הוקוס פוקוס1
New member
אילו ימים..../images/Emo10.gif
עברו עלינו ימים קשים. אחי לא יצר איתנו קשר שישי-שבת-ראשון, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב דאגה. (תזכורת,הוא כבר 27 ימים במילואים בצפון, ורגיל לשלוח SMS שהוא בסדר כל יום), סופשבוע כזה,עם הרבה שמועות והרבה הרוגים ואח שלא זמין ולא עונה להודעות וכלום. החלטתי שזהו,אני מתקשרת ומחפשת אותו ו"מלשינה" על המצב בבית ,(הוא לא סיפר בצבא שלפני שנה וחצי אמא נפטרה) והחלטתי שאני מספרת ואגיד שאנחנו דואגים וכו' וכו', הגיע הזמן שישחררו אותו קצת הבייתה,לא? מצאתי את עצמי בפחד מוחלט מתקשרת לקצין העיר בעיר שלנו (וזה מאוד מפחידדדד-היו הרוגים אצלנו) ,סיפרתי את הסיפור וקיבלתי טלפון של קצינת המילואים שלו, התקשרנו אליה (אחותי ואני) וסיפרנו לה שאנחנו דואגות ולא ראינו אותו מזמן, ויש הרוגים וכו' וסיפרנו שאמא נפטרה והמצב עדיין רגיש ועדין . הקצינה (שמכירה אותו כבר כמה שנים) התפלאה ואמרה שלא ידעה על זה, ושהיא תנסה לראות מה אפשר לעשות בקשר לשחרור. ככה כל היום בטלפונים איתה ,היא אומרת שהוא בסדר, אבל אין אפשרות לדבר איתו ולא מוכנה להגיד איפה הוא. ביקשנו שלא תגיד לא כלום על שיחת הטלפון שלנו ועל זה שסיפרנו לה וביקשנו לראות אותו קצת... כל היום ככה, דואגים בטירוף (הוא בגולני..), החלטנו להתקשר שוב ולמסור לו שאנחנו מחפשים אותו ודואגים. בסוף,אחרי כמה שעות טובות ,קיבלתי SMS ממנו שאומר שהוא בסדר ולא יכול לדבר והוא אוהב אותנו
כמה בכיתי מאושר... אז עכשיו קצת יותר רגועים, ומחכים לשובו. (שיבוא כבר.....שיבוא כבר...) זה שאין לו אמא, לא מזיז להם הרבה?
סליחה על ההשתפכות, ותודה למי שקראה עד הסוף.
עברו עלינו ימים קשים. אחי לא יצר איתנו קשר שישי-שבת-ראשון, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב דאגה. (תזכורת,הוא כבר 27 ימים במילואים בצפון, ורגיל לשלוח SMS שהוא בסדר כל יום), סופשבוע כזה,עם הרבה שמועות והרבה הרוגים ואח שלא זמין ולא עונה להודעות וכלום. החלטתי שזהו,אני מתקשרת ומחפשת אותו ו"מלשינה" על המצב בבית ,(הוא לא סיפר בצבא שלפני שנה וחצי אמא נפטרה) והחלטתי שאני מספרת ואגיד שאנחנו דואגים וכו' וכו', הגיע הזמן שישחררו אותו קצת הבייתה,לא? מצאתי את עצמי בפחד מוחלט מתקשרת לקצין העיר בעיר שלנו (וזה מאוד מפחידדדד-היו הרוגים אצלנו) ,סיפרתי את הסיפור וקיבלתי טלפון של קצינת המילואים שלו, התקשרנו אליה (אחותי ואני) וסיפרנו לה שאנחנו דואגות ולא ראינו אותו מזמן, ויש הרוגים וכו' וסיפרנו שאמא נפטרה והמצב עדיין רגיש ועדין . הקצינה (שמכירה אותו כבר כמה שנים) התפלאה ואמרה שלא ידעה על זה, ושהיא תנסה לראות מה אפשר לעשות בקשר לשחרור. ככה כל היום בטלפונים איתה ,היא אומרת שהוא בסדר, אבל אין אפשרות לדבר איתו ולא מוכנה להגיד איפה הוא. ביקשנו שלא תגיד לא כלום על שיחת הטלפון שלנו ועל זה שסיפרנו לה וביקשנו לראות אותו קצת... כל היום ככה, דואגים בטירוף (הוא בגולני..), החלטנו להתקשר שוב ולמסור לו שאנחנו מחפשים אותו ודואגים. בסוף,אחרי כמה שעות טובות ,קיבלתי SMS ממנו שאומר שהוא בסדר ולא יכול לדבר והוא אוהב אותנו
