איך?

[deep ocean]

אשכר תודה על ההודעה

שזה לא ישתמע שלא ניסיתי לבחון את ההצעה שהצעת לי...

 

[אשכר]

פיספסת

קצת, אני חושב. לא דיברתי על רחמים, ולא רציתי לעצבן את אמא. אמא מספיק נוירוטית גם ככה. לא חשוב. היה כיף לכתוב

 

[deep ocean]

למה?

הבנתי שאתה מדבר על חמלה בלבד אם הזכרתי רחמים זה היה קשור להתנסות שלי שלוותה גם ברחמים ולא רק בחמלה הבנתי שהמטרה היא לא לעצבן את אמא שלי (זה לא מעניין אותנו) אלא להרגיש כלפיה חמלה וכך לא להתעצבן ממנה בעתיד למה אתה אומר שפיספסתי הבנתי אותך לחלוטין

 

[בן טל-שחר]

ההודעה שלך חבל על הזמן

ובכלל, היה נורא כיף לראות אותך במסיבה ביום שישי אצל קרו. נראת (שיואו, פתאום אני לא זוכר אם כותבים את זה עם "ה" בסוף או בלי) ממש ממש טוב... זוהר כזה!

 

[deep ocean]

../images/Emo9.gif יו יו איזה מזל שעדיין לא

הלכתי לישון!! יש לי חיוך ענקי עכשיו!!!!!!!! ועוד יותר לדמיין אותך אומר שיואו )))))) את השיואו שאתה עושה בטון כזה חהחחה חמוד הכל תודות ל.....אתה יודע למי עוד כמה חודשים-מיכל תהיה "כוסית" (אני לא אוהבת את המילה הזאת...אבל אין לי מילה אחרת כרגע)......המממממממממ........זה יהיה נחמד..לחזור למראה שהייתי בו לפני שנתיים!!!! COOL! בן מי אוהב אותך? אוקיי אוקיי TIME TO BED אתה בא?

 

[deep ocean]

התמודדתי עם הרבה רגשות שלי

היום!!!! - כל הבלגן שעלה מתוכי גרם לי להיות מותשת לשעה ופשוט לצנוח למיטה! כבר מזמן לא קרה לי כזה דבר, שפשוט צנחתי למיטה ואני לא יודעת איך לקרוא למה שעשיתי-לא ישנתי אבל גם לא נמנמתי-פשוט הייתי במצב בלי מחשבות, מין מצב של כמו שינה, וכשקמתי הייתי בהרפייה עמוקה, עם כוחות מחודשים. בפעם הקודמת שקרה לי מצב דומה-זה היה אחרי שאכלתי הרבה בשר בעבר הייתי אוכלת שניצל אחד פעם בחודש, משהו כזה היום אני לא אוכלת בשר כי זה לא טעים לי+דוחה אותי זה היה לפני כשנה ובאותו היום המשפחה שלי עשתה על האש ואכלתי כמות בשר יותר גבוהה מהרגיל אחרי כמה זמן פשוט צנחתי למיטה לא יכולתי לזוז שקעתי לאותו מצב בו הייתי היום חוסר יכולת לזוז מצב שדומה לשינה אבל לא שינה מין התפרקות כללית כזאת בכל אופן אני חושבת שבהתחלת המצב הזה היו לי כמה מחשבות שקשורות לדרך הלוחמים (אני לא זוכרת במה הן עסקו) ואחר כך נעלמו המחשבות כליל.... אני מרגישה שקמתי לתחייה! אה-הקשב השני ההסברים שקראתי לגבי הקשב השני מתקשרים לי למה שחוויתי היום

 

[rubber duck]

היי מיכל ובכלל כולם

הצגת פה את תסמונת האמא הפולניה ולא משנה אם היא עירקית מרוקאית או רומניה כשאם דואגת לילדיה היא תמיד תהיה טרחנית ותנסה בכל דרך לעזור ולהראות שהיא עוזרת היא לא עושה תא זה מרוע לב אלא מעודף רצון אני מכיר את זה על בשרי אולי ברמה נמוכה יותר !!! אין לזה פתרון אחיד והפתרון משתנה מעת לעת בעבר הייתי מתרגז מכל שטות שאימי היתה אומרת וגם כיום יש ימים כאלו וכשהיא מציעה עזרה אני עוצר לדקה ובוחן תועלת מול נזק ולגבי העוקצנות - זו בכלל התכונה האימהית הטהורה במטרה אחת ויחידה לגרום לך לעשות מה שהיא רוצה הפתרון להגיד דבר אחד ולעשות מה שאת באמת רוצה / צריכה לעשות

שרון

 

[deep ocean]

../images/Emo6.gif ../images/Emo25.gif

 

[בן טל-שחר]

ברוך הבא לפורום שרון!!! ../images/Emo13.gif

 

[rubber duck]

תודה ../images/Emo13.gif

מקווה שאמצא את עצמי גם פה ואם לא אז הלכתי לאיבוד

קראתי בפורום מזה מספר ימים אני לא יודע אם אני מתחבר לכל מה שקורה כאן ואולי רק לחלק בכל מקרה מצאתי פה משהו שעדיין לא חוויתי שרון ושוב תודה

 

[Talia E]

היי חמודה

לדעתי את בדרך הנכונה! מה כוונתי? את מחפשת דירה לגור בנפרד מהוריך, ובמוקדם או במאוחר את גם תמצאי אותה! אני חושבת שהורינו, לא קל להם לעשות סוויץ´ מאד מרכזי; מלהיות הנווטים של חיינו, אלה שעושים את כל ההחלטות בשבילנו ושאחראים על חיינו לחלוטין (דמייני למשל ילד בן 3 - מה כבר נותנים לו להחליט לבד? הרי נהוג שההורים יודעים מה הכי טוב ומחליטים כל דבר, כולל ההורים היותר נאורים בימינו...) - לפתע הם הופכים להיות... מיותרים. והם אכן מיותרים - בגיל מסויים, היצור האנושי הופך להיות אדם בוגר (לפעמים זה קורה בגיל צעיר מאד), המסוגל להחליט ולקחת אחריות על חייו, אך הוריו לא מעכלים זאת... הורינו משוכנעים שהם מנסים לעזור לנו, בעוד שאנו לא זקוקים לעזרה או לא רוצים בה, ומרגישים שהם רק מציקים לנו כל היום. אני חושבת שבגיל מסויים (שוב, אצל כל אחד בגיל אחר, בגלל התפתחות בקצב שונה) נועדנו לצאת מבית ההורים, לחיות לבד ולהחליט הכל עבור עצמינו. רק בשנים האחרונות ישנה נטייה של צאצאים להישאר עד גיל מאוחר למדי, הרבה אחרי שכבר יכלו להיות עצמאיים, בבית ההורים. הורים רבים מקבלים זאת בשימחה כי זה מאפשר להם להמשיך להרגיש חשובים (אך בהחלט יש גם כאלה שהיו עוד יותר שמחים להיפטר מהאחריות ושהילדים ייצאו מהבית) - אולם זה בא ביחד עם תנאים; זה הבית שלהם לעזאזל! - צאצאיהם הבוגרים מוזמנים להישאר, אך הם צריכים להתאים לחוקיהם - לחיות בהתאמה עם מה שהם מוכנים לחיות אתו, להיות מוכנים לתקשר אתם, לא להתעלם מבקשותיהם, לא להרגיז אותם - בקיצור לגור אתם בבית זה לא רק להשתמש במבנה לצורך נוחיות - אלא לחיות אתם! וזו זכותה של אמא להתרגז אם אנחנו עושים משהו שלא מקובל עליה ומתעלמים מבקשותיה (האמת היא שזכותו של כל אחד להתרגז מכל דבר...), כמו שזכותו של שותף לדירה להתרגז אם אנחנו לא עומדים בהסכם שנקבע - נניח לשמור על סלון מסודר. להבדיל משותף, מצפונם לא ירשה להם לעזוב אתכם לאנחות (או ליתר דיוק להעיף אתכם מהבית) - הם תקועים עם זה, ומתחרפנים מזה. אז השאלה שלי בסוף ההודעה הארוכה הזו היא - למה להישאר שם???? בגלל נוחיות כלכלית? - בעבור נוחיות כלכלית ושל מחייה (נניח אוכל וכביסה) - אתם מוותרים על משהו הרבה יותר חשוב - על לחיות בדיוק כמו שאתם רוצים לחיות, על להיות אדונים של עצמכם מבלי לבזבז אנרגיה כדי לממש את ההחלטה הקטנה ביותר (למשל לא לחזור הביתה, מבלי להודיע לאף אחד), להוציא אנרגיה על לא להתעצבן... הורים הם ממש לא השותפים האידאליים לדירה - אז למה לבחור בהם? כששוחחתי עם חברה שלי בנושא עכשיו בטלפון, היא נתנה לי דוגמה אחרת של מישהו בשנות ה-20 האמצעיות, שגר בהרמוניה מוחלטת עם הוריו והוא מרגיש טוב, אך למעשה הוא נשאר ילד במובנים מסויימים; מרוכז בעצמו ועצמאי מבחינות מסויימות בלבד. לסיכום מיכלוש, מה שמתיש אותך הוא לא רק הנסיעות לתל-אביב, הוא המחייה עם אמך. לגור לבד יטען אותך באנרגיה - לגור אתם ירוקן אותך; אז אני אחזור למה שאמרתי בהתחלה: מיכלו´ש - הכל יהיה אחל´ה! וזה גם אולי יעזור לך להוציא פחות אנרגיה על עצבים, עוד לפני שתעברי מיקום!

 

[deep ocean]

לטליה המקסימונת

שמחתי לקרוא את ההודעה שלך!!! את צדקת בהרבה דברים שכתבת!!!

בכל אופן בקרוב הדירה תמצא...בקרוב...בקרוב.... בסוף נהיה שכנות! סתאאאאאאם אני מחפשת רק ברמת אביב/הדר יוסף וכדומה אבל אני אהיה יותר קרובה אוהבת מיכל