אם אטפל בהילינג תיפולנה לי הידיים
מכיוון שאני רואה בהילינג ייעוד שלי - ואני לא רואה בנפילת הידיי שלי רק חיסרון, אני לא יודעת מה אעשה, אבל אני משוכנעת שאמשיך לטפל. אולי אטפל אחרת? אולי אנסה לעקוף את הבשורה? לא יודעת, אבל ברור לי שאפילו אם הייתי רוצה, לא הייתי יכולה להפסיק לטפל. אני מתארת לעצמי שמה שהייתי עושה, דוגרי, זה מושיבה את בעלי אהובי ואת ילדי לשיחה, ומסבירה להם שיש מצב שלאמא עוד מעט תיפולנה הידיים, ושאנחנו יוצאים למסע, הרפתקה חדשה, ונצטרך ללמוד לחיות עם רק זוג אחד של ידיים - של אבא. וחוקרים בשמחה את החיים ככה. וגם בלי ידיים, הייתי כמובן ממשיכה לטפל. אבל אתה יודע מה היה עוצר אותי מלטפל ALL TOGETHER ? אם היו אומרים לי שאם אמשיך לטפל בתוך שושה חודשים יקרה משהו שיגרום לי להיות חייבת להפסיק לטפל למשך שארית חיי. או אם היו אומרים לי ששערה משערות הראש של אחד מילדי תיפול. או של בעלי (טוב, לא חוכמה. הוא קירח).
