אביב וסתיו
New member
כתבה על משפחת מיוחס:../images/Emo46.gif
משפחת מיוחס, שבחי ירושלים תולדותיה הענפים של משפחת מיוחס מירושלים פרושים על פני כ- 500 שנה רותי קדוש ארבעה דורות, מגיל שנה ועד 93, התכנסו כהרגלם בערב שבת בבית המשפחה בירושלים. מדרגות רחבות ומעקה מעוטר מוליכים מחדר הכניסה אל הקומה השנייה של הבית הנאה. רותי קפלן מובילה אותי למעלה, לחלקו השני של הבית בו מתגוררת בעלת הבית - אמה נחמה מיוחס, שירשה את הבית מהוריה. נחמה מיוחס לבית זילברשטיין, בת 93 ורק בשנה האחרונה ניאותה להיעזר במטפלת פיליפינית. בעוד כחצי שעה תצטרף גם היא לארוחה המשפחתית שהכינה בתה. הפעם, בנוסף לשולחן השבת הערוך בחגיגיות בחדר האוכל, ניצבים קוממיות שני שולחנות קטנטנים מעוטרים בדגלי הלאום, לתפארת יום הולדתה של יובל קפלן, הנכדה בת החמש, בתם הקטנה של דני ואילנה, שנולדה בדיוק ביום העצמאות החמישים למדינת ישראל. בית זילברשטיין, שהיה לבית מיוחס והיום הוא בית מיוחס- קפלן, שוכן בעורפו של בית הנשיא בירושלים והיה הבית הראשון שנבנה בשכונה ב- 1940. עד לא מכבר גרו בו בכפיפה אחת ארבעה דורות: סבתא רבא נחמה מיוחס, הבת והחתן רותי ויורם קפלן, הבן הבכור אודי, אשתו סיגל ובנותיהן עמית ותמר. יותם בן השנה כבר אינו נחשב לירושלמי מלידה. ירושלים, 1906. סבא וסבתא רבא תולדותיה הענפים של משפחת מיוחס בירושלים פרושים על פני כ- 500 שנה. לפי המסורת המשפחתית מוצאה של המשפחה בכפר מינקס שבקרבת מדריד ובעת גירוש ספרד ב- 1492 עזבו חמשת בני מיוחס את ספרד. שניים מהם, משה ורפאל, יצאו לארץ ישראל והגיעו בשנת 1510 לעיר העתיקה בירושלים והקימו בה את בית הכנסת על- שם יוחנן בן זכאי. ב- 1873, עם הנהירה אל מחוץ לחומות עזבו המיוחסים את העיר העתיקה ובנו בית גדול מידות בכפר השילוח (הוא סילוואן, במורדות של הר הזיתים) שנודע בפי הערבים בשם "דאר אבו מנחס". במלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לשכונת קרית משה. יוסף מיוחס ז"ל, בעלה של נחמה ואביה של רותי קפלן, נולד ב- 1906, ילד שלישי לשמחה (אלגרה) ולחכם רחמים שהיה חבר בוועד העדה הספרדית. רותי, בתו הבכורה הידועה גם בשם אלגרה ("נורא התביישתי בשם הזה") כשם סבתה, מספרת: "היינו בקשר הדוק עם המשפחה של אבי, אני זוכרת את הביקורים בבית של סבתא בקרית משה, את אחיו, הדוד מורנו ואת כל הדודות שלי, מרקדה, סניורה, התאומות ראשל ולאה, ומרגלית, שהיו יושבות שם בשורה לבושות בשמלות ארוכות, עם צעיפים ארוכים ושקופים ומסרקים בשיער, ואני הייתי עוברת אחת אחת ומנשקת להן את גב היד, אות של כבוד במשפחות הספרדיות". לבד מייחוסו המשפחתי כס"ט נכבד, נודע יוסף מיוחס ז"ל כמקימו של החינוך המשלים בישראל (מועדוני נוער, בתי תלמיד, אכסניות נוער, בתי ספר שדה, משלחות נוער לחו"ל ועוד), כמקימה של התאחדות הצופים העבריים וצופי בתי הספר (במגזר הערבי), ומייסדו של אגף הנוער במשרד החינוך. לראשונה פגשה אותו נחמה זילברשטיין בגימנסיה רחביה בירושלים, "הוא היה בשמינית ואני אך עברתי לגימנסיה מבית- ספר למל, לכיתה החמישית. הייתי אשכנזייה והוא ספרדי טהור, ולמרות שאז נחשבתי ליפה, הוא לא הביט עליי בכלל, הוא היה מאוד פופולרי בקרב הבנים והבנות", נזכרת נחמה. שנים אחדות מאוחר יותר, מששבה לירושלים מווינה, בה למדה בסמינר למורים, הם נפגשו במקרה ברחוב ובין נחמה האשכנזייה היפהפייה עם הצמות הארוכות לבין יוסף הספרדי בעל המראה האצילי ניצתה אהבה גדולה. הם נישאו ב- 1937 בבית הוריה של נחמה. "זה היה אירוע מאוד נעים לאשכנזייה כמוני, להגיע למשפחה של ס"ט. מה פתאום, הם לא דחו אותי", היא מתקנת את דברי בתה. "חמותי (סבתא שלך) אהבה אותי אהבת נפש למרות שלא היתה לנושפה, כי היא דיברה רק לדינו". נחמה מצביעה על הטבעת של ה"נונה" (סבתא) שתעבור בבוא היום לרותי.
