סוציולוגים, אני חושב, יתנו על כך...
תשובה מלומדת. כאת אני באמצע קריאת ספר "הבוקר שאחרי - כצד נולד סיפור אהבה", מאת ז'אן קלוד קופמן, ראש מחלקת המחקר במרכז המחקר למדעי החברה באוניברסיטת סורבון, פריז. ואני סבור שניתן בהשאלה להשליך מתשובתו לשאלה, כיצד נולד סיפור אהבה, לתשובה לשאלה, איך מחליטים לחזור בתשובה. ואלו דבריו (מהזיכרון ובלשוני): החלטה קשורה ליכולת בחירה, ובשאלת הבחירה יש שתי אפשרויות, או שלאדם יש בחירה להחליט מה הוא רוצה להיות ולעשות, או שמדובר במהלך דטרמיניסטי, והאדם הריהו כבובה הקשורה לחוט בתיאטרון בובות. רוב האנשים מאמינים בקיצוניות באחת משתי האפשרויות הנ"ל. האמת היא, טוען קופמן, ששתי האפשרויות נכונות ומשתלבות ביניהן. כלומר ביומיום האדם בוחר ומקבל החלטות קטנות או קטנטנות ולאחר זמן אותן החלטות מצטרפות לפקעת גדולה שכבר מובילה אותו מאליו בדרך חייו. עד כאן דבריו. אף לגבי ההחלטה לחזור בשאלה, ניתן לטעון כי היוצא במשך תקופה ממושכת חושב מרגיש אומר ועושה, מחשבות רגשות דיבורים ומעשים (ואין צורך לפרטן), בהם הוא בוחר. וכעבור זמן הצטברותן של אלו מוליכה אותו מאליו ליציאה בשאלה...