איך פורים מרגיש לכם?
אז ככה. פורים אצלנו הוא חג שמוקדש כולו להתקרבות לקדוש ברוך הוא, לקבלת עול מלכות שמים, לדבקות בבורא וכל זה. כל איחולי החג נעים סביב חזרה בתשובה לאויבערשטער וחרטה על החטאים. שותים יין והראש קצת נדפק? מיד צריך לקיים מצות שמחה וצריך להתחרט על כך שהתרחקנו מהאין סוף ברוך הוא. שלא תבינו לא נכון, מקיימים גם את שאר מצוות החג, אבל משמעות החג הפנימית (הנהוגה בחוג שאני "שייך" אליו, וידוע לי שלא רק בו) היא בחיזוק הקשר לאלוהים ולמצוותיו (הדור קיבלה בימי אחשוורוש). מאימתי שגליתי שאנוס אני (ולצערי יש לי וותק רב בישיבה על הגדר) כמדומני שהחג השנוא עלי ביותר הוא פורים וחגיגותיו, סעודותיו, מצוותיו ותפילותיו. תנו לי עוד פסח וחומרותיו חלף פורים ושמחותיו. תיכף עם תחילת החג מתחילים האיחולים מכל הכיוונים לכל הדברים שאני הכי לא רוצה שייתגשמו, ובתורי אני, אף אני עונה כנגד המברכים ובני משפחתי הקרובים והרחוקים ומאחל להם מנה אחת אפיים של שמחה באל ובתורתו. סעודת הפורים נעה סביב שירי דביקות דביקים ובמהלכה מתפרצים פה ושם הרי געש של רצונות ותשוקות להשם יתברך מפי המסובים (מי באמת ומי בגלל חובת היום). כך במשך יממה וחצי כל סביבתי מתרוצצת סביב עיסוק ב"קרבת אלוהים" ואני הקטן נאלץ להשתתף בשמחתם ובדביקותם. קיצורו של דבר, אצלי - משנכנס אדר ממעטים בשמחה. ואם אעז לשתות מעט יותר מלימודי (עיין היטב ברמ"א ודו"ק) כדי לערבב קצת את הראש ולהיות קצת בהיי, אתם לבד יודעים מה עלול להיפלט מהפה. (ולא הזכרתי מילה על העת רצון הנפלא בעת קריאת המגילה ובפרט בקריאת "מה שאלתך ויינתן לך", שבאותו הזמן כל בקשה שמבקשים - מקבלים במקום, "כל הפושט יד נותנים לו", ועוד עיתי רצון ייחודיים לחג הנפלא הזה.) איך הפורים שלכם?
אז ככה. פורים אצלנו הוא חג שמוקדש כולו להתקרבות לקדוש ברוך הוא, לקבלת עול מלכות שמים, לדבקות בבורא וכל זה. כל איחולי החג נעים סביב חזרה בתשובה לאויבערשטער וחרטה על החטאים. שותים יין והראש קצת נדפק? מיד צריך לקיים מצות שמחה וצריך להתחרט על כך שהתרחקנו מהאין סוף ברוך הוא. שלא תבינו לא נכון, מקיימים גם את שאר מצוות החג, אבל משמעות החג הפנימית (הנהוגה בחוג שאני "שייך" אליו, וידוע לי שלא רק בו) היא בחיזוק הקשר לאלוהים ולמצוותיו (הדור קיבלה בימי אחשוורוש). מאימתי שגליתי שאנוס אני (ולצערי יש לי וותק רב בישיבה על הגדר) כמדומני שהחג השנוא עלי ביותר הוא פורים וחגיגותיו, סעודותיו, מצוותיו ותפילותיו. תנו לי עוד פסח וחומרותיו חלף פורים ושמחותיו. תיכף עם תחילת החג מתחילים האיחולים מכל הכיוונים לכל הדברים שאני הכי לא רוצה שייתגשמו, ובתורי אני, אף אני עונה כנגד המברכים ובני משפחתי הקרובים והרחוקים ומאחל להם מנה אחת אפיים של שמחה באל ובתורתו. סעודת הפורים נעה סביב שירי דביקות דביקים ובמהלכה מתפרצים פה ושם הרי געש של רצונות ותשוקות להשם יתברך מפי המסובים (מי באמת ומי בגלל חובת היום). כך במשך יממה וחצי כל סביבתי מתרוצצת סביב עיסוק ב"קרבת אלוהים" ואני הקטן נאלץ להשתתף בשמחתם ובדביקותם. קיצורו של דבר, אצלי - משנכנס אדר ממעטים בשמחה. ואם אעז לשתות מעט יותר מלימודי (עיין היטב ברמ"א ודו"ק) כדי לערבב קצת את הראש ולהיות קצת בהיי, אתם לבד יודעים מה עלול להיפלט מהפה. (ולא הזכרתי מילה על העת רצון הנפלא בעת קריאת המגילה ובפרט בקריאת "מה שאלתך ויינתן לך", שבאותו הזמן כל בקשה שמבקשים - מקבלים במקום, "כל הפושט יד נותנים לו", ועוד עיתי רצון ייחודיים לחג הנפלא הזה.) איך הפורים שלכם?
