לא ממש
לרצות שפעם בשבוע אפשר יהיה לנקות את החדר (ובשביל לנקות צריך לפחות לזמן הניקיון להעלים את הבלגן) זה לא OCD. אם היא הייתה OCD אי אפשר היה לנשום בבית בלי קודם לקנח את האף. הפרדוכס הוא שהרבה מאלו שסובלים מ-OCD ממש ממש חמור הם אנשים בלגניסטים מוזנחים כי לרוב אין להם כוח לטפל בכל המיקרובים כל הזמן והם מתישים את עצמם. אם מישהו מבלה 3 שעות ברק לשטוף ידיים שוב ושוב ושוב אין לו זמן לסדר את החדר. וגם - יש סיבות חוץ מחרדה שמסבירה צורך של אנשים מסויימים בסדר. אנשים הסובלים מ-OCD מסדרים כדי להפחית את רמות החרדה שלהם. אני למשל מסודרת כי בלגן בשבילי זה כמו רעש בשביל מישהו אחר. זה מפריע לי ברמות של הקשב... כלומר בלגן הוא גורם הסחה. סיבה אחרת שאנשים יכולים לאהוב סדר זה מהפן האסתטי. אחותי כזו. כשהיא מסתכלת על חדר היא רואה את האיזון האסתטי שלו ומפריע לה כל מיני דברים לא במקום שמפרים את האיזון. איזון בחוץ גורם לה לתחושת איזון בפנים. זו לא חרדה. היא יכולה להזיז איזו ואזה כי היא לא משתלבת, או לשנות צבע של קיר כדי לשנות אוירה. משו כזה.