני, יש לי נתונים אישיים לאורך דורות על אימוץ. אימוץ פנים-ישראלי, אימוץ מחו"ל, אימוץ של תינוקות בני יומם, אימוץ של פעוטות, אימוץ שאי אפשר לראות אותו חיצונית, אימוץ שבולט לעין כל. אף אחד מן המאומצים הרבים שהכרתי בימי חיי, ומשום מה הכרתי הרבה יותר מן המקובל, לא היה רפה שכל חולני ומרושע. בעיות? ברור שהיו להם בעיות. איני מכירה אדם ללא בעיות. אך לא בעיות מהסוג אותן את מתארת.
צר לי על הכאב שחווית, צר לי על הכאב שהילד שאומץ על ידך חווה, אך לא צער זה ולא הצער ההוא מצדיקים התייחסות שכזו לכלל המאומצים והמאמצים.
אני מניחה שאת כותבת מתוך כאב רב. כאב מתוך מצב קשה מנשוא רגשית, מתוך נסיון לשכנע עצמך שאין פה שמץ של אשמה שלך והכל בגלל האימוץ. ובכן, אין זו חייבת להיות אשמת אף אחד. לא ממש. ישנם מצבים בהם האדם שעומד מולך פשוט חולני ומרושע. לא הכל תלוי במבוגרים בחייו. אלו מצבים קשים מאוד, אך אי אפשר להשליך מהם על הכלל.
אין לי גישה לנתונים סטטיסטיים של רשויות על אימוץ. מצד שני, יש לי נתונים אישיים לאורך דורות על אימוץ. אימוץ פנים-ישראלי, אימוץ מחו"ל, אימוץ של תינוקות בני יומם, אימוץ של פעוטות, אימוץ שאי אפשר לראות אותו חיצונית, אימוץ שבולט לעין כל. אף אחד מן המאומצים הרבים שהכרתי בימי חיי, ומשום מה הכרתי הרבה יותר מן המקובל, לא היה רפה שכל חולני ומרושע. בעיות? ברור שהיו להם בעיות. איני מכירה אדם ללא בעיות. אך לא בעיות מהסוג אותן את מתארת.
צר לי על הכאב שחווית, צר לי על הכאב שהילד שאומץ על ידך חווה, אך לא צער זה ולא הצער ההוא מצדיקים התייחסות שכזו לכלל המאומצים והמאמצים.
שלום איבי
מורגש שכתבת בסערת רוחות את מה שאת מרגישה כאמת.
אני חושבת שבצערך אי אפשר לשפוט אותך ,וגם הבאה של דוגמאות אחרות ותחושות אחרות ל"פרופורציה" לא תדבר אל ליבך.
מכירה הורים נוספים שקשה להם מ א ד.
חבל לי שכך הם פני הדברים,ובנוסף- ששום טיפול לא עזר.
רק דבר אחד-מסכימה עם כל מי שכתב-זה לא נכון לתלות את הכל באימוץ.
מורגש שכתבת בסערת רוחות את מה שאת מרגישה כאמת.
אני חושבת שבצערך אי אפשר לשפוט אותך ,וגם הבאה של דוגמאות אחרות ותחושות אחרות ל"פרופורציה" לא תדבר אל ליבך.
מכירה הורים נוספים שקשה להם מ א ד.
חבל לי שכך הם פני הדברים,ובנוסף- ששום טיפול לא עזר.
רק דבר אחד-מסכימה עם כל מי שכתב-זה לא נכון לתלות את הכל באימוץ.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.