איכס
- פותח הנושא sanest
- פורסם בתאריך
פרפר בתוך אגרוף
New member
רוצה לספר יותר?
ט'
שמנה שמנה שמנה
זה כל מה שממלא לי את הראש.
היה לי לילה מחריד. לא הפסקתי לבכות עד 4 בבוקר.
וכל זה קרה כי יום אחד התבטלה לי עבודה, לא היה לי יום עמוס לשם שינוי, והיה מקום למחשבות האלה לבוא.
לא יכולה לסבול את עצמי, מרגישה שחייבת לרדת. מנסה להזכיר לעצמי שבכל מקרה אח"כ יחזירו אותי למשקל הזה בכוח. ואז יהיה הרבה יותר קשה.
פשוט לא הוגן.
שמנה שמנה שמנה
זה כל מה שממלא לי את הראש.
היה לי לילה מחריד. לא הפסקתי לבכות עד 4 בבוקר.
וכל זה קרה כי יום אחד התבטלה לי עבודה, לא היה לי יום עמוס לשם שינוי, והיה מקום למחשבות האלה לבוא.
לא יכולה לסבול את עצמי, מרגישה שחייבת לרדת. מנסה להזכיר לעצמי שבכל מקרה אח"כ יחזירו אותי למשקל הזה בכוח. ואז יהיה הרבה יותר קשה.
פשוט לא הוגן.
היי (ט)
לי תמיד עזר לעשות רשימה של כל הדברים הרעים שנלוו לתת משקל ותת תזונה.
יש נטייה ממש לשכוח אותם בשניה שמרגישים קצת יותר טוב.
כל פעם שהייתה לי נפילה וחזרתי לא לאכול, חזרו לי הבחילות והדיכאון, והסחרחורות וחוסר העיניין והאדישות והיאוש. ואיך שחזרתי לאכול, הרגשתי אמנם קושי מול האכילה אבל לקחת מאוד כמובן מאליו את זה שאני הולכת ולא מתעלפת, לצוטרך העינייןץ
לזכור את הויתורים הקשים שעשית למען ההרס העצמי שלך יכול מאוד לעזור לך לראות מה את כן מרוויחה מהסיכוי שאת נותנת לעצמך.
ומה שכתבת זה נכון. הדרך הזו לא תתקצר אם תחזרי לתת משקל ויעלו אותך בכוח. זה יכול להיות ככה שנים, וזה מייאש ומדכא מאוד מאוד מאד.
מה שכן, אני יכולה להבטיח לך שאם טונה עצ\בודה עצמית, סבלנות והתמודדות, אפשר להרגיש טוב, מאוד טוב. עם עצמך ועם הגוף שלך ועם הדברים שתשיגי כשתצאי מהזבל הזה.
עכשיו אני במשקל שבחיים לא האמנתי שאשלים איתו, ואני יכולה להגיד לך בוודאות שלא רק שאני לא מרגישה פשרות יותר, לא מרגישה בריאה אבל מעפנה, לא מרגישה מכוערת, לא מרגישה עלובה. לא שום דבר כזה.
זה לקח זמן ותהליך אבל זה הגיע ל180 מעלות משם וגם אצלך זה יכול להיות.
וזה לא שאהבת את עצמך במשקל נמוך. כי זו לא אהבה עצמית לאהוב (או להצליח לסבול?) את עצמך במשקל שאי אפשר באמת לקיים גם אותו וגם חיים מלאים באותו הזמן.
אז מה שיש לך להרוויח הוא הרבה יותר גדול מזה, ושווה לחכות לצ'אנס הזה..
חיבוק גדול!
לי תמיד עזר לעשות רשימה של כל הדברים הרעים שנלוו לתת משקל ותת תזונה.
יש נטייה ממש לשכוח אותם בשניה שמרגישים קצת יותר טוב.