משפחת מיוחס, שבחי ירושלים תולדותיה הענפים של משפחת מיוחס מירושלים פרושים על פני כ- 500 שנה רותי קדוש ארבעה דורות, מגיל שנה ועד 93, התכנסו כהרגלם בערב שבת בבית המשפחה בירושלים. מדרגות רחבות ומעקה מעוטר מוליכים מחדר הכניסה אל הקומה השנייה של הבית הנאה. רותי קפלן מובילה אותי למעלה, לחלקו השני של הבית בו מתגוררת בעלת הבית - אמה נחמה מיוחס, שירשה את הבית מהוריה. נחמה מיוחס לבית זילברשטיין, בת 93 ורק בשנה האחרונה ניאותה להיעזר במטפלת פיליפינית. בעוד כחצי שעה תצטרף גם היא לארוחה המשפחתית שהכינה בתה. הפעם, בנוסף לשולחן השבת הערוך בחגיגיות בחדר האוכל, ניצבים קוממיות שני שולחנות קטנטנים מעוטרים בדגלי הלאום, לתפארת יום הולדתה של יובל קפלן, הנכדה בת החמש, בתם הקטנה של דני ואילנה, שנולדה בדיוק ביום העצמאות החמישים למדינת ישראל. בית זילברשטיין, שהיה לבית מיוחס והיום הוא בית מיוחס- קפלן, שוכן בעורפו של בית הנשיא בירושלים והיה הבית הראשון שנבנה בשכונה ב- 1940. עד לא מכבר גרו בו בכפיפה אחת ארבעה דורות: סבתא רבא נחמה מיוחס, הבת והחתן רותי ויורם קפלן, הבן הבכור אודי, אשתו סיגל ובנותיהן עמית ותמר. יותם בן השנה כבר אינו נחשב לירושלמי מלידה. ירושלים, 1906. סבא וסבתא רבא תולדותיה הענפים של משפחת מיוחס בירושלים פרושים על פני כ- 500 שנה. לפי המסורת המשפחתית מוצאה של המשפחה בכפר מינקס שבקרבת מדריד ובעת גירוש ספרד ב- 1492 עזבו חמשת בני מיוחס את ספרד. שניים מהם, משה ורפאל, יצאו לארץ ישראל והגיעו בשנת 1510 לעיר העתיקה בירושלים והקימו בה את בית הכנסת על- שם יוחנן בן זכאי. ב- 1873, עם הנהירה אל מחוץ לחומות עזבו המיוחסים את העיר העתיקה ובנו בית גדול מידות בכפר השילוח (הוא סילוואן, במורדות של הר הזיתים) שנודע בפי הערבים בשם "דאר אבו מנחס". במלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לשכונת קרית משה. יוסף מיוחס ז"ל, בעלה של נחמה ואביה של רותי קפלן, נולד ב- 1906, ילד שלישי לשמחה (אלגרה) ולחכם רחמים שהיה חבר בוועד העדה הספרדית. רותי, בתו הבכורה הידועה גם בשם אלגרה ("נורא התביישתי בשם הזה") כשם סבתה, מספרת: "היינו בקשר הדוק עם המשפחה של אבי, אני זוכרת את הביקורים בבית של סבתא בקרית משה, את אחיו, הדוד מורנו ואת כל הדודות שלי, מרקדה, סניורה, התאומות ראשל ולאה, ומרגלית, שהיו יושבות שם בשורה לבושות בשמלות ארוכות, עם צעיפים ארוכים ושקופים ומסרקים בשיער, ואני הייתי עוברת אחת אחת ומנשקת להן את גב היד, אות של כבוד במשפחות הספרדיות". לבד מייחוסו המשפחתי כס"ט נכבד, נודע יוסף מיוחס ז"ל כמקימו של החינוך המשלים בישראל (מועדוני נוער, בתי תלמיד, אכסניות נוער, בתי ספר שדה, משלחות נוער לחו"ל ועוד), כמקימה של התאחדות הצופים העבריים וצופי בתי הספר (במגזר הערבי), ומייסדו של אגף הנוער במשרד החינוך. לראשונה פגשה אותו נחמה זילברשטיין בגימנסיה רחביה בירושלים, "הוא היה בשמינית ואני אך עברתי לגימנסיה מבית- ספר למל, לכיתה החמישית. הייתי אשכנזייה והוא ספרדי טהור, ולמרות שאז נחשבתי ליפה, הוא לא הביט עליי בכלל, הוא היה מאוד פופולרי בקרב הבנים והבנות", נזכרת נחמה. שנים אחדות מאוחר יותר, מששבה לירושלים מווינה, בה למדה בסמינר למורים, הם נפגשו במקרה ברחוב ובין נחמה האשכנזייה היפהפייה עם הצמות הארוכות לבין יוסף הספרדי בעל המראה האצילי ניצתה אהבה גדולה. הם נישאו ב- 1937 בבית הוריה של נחמה. "זה היה אירוע מאוד נעים לאשכנזייה כמוני, להגיע למשפחה של ס"ט. מה פתאום, הם לא דחו אותי", היא מתקנת את דברי בתה. "חמותי (סבתא שלך) אהבה אותי אהבת נפש למרות שלא היתה לנושפה, כי היא דיברה רק לדינו". נחמה מצביעה על הטבעת של ה"נונה" (סבתא) שתעבור בבוא היום לרותי.