ריקי זו אני
Well-known member
לפני לא מעט שנים, כאשר כמעט שוכנעתי ע"י מו"ל ידוע לכתוב ספר ביקורים על מהלך חיי המרתקים..., פתחתי את הפרק הראשון בתיאור לידתי, שנת 1963, בשכונה משכונות מפוני המעברות, ליוצאי הורים שעלו מלוב.
למעשה כתבתי את שכתבתי לבני ביתי..., ולא לכל העולם. שאפתי לתאר להם באופן ישיר את הימים, את האוירה ובעיקר את המנטליות באותם הימים באותה הסביבה לתוכנ נולדתי ובה חייתי עד...
כשפתחתי ב... 'כשבת שמינית נולדת במשפחה...'.
נולדתי כאחות שלישית בשרשרת... שתי אחיותי לפני עשו את אבי ז"ל לחולה עוד יותר... ממה שהיה עד בואי. חיפש היכן חטא ולמה העונש שקיבל....
כשנולדה אחותי אחרי היבית היה שקט. אמא כבר לא האשמה למרות התוצאות... - יאוש.
ואז...
כך תיארתי את החגיגות במשפחתי ובשכונה בכלל כאשר בנים הגיעו מבתי החולים לידהם של המוהלים.
איך משפחות משפחות, מה'כניסות' ומה'רכבות' (כל כניסה 6 דירות ב- 3 קומות, כל 'קרון' ברכבת 3 כניסות...) היו נרתמות לבשל את מיטב המאכלים, למלא את השולחנות בעארק זחלוואי.. זול... ועד למרק הפירות לילדים... שלא יפריעו. איך היו מפארים במילים חמות את הגבר שידע להביא בן... ועד לברכות לעוד ועוד בנים זכרים. הכל מתחת לעמודים, שהיו הבסיס לבנינים, מרוצפים בגסות ובחוסר מקצועיות... אבל כשהעראק נשפך כמים... למי איכפת.
ולמה נזכרתי בכל זה?
כי פשוט חוזרים לאותם הימים... ממש. כלות וחתנים עומדים נרגשים מתחת לחופות מול רבנים עטורי זקנים... לצידם ההורים וסביבם נרגשים לא פחות 30-40 אורחים רובם דיירי הבית והשכנים... והשולחנות עמוסים בכל טוב המטבחים והמבשלות מאותן דירות... והשמחה גדולה אולי יותר (ואולי לא... אבל))... כי אנחנו גם מבינים שלנצחון יש מחיר... ואנחנו מנצחים!!!
למעשה כתבתי את שכתבתי לבני ביתי..., ולא לכל העולם. שאפתי לתאר להם באופן ישיר את הימים, את האוירה ובעיקר את המנטליות באותם הימים באותה הסביבה לתוכנ נולדתי ובה חייתי עד...
כשפתחתי ב... 'כשבת שמינית נולדת במשפחה...'.
נולדתי כאחות שלישית בשרשרת... שתי אחיותי לפני עשו את אבי ז"ל לחולה עוד יותר... ממה שהיה עד בואי. חיפש היכן חטא ולמה העונש שקיבל....
כשנולדה אחותי אחרי היבית היה שקט. אמא כבר לא האשמה למרות התוצאות... - יאוש.
ואז...
כך תיארתי את החגיגות במשפחתי ובשכונה בכלל כאשר בנים הגיעו מבתי החולים לידהם של המוהלים.
איך משפחות משפחות, מה'כניסות' ומה'רכבות' (כל כניסה 6 דירות ב- 3 קומות, כל 'קרון' ברכבת 3 כניסות...) היו נרתמות לבשל את מיטב המאכלים, למלא את השולחנות בעארק זחלוואי.. זול... ועד למרק הפירות לילדים... שלא יפריעו. איך היו מפארים במילים חמות את הגבר שידע להביא בן... ועד לברכות לעוד ועוד בנים זכרים. הכל מתחת לעמודים, שהיו הבסיס לבנינים, מרוצפים בגסות ובחוסר מקצועיות... אבל כשהעראק נשפך כמים... למי איכפת.
ולמה נזכרתי בכל זה?
כי פשוט חוזרים לאותם הימים... ממש. כלות וחתנים עומדים נרגשים מתחת לחופות מול רבנים עטורי זקנים... לצידם ההורים וסביבם נרגשים לא פחות 30-40 אורחים רובם דיירי הבית והשכנים... והשולחנות עמוסים בכל טוב המטבחים והמבשלות מאותן דירות... והשמחה גדולה אולי יותר (ואולי לא... אבל))... כי אנחנו גם מבינים שלנצחון יש מחיר... ואנחנו מנצחים!!!
