לא יצאה מספיק גבוהה כדי ליישר ועם בטן של חודש תשיעי (ואנחנו הרי במסיבה של אחרי לא? ) ואז הפכתי . דבר שני - הציפוי הולך הפוך מלמטה למעלה, וזנ כל הזמן נפל מכל צד, אחר כך היו קימוטים מכל צד, וכל זה בלחץ של התיבשות הבצק.
כל "הסדין" שמתחת לתינוקות התפוצץ וסדקים ענקים שחשפו את העוגה, הורדתי את הבובות , הנחתי סדין חדש, הגלגל נפל, הדבקתי אותו, נפל הגלגל השני, הכנסנו לקופסא, הידית של העגלה נשברה. היו לי דמעות בעינים.
היו המון תשבוחות (חסר להם שלא אחרי כל כך הרבה עבודה). אבל אני חייבת להגיד שהייתי בתחושה של "אני יכולה לעשות את זה" והפער מול העשייה והתוצאה אל מול העוגה , היה גדול. כאילו, וואלה יש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אני באמצע עוגת שבועות והיא ממש לא יצאה לי כמו שדמיינתי אותה.... אבל - מעוגה לעוגה כוחנו עולה! לומדים מהטעויות ואני גם לומדת (כל פעם מחדש, משום מה) שלהכין עוגה מפוסלת צריך המון זמן. ואני צריכה בעצם להכפיל את כמות הזמן המתוכננת. צופיה - בתמונה העוגה נראת נפלא, הם שמחו ואת למדת - זה העיקר. ו -
בעוגה זו... ( יש בגלריה שלי... ) ואמרתי לעצמי שאני לא עושה אותה יותר בחיים ! ( את הדרקון על הטירה של דבי בראון עשיתי בתור עוגה שלישית שלי-והיה יותר קל מהעגלה ! ) היא צנחה ושקעה על הגלגלים, נוצרן סדקים בדדים...ממש יאוש ! אבל ברמת יצא לך מתוק מאד !
הסוד הוא שלא העלתי את התמונה שבה רואים את העקמומיות...נו.. גם למזוכיזם שלי יש גבולות. בכל אופן , זה נכון שהתוצאות בסופו של דבר נחמדות. אבל זה קצת הוריד לי את הבטחון וניראה לי שהעוגה שהבטחתי מחר לחבר ליומולדת תהיה מצויירת... זאת אומרת שאני "אנוח " קצת...חחח בכל מקרה היה נעים לקבל פירגון ומקל לפרוק את התסכולים במקום שבו יבינו לליבי.
אני כל כך מבינה אותך וכל-כך גאה בך על שבכל זאת עשית ואפילו מעל ומעבר. קחי טפיחה על השכם, התוצאה מקסימה והכי חשוב התמודדת, למדת דברים חדשים על העבודה ועל עצמך והעיקר - הצליח לך!!!