איך עושים את זה?

11 שנה המתנת, לא יקרה כלום עוד חודש

קודם כל, תרגע, אתה בן 35 ועד שתגיע לגיל 50 אתה צריך לפחות עוד 15 שנים... אז קח הכל בפרופורציה, זה לא שתתעורר מחר בן 50... אתה חושש, זה ברור, כי לפניך צעד משמעותי. אבל, בסך הכל אתם יחד 11 שנה, ולא משנה מה, אני אומרת, מה אכפת לך, כן ללכת לייעוץ? אשתך רוצה ייעוץ, אוקיי, תן לו צ'אנס, אבל אמיתי. אתה לא מפסיד כלום. לפחות כך תדע, שניסית פחות או יותר מה שאפשרי היה. עוד כמה חודשים?! בין כה וכה לא תתגרש מיד עכשיו, במיוחד לאור ההתנדנדויות האלו שלך. זה שאתה הולך לייעוץ, לא אומר, שאתה צריך להעמיד פנים, אבל תנסה, אתה לא תפסיד כלום. לאחר שתלכו ובמידה ותיווכח, שאכן דברים לא ניתנים ל"איחוי", אז תוכל לעשות את הצעד הבא בלב שלם. כך גם לא תתייסר יותר מידי. תשים לב, שההחלטה הזו שלך נובעת בעיקר בעקבות אמירות <מצערות בהחלט> של אשתך. אני מרגישