אימוץ מחו"ל

[China8]

בגדול

כל ילד שנולד למשפחה אחת וגדל עם אחרת, גם אם מגיל אפס, חווה נטישה, עם כל מה שמשתמע מכך.
ההתמודדות עם הנטישה הזו היא לא קלה עבור מאומצים ומלווה אות כל חייהם.
הבת שלנו הצטרפה למשפחתנו בגיל שנתיים פלוס. היריעה קצרה מלהכיל את כל הקומפלימנטים שהייתי רוצה להרעיף עליה. על פניו נראה שהכל מושלם. אבל ימים יגידו.... היו אתגרים לה ולנו, יהיו אתגרים לה ולנו. אנחנו גדלים ומתעצמים ביחד.

 

[גלתאה]

תודה, צ'יינה,

שתחוו אתה דברים יפים והרבה אושר.

 

[fatfat]

אימוץ תמיד מתחיל בחסר אצל הילד- חסר

של ההורה הביולוגי שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים ובהמשך (מיידית או לאחר פרק זמן) נטשה אותו/מסרה לאימוץ באופן מסודר/הילד נלקח ממנה בגלל בעיות
בתפקוד וזה כשלעצמו תהיה לכך השפעה על המשך חייו בעתיד, מי יותר ומי פחות. וזה מוסיף להורות עוד ממדים שלא נמצאים בהורות לילד ביולוגי. הילד גם אם אומץ כתינוק
בין יומו יש לו היסטוריה שקדמה לאימוץ בה להורה המאמץ לא היה חלק ויש לכך השלכות הן על הילד והן על ההורה. לא שזה הופך את הגידול של הילד לטוב יותר/רע יותר, קל או קשה אבל זה נמצא שם וזה מצריך התמודדויות נוספות מעבר למה שכל הורה שלא אימץ מתמודד.

 

[גלתאה]

ודאי שיש השפעה

וההורות המאמצת מורכבת יותר. אם היה אפשר לאמץ את הילדים האלה לאחר לידתם, בכל זאת היה קל יותר.

 

[בהתחדשות3]

תשובת הדיוט פשוטה- ככל שהילד

מאומץ בגיל צעיר יותר, כך טוב יותר. ככל שתחסך ממנו גדילה ללא משפחה, ללא חום ואהבה, ללא תמיכה, ללא גרויים ובקיצור - כל מה שתינוק צריך, טוב יהיה לו יותר. ישנן דעות (כך לפחות הוסבר לי כשהייתי בראשית התהליך) לגבי הקשר בין גיל הילד המאומץ לבין בעיות עתידיות. אין מדובר רק בקשיים של ההורים בהתמודדות עם הסיפור האישי של הילד, כפי שכתבת. הדברים מורכבים הרבה יותר. כמובן, שכל מקרה שונה מאחר ותמיד ניתן לשמוע סיפורים על הצלחות אימוץ ילדים גדולים יותר ובכל זאת, יש משמעות לגיל המאומץ. יש כאן בפורום מי שעיסוקן המקצועי יתן תשובות טובות יותר.

 

[חייכנית2]

טבעי לגמרי ששינוי גורף במשפחה יעורר חרדות

בטח ובטח כשמדובר באימוץ שאסוציאציה רווחת של לא-מאמצים לגביו היא "חתול בשק".
אז לגבי החתול הזה...

אני יכולה קודם כל לומר לך שמבחינת פיזית תאמצי ילד או ילדה שבדיקות ברות אימוץ שלהם [בדיקות רופא לפני שמאשרים שהילד יאומץ ] הן הרבה הרבה יותר מדוייקות מכל בדיקה מאין סוף בדיקות העוברות שעורכות נשים בהריון. וזאת משום שבעת הבדיקה הרפואית מערכות הגוף של הילדון שכבר איננו עובר -כבר הבשילו הרבה יותר.
אבל מעבר לבדיקות הפיזיות-איש איננו יכול להנפיק לך תעודת ערבות לגידול ללא התמודדויות מיוחדות. ומכל מי שיכתוב לך בפורום,אשר מחובר אל האימוץ הפרטי שלו-לא תוכלי להסיק מסקנות מכלילות.
ויש פה משהו שמפספס את העיקר-סגנון ההורות שלכם ההורים,ביחד ולחוד וגם...היכולת למה שכתוב בחתימה שלך- להפוך לימון ללימונדה,לחזק את הטוב,להיות אופטימיים,להתייחס בקבלה והקשבה ומוכנות להתמודדות ,לכל מה שיבוא-זה מה שיקבע המון. הרי אין אימוץ שמנותק מההורים.[ הקיימים,המגדלים!!!] אין ילד שכשהוא מאומץ הוא"לכשעצמו".יש מערכת משפחתית שלמה. אם אתם מוכנים לקליטת ילד נוסף -מהלימונים תכינו לימונדה...
גלתאה,במידה שיש לך חשש ספיציפי שמולו קשה לך לראות את עצמך עומדת ומתמודדת-מוזמנת להעלותו בפורום.

 

[גלתאה]

תודה, חייכנית,

את צודקת בקשר לבדיקות של הילד. מקווה רק שהכל אמין. נכון גם מה שאת אומרת לגבי השפעת ההורים המאמצים, וגם לגבי האופטימיות... אני אוהבת את המשפט הזה על הלימון, ומשתדלת להפנים אותו לגבי החיים בכלל. אני חוששת מבעיות התנהגות של הילד שמקורן בחסכים רגשיים. מעודד לקרוא את הסיפורים המוצלחים כאן.

 

[גלתאה]

תודה, בהתחדשות,

ההיגיון אומר שקל יותר להתמודד עם ילד שאומץ בגיל צעיר יותר. מן הסתם זה לא פשוט.

 

[Daria34]

תלוי גם מה עבר הילד המיועד בסביבה העוברית

שלו.האם האימא שנשאה אותו עישנה,שתתה אלכוהול,הייתה במתח רב? ועוד הרבה שאלות אחרות.
אין הבטחה לכלום..מכירה הרבה ילדים שאומצו כתינוקות וילדים שאומצו בגיל בוגר יותר והילדים שאומצו בגיל
בוגר יותר דווקא היו ללא בעיות קשות כמו ילד למשל שגדל בסביבה עוברית לא מיטיבה.

 

[נגה לביא]

קשה לענות על זה

במיוחד מכיוון שאנו אמצנו ילדה בת שלוש, שזהו גיל כפול מהגיל עליו את שואלת.

בגיל שלוש היא הבינה את המעבר ברמה זו או אחרת. אפשר היה לעשות לה עבודת הכנה (וזה מה שהמטפלות עשו), אך היכולת לשלה לקלוט את מלוא השינוי הייתה מוגבלת עד מאוד. טראומת עזיבת כל המוכר לה הייתה גדולה, ובתחילה כל שינוי ולו קטן מאוד משגרת חייה היה מכניס אותה למתח. ארבע שנים לאחר מכן היא עדין לא אהבת שינויים, אך לא ממש נלחצת מהם. יכול להיות שעשינו משהו טוב בהכנסת בטחון בה. יכול להיות שזהו אופייה. יכול להיות שהיא פשוט גדלה מתוך זה. אי אפשר לדעת. מוכרת לי נערה בת למעלה משש עשרה שאומצה בסביבות אותו גיל שעדין חרדה משינויים ולעיתים על אחד מהוריה לישון בחדרה, למרגלות מיטתה. איני חושבת שההורים האלו עשו משהו לא נכון. מדוע השינוי? כנראה כי כל יצור אנושי שונה מהאחר.

בגיל שנה וחצי הם צברו פחות חויות שליליות בכמות, אך איננו יכולית לדעת על איכותן.
בגיל שנה וחצי גמישתם הסתגלנית גדולה יותר, אך איננו יודעים ביחס למה לכמת זאת.
לא משנה באיזה גיל הילד אומץ, לעולם תשאר השאלה מדוע ילדים אחרים גדלים במשפחות להם נולדו ורק הוא שולח למשפחה אחרת (בארץ אחת). השאלה הזו אינה תלויה בגיל. היא שבה וצצה בחיי מאומץ עם שינויי תפיסה והתפתחות, בעוצמות שונות, התלויות גם הרבה מאוד האופיו שלו ולא רק במה שמאמציו עושים ואומרים (למרות שיש לזה, כמובן) חשיבות גדולה מאוד. עם כל כמה ששאלה זו מטרידה, צריך לזכור שלילדים שאינם מאומצים ישנן שאלות מטרידות אחרות, ולעולם אי אפשר לדעת מה העוצמה של שאלות מסוג מסויים על פני שאלות מסוג אחר. מאימוץ אנו יודעים חלק מן הצפוי לנו, וזה כבר יתרון לעומת הורים שיש להם ילד שהוא לוח חלק.

 

[דניאלה111111]

כל ההתנהלות לא לגמרי ברורה בנושא הכספים

מאמצים משלמים סכום אדיר לעמותות.
והסכום הוא קבוע, מה שבהחלט מעורר תהיות:
שהרי ידוע, גם מפי אנשי העמותה אגב, שכל אימוץ עולה לעמותה ולתשלומים בחו"ל סכום קצת/הרבה אחר.
אז לאן הולך הכסף "הנותר" מאימוץ שעלה יחסית זול יותר?
ומדוע ההליך כל כך יקר?
לנו באופן אישי ביקשו שנתרום סכום כסף מסויים לבית הילדים ביום האחרון שבאנו אליו. זה בנוסף למתנות שהתבקשנו להביא (עד היום לא ידוע למי בדיוק כי אנשי העמותה לקחו אותם) וכן בלי קשר למתנות שהתבקשנו להביא לצוות, לבגדים ולצעצועים שהתבקשנו לקנות לילדי הקבוצה בבית הילדים ולעוגה ולמתנות האישיות הנוספות שנתבקשנו להביא לצוות המטפל בילדון ביום האחרון.
תקין? סביר?

 

[חייכנית2]

"עובדות החיים"...

גלתאה יקרה
את רואה בשירשור הזה שיש אנשים שיצאו עם תחושה של מסע אימוץ הוגן וכאלה שיצאו עם תחושה של פחות הוגן
העניין הוא שכצן שצ'יינה אמרה בחכמה,מסע האימוץ בטל לעומת החיים עצמם.
ולגבי החיים...לו הייתם איתי בשיחה הייתי מנסה לברר עם בעלך אם רק חוסר הודאות לגבי אומדן תשלומי מסע האימוץ הוא הדבר היחיד שעומד בדרכו לאמץ או כל עניין האימוץ של ילד שני מפריע לו.איכשהוא נדמה לי שעוד יותר מאימוץ שני חשובים הסכמה ושיתוף פעולה בין בני זוג,אחרת על כתפיו של התינוק שיגיע ייתלה משקל רב מדי ועל כל בעיה פעוטה שתצוץ תיתכן האמירה "אמרתי לך שיהיו בעיות-אז הנה הן!"

אז אפשר לפנות להתייעצות קצרה ובה הידברות לעומק והגעה למסקנה זוגית ברורה ומשותפת,אפשר לבקר אצל משפחות מאמצות,אפשר גם לקרוא את הספר"איך לחיות" של אייל מגד שאימץ עם זוגתו צרוייה שלו תינוק מרוסיה כשהוא כבר הרבה מעבר לגיל 50 .
בynet פורסמו בשעתו קטעים מאד מרגשים מהספר,ואני מצרפת לך.

 

[חייכנית2]

שכצן צ"ל שכשם,מתנצלת.

 

[גלתאה]

לא תקין ולא סביר,

וכמו שכתבתי, פוגע במאמצים וגם בילדים. מצטערת שזה מה שחוויתם. לאיזו עמותה הייתם קשורים?

 

[אמפתיה4]

לצורך האיזון

אני לא יודעת מי כאן אימץ היכן ודרך איזו עמותה, אבל אני חייבת לפרוס בפניך את חוויות האימוץ שלי בפן זה כדי לאזן את הדברים. שילמתי לעמותה בדיוק את הסכום הקבוע בחוק. מעבר לכך, לא שילמתי שקל נוסף לעמותה. להפך, בעמותה הורו לי לא לקנות אף מתנה לנציגות המקומיות אלא להביא צעצועים ובגדים (כפי המקובל) לבית הילדים (את הדברים מסרתי ישירות לבית הילדים). ההוצאות הנוספות שהיו לי הן הטיסות והכלכלה שלי ברוסיה ששילמתי ישירות לסוכנות הנסיעות ובמלון (בדקתי את המחירון שלהם וזה היה בדיוק הסכום שנאמר לי על ידי הנציגות), ההוצאות על הרופא שהבאתי איתי, עלות בדיקות נוספות שהרופא ביקש שיבוצעו ואשרת הכניסה לבתי אחרי שקיבלתי צו אימוץ בבית משפט ברוסיה. כל התהליך מרגע שחתמתי עם העמותה ועד שחזרתי עם הקטנטונת הקסומה שלי לארץ לקח פחות מזמן הריון רגיל, לא הייתי צריכה לזרז שום תהליכים. הכל היה מסודר על האגורה וקיבלתי קבלות על כל הוצאה. ולא רק אני, כך גם שמעתי מחברות אחרות שאימצו שהכרתי במהלך תהליך האימוץ דרך אותה עמותה. אימצתי, דרך אגב, לפני שנה וחצי, ועד היום פונים אלינו מדי פעם ובפעם ומבקשים שאשלח תמונות של הקטנטונת עבור בית הילדים (הם עוקבים אחר השתלבותה) ולא כחלק מהדו"ח שיש לשלוח, אלא סתם כך, כי אכפת להם (נפלתי על בית ילדים מקסים ומיוחד, כנראה עניין של מזל).

