שפה זה דבר חי ונושם.
ואת מאוד צודקת, יש מילים שכנראה לא נשתמש בהם בסוף. יש משהו טוב וחשוב בחיפוש, בידיעה, וגם בהחלטה שלנו אם לקחת את זה איתנו הלאה. ולקחת הלאה זה בעיקר לילדים. כבש חונב, מגיע ממדרש "כסא והיפודריון", שזה מקור ימי ביניימי, ושם מצויים בין היתר: חמור מבריס זאב זורד פיל נוהם נץ מצפצף נמר צורח נחש שורק שבאף אחד מהם לא משתמשים היום, וגם לא צריך, אם זה מרגיש תלוש. עכשיו המדרש הזה הביא אותי לעניין אחר - לרוב החיות טווח קולות מגוון, מותאם מצב רוח (קולות סכנה, אזהרה, גירגורי שמחה, חיזור וכ'ו). נראה לי שזה מה שיקרה בסוף עם הגמל חביבינו.