לא סתם את לא מצליחה להבין...
לא קל להבין כי הפסיכולוגיה הולכת ומשתנה, ופסיכולוגים עושים כל מיני דברים שהם לא רק פסיכואנליזה כמו שעשו פעם. והאימון הולך ומשתנה וגם באימון עושים כל מיני דברים. האימון התחיל מהספורט (שמעתי חולקים על הטענה הזו, אבל כך אני רואה את זה), ומהספורט האמריקאי.
אימון אישי "קלאסי" הוא כמו אימון ספורט. קובעים מטרות וקובעים תוכנית פעולה (כמו תוכנית אימונים), ומתחילים ללכת על זה יחד. אם זה עובד, ולפעמים זה עובד נפלא, מה טוב. כולם שמחים כי תוך זמן קצר שינויים גדולים קורים - מתוך המעשים עצמם. אם אדם בא ואומר לי שהוא רוצה לסיים עבודות לתואר, אבל הוא מתמזמז עם זה ומושך שנים, ואנחנו מחליטים שבכל ערב הוא ישב על זה שעתיים מ - 9:00 עד 11:00. והוא ישלח לי מייל אחרי שיסיים. ולא משנה אם הוא עייף או רעב הוא עושה את זה. ואז הוא מתחיל לעשות את זה. ופתאום תוך שבוע כל המצב שלו שונה, האמונה בעצמו חוזרת. ותוך חודשים הוא מסיים את העבודות בהצטיינות ונרשם לתואר מתקדם. אז זה יופי. וזה קורה בחלק מהמקרים.
אם זה לא עובד אז משהו נוסף צריך להכנס כאן לתמונה. איזושהו עזרה להתגבר על המכשול. בפסיכולוגיה היו יוצאים כנראה לטיול ארוך ומעמיק במחוזות הילדות ואיך היא נוכחת בחייו היום. זה יכול לעבוד נפלא ואולי אחרי שנה כזו הוא ישב בעצמו ויכתוב את העבודות. ובאימון יש כלים קצת שונים, וגם פה יש מגוון. יש מאמנים (רובם, אני חושבת, גם אני) שיבדקו את התפיסות שעומדות בבסיס העיכוב. מה מביא אותו לקום מהמחשב ולהגיד לעצמו שהוא לא מסוגל. ואז עובדים להכיר בתפיסות הקיימות ולגבש תפיסות אחרות. יש טכניקות נוספות שמאפשרות לעבוד על הנקודה הזו של תחושת חוסר יכולת, כשלון, חוסר בטחון, היסוס, פרפקציוניזם... יש מאמנים שעובדים עם NLP, עם "התמקדות", שיטות רוחניות יותר, עקרונות מתחום היהדות ועוד.
מתי הולכים לכל אחד מהם . אם יש חרדות קשות, דכאון שקשה לקום מהמיטה, מחשבות אובדניות, אשפוזים ומצבים קשים כאלה אז הולכים לטיפול פסיכולוגי, כי מאמנים שהם לא פסיכולוגים (שזה רובנו) חסרים את הידע המתאים למצבים כאלה. במצבים "רגילים" יותר הבחירה בין טיפול לאימון היא חופשית למדי, לטעמי. מה שרוצים. למה שמתחברים יותר. למה שסומכים עליו יותר. יש כאלה שד"ר לפסיכולוגיה עם נסיון של 30 שנה שיושב מולם עם משקפיים עבים ומאחוריו ספריה עשירה של ספרי פסיכולוגיה משרה עליהם בטחון ונינוחות, ויש כאלה שרק המחשבה על התמונה הזו מבריחה אותם בצרחות אימים, והם מעדיפים אדם עם מסלול הכשרה מגוון יותר ואולי (אולי) מקובע פחות.
לי אישית חשוב מאוד (מאוד! אני קיצונית בזה) שהאדם שיושב מולי לא יתיימר לדעת מה טוב עבורי ומה נכון, אלא יעזור לי בעיקר לשקף את ההתלבטויות שלי ולהבין מה חשוב לי ואיך יתאים לי להתקדם. אני גם שמחה לשמוע מידע ושיתוף אך רק כאשר אני מבקשת אותם ישירות. אני מחפשת הכשרה ונסיון מאוד ספציפיים.
נשמע לי שבמקום שבו את נמצאת כדי לקרוא עוד חומר על דרכי עבודה שונות, ואז להחליט. אם את לא רוצה לקרוא אפשר לדבר עם כמה מאמנים/מטפלים על שיטות העבודה שלהם.
בהצלחה