 

[גלתאה]

טוב לשמוע את זה,

דרך איזו עמותה אימצת?

 

[אמפתיה4]

עניתי לך במסר

 

[חייכנית2]

ועוד בהמשך,באותו ההקשר

הרבה פעמים באימוץ- הרוח החיה המעוררת הדוחפת לקראת ,היא האם ואילו האב נוקט עמדה שקטה יותר,פאסיבית יותר ולפעמים גם מסוייגת.
לאורך השנים כתבו פה לא פעם איך ה"מסוייג" הפך למעריץ מספר 1" של הילד או הילדה שאומצו.
בעצם מבחינת חלק מהאבות מדובר בתהליך ארוך יותר של השלמה ושלמות עם האימוץ. הספר של אייל מגד שהזכרתי קודם לכם נותן לתהליך הזה מילים פיוטיות,אמנותיות. וכתוב בצורה מאד ישירה ולא מרוחקת.
אני חושבת מתוך ניסיוני שגם כשהתהליכים לקראת אימוץ שונים בין שני ההורים בכל זאת חשובה מידה של נכונות אצל שניהם. התמודדויות מצפות תמיד מעבר לפינה,וחשוב מולן לשלב ידיים.

 

[גלתאה]

תודה על התשובות,

את צודקת באשר לצורך בהסכמה בין בני הזוג. חשבתי בדיוק על מה שאמרת, על האפשרות שבשעת קשיים בן הזוג יכול להזכיר שלא הוא יזם את כל זה, מה שלא טוב לזוגיות ולמשפחה בכלל. תודה על ההמלצה על הספר. אקרא את הקטעים. שיהיה לכולם אושר עם ילדיהם, הביולוגים והמאומצים.

 

[יסמין@]

לדעתי, השאלה הבאמת חשובה

היא אחת: האם אתם רוצים בכל מאודכם ובכל נפשכם לאמץ או לא.
זה הכל.
עד שלא תדעו את התשובה לשאלה הזו תיתפסו בכל מיני פרטים ופרטי פרטים (בבחינת מרוב עצים לא רואים את היער) שכפי שאת רואה יש לגביהם דעות וחוויות שונות. כפי שכתבה נגה: אותה חוויה עברה עליה ועל זוג אחר. היא ובן זוגה היו מרוצים, הזוג ההוא היה מאוד לא מרוצה.

אגב. גם אני הייתי מאוד מרוצה מהעמותה שאיתה עבדתי. וגם אני לא שילמתי גרוש מעל למה שהיה כתוב בחוזה. נציג העמותה בחו"ל הזמין אותי לארוחה במסעדה הכי מפוארת באותה עיר. בסיום הארוחה כשהוצאתי את הארנק הוא ממש נעלב ואמר שהוא הזמין אותי ומכאן נובע שהוא צריך לשלם וביקש שלא אעליב אותו. רגע, נזכרתי! קניתי זר פרחים ובונבוניירה לנציגה של העמותה בחו"ל!

ראיתי זאת כחלק מהנימוס ומהמוסכמות באירופה: כשבאים לבקר, לא באים בידיים ריקות.

והערה חשובה: כל העניינים עם העמותה נמשכים כמה חודשים, לפעמים שנה ולפעמים קצת יותר.
אם תאמצו, זה לכל החיים.

לסיכום, מציעה להתמקד בעיקר ובכללי (האם אתם מאוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווד רוצים לאמץ, אם לא - יהיה לכם קשה לעמוד בדרך הלא פשוטה) ולא במה שזמני וחולף (העמותה) ובפרטים שגם אותם כל אחת ואחד חוו באופן סובייקטיבי.

שיהיה בהצלחה בכל דרך שבה תבחרו!