קוראת פסיבית בפורום וחייבת להתייחס
אני אמא לילד ADHD , ילד מחונן בן 9 שקפץ כיתה והוא סוג של גאון, ומאוד מאוד משעמם לו בבית הספר כמובן. 70% מהזמן הוא מבלה בספרייה או בחדר המחשבים ואין למערכת החינוך (בעיקר ביסודי ) מענה לילד כזה. אין לו שום קשיי למידה ושום בעיות להתמודד עם חומר למרות הADHD המובהק והנרחב שלו. גם אחרי שקפץ כיתה הוא שם את כל הכיתה בכיס הקטן. כל המורים כבר מזמן עברו "לצד שלו" ומאפשרים לו לצאת מהשיעורים מתי שרק מרגיש צורך. ועדיין הוא נוטל ריטלין יום ביומו, ולא בשביל לשרוד את המערכת החינוך אלא בשביל לשרוד את עצמו. בשביל להיות מסוגל להשתלב חברתית , בשביל למתן תגובות אימפולסיביות, חוסר רסן , אלימות ותוקפנות , בשביל לעזור לו להיות מסוגל לקרוא מצבים חברתיים , בשביל לא להרגיש שהגוף שלו מאבד שליטה כל פעם שאיזה ילד בטעות פוגע בו עם הכתף , בשביל להיות מסוגל להבחין בין טוב לרע , בשביל להפגין רגישון לזולת ועוד ועוד. משום מה נהוג לחשוב שריטלין זה רק כדי שילד ישב בשקט מול מורה משעממת ושחוקה. בית ספר זה רק 5 שעות ביום . ומה עם 10 שעות ערות הנותרות? בבית , עם אחים, עם חברים, עם הורים, עם עצמו? אלה שעות הרבה יותר משמעותיות לעתיד ולדימוי העצמי. מערכת החינוך - זה משהו שאפשר לנתב , לכופף לפי הצרכים של הילד אם פועלים בחוכמה ומגייסים את הצוות המחנך לטובת הילד כבר מהיום הראשון של כיתה א'. הלוואי וכל השאר בחיים היה כל כך פשוט. ומי שטוען אחרת פשוט לא מבין דבר וחצי דבר ב-ADHD. גם אני לא מתה על רעיון שהילד שלי נוטל ריטלין. ואני מקווה שיבוא היום והוא לא יזדקק לו יותר . שהוא יפתח מספיק מיומנויות חיים (בעבודה קשה מאוד ושלו ושלנו כהורים ) כיד להיות מסוגל לתפקד בחברה באופן נורמטיבי גם ללא ריטלין. אבל היום הוא אינו מסוגל לרכוש את המיומנויות הללו ללא טיפול תרופתי, כי המוח שלו פשוט אינו מסוגל לקלוט , כי הוא מפענח את המציאות אחרת. ולא אין לו שום PDD / אספרגר ושלל הגדרות ששייכות לספקטרום. ADHD טהור, נטול כל תוספות. ורב ילדי ADD/ADHD הם ככה, וגם מבוגרים שלא אובחנו ולא טופלו ולכן לא רכשו מיומנויות לחיים. עיקר הבעיה זה חיי חברה והשתלבות חברתית נורמטיבית ולא או לא רק קושי לימודי / משמעתי בבית הספר.