כל פעם שהייתה לי נפילה וחזרתי לא לאכול, חזרו לי הבחילות והדיכאון, והסחרחורות וחוסר העיניין והאדישות והיאוש. ואיך שחזרתי לאכול, הרגשתי אמנם קושי מול האכילה אבל לקחת מאוד כמובן מאליו את זה שאני הולכת ולא מתעלפת, לצוטרך העינייןץ
לזכור את הויתורים הקשים שעשית למען ההרס העצמי שלך יכול מאוד לעזור לך לראות מה את כן מרוויחה מהסיכוי שאת נותנת לעצמך.
ומה שכתבת זה נכון. הדרך הזו לא תתקצר אם תחזרי לתת משקל ויעלו אותך בכוח. זה יכול להיות ככה שנים, וזה מייאש ומדכא מאוד מאוד מאד.
מה שכן, אני יכולה להבטיח לך שאם טונה עצ\בודה עצמית, סבלנות והתמודדות, אפשר להרגיש טוב, מאוד טוב. עם עצמך ועם הגוף שלך ועם הדברים שתשיגי כשתצאי מהזבל הזה.
עכשיו אני במשקל שבחיים לא האמנתי שאשלים איתו, ואני יכולה להגיד לך בוודאות שלא רק שאני לא מרגישה פשרות יותר, לא מרגישה בריאה אבל מעפנה, לא מרגישה מכוערת, לא מרגישה עלובה. לא שום דבר כזה.
זה לקח זמן ותהליך אבל זה הגיע ל180 מעלות משם וגם אצלך זה יכול להיות.
וזה לא שאהבת את עצמך במשקל נמוך. כי זו לא אהבה עצמית לאהוב (או להצליח לסבול?) את עצמך במשקל שאי אפשר באמת לקיים גם אותו וגם חיים מלאים באותו הזמן.
אז מה שיש לך להרוויח הוא הרבה יותר גדול מזה, ושווה לחכות לצ'אנס הזה..
חיבוק גדול!
כמה שאת צודקת
מנסה להזכיר את זה לעצמי, שזה יכול להיות יותר גרוע, שאם אני ירד ויעלה שוב אני ירגיש הרבה יותר גרוע. אני זוכרת את תקופת סוף האשפוז שלי כשכבר הייתי ביעד והרגשתי נורא, הרבה יותר מעכשיו. ואני מפחדת פחד מוות לחזור לתחושות האלה, שכמה שעכשיו הן חזקות זה כלום לעומת אז.
אולי זה מה שמחזיק אותי בסופו של דבר..
אבל ברגעים כאלה, לא תמיד יש כוח להזכיר לעצמך את האמת ולא תמיד אני רוצה להזכיר לעצמי את האמת אולי.. רק לשקוע בכאב העכשווי.
המון תודה על מה שכתבת, עם כל המקרים של חוסר הצלחה שיוצא לראות כ"כ הרבה זה מעודד ממש לדעת שאפשר גם אחרת.
תודה על החיבוק!
את מקסימה ממש.
מנסה להזכיר את זה לעצמי, שזה יכול להיות יותר גרוע, שאם אני ירד ויעלה שוב אני ירגיש הרבה יותר גרוע. אני זוכרת את תקופת סוף האשפוז שלי כשכבר הייתי ביעד והרגשתי נורא, הרבה יותר מעכשיו. ואני מפחדת פחד מוות לחזור לתחושות האלה, שכמה שעכשיו הן חזקות זה כלום לעומת אז.
אולי זה מה שמחזיק אותי בסופו של דבר..
אבל ברגעים כאלה, לא תמיד יש כוח להזכיר לעצמך את האמת ולא תמיד אני רוצה להזכיר לעצמי את האמת אולי.. רק לשקוע בכאב העכשווי.
המון תודה על מה שכתבת, עם כל המקרים של חוסר הצלחה שיוצא לראות כ"כ הרבה זה מעודד ממש לדעת שאפשר גם אחרת.
תודה על החיבוק!
את מקסימה ממש.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.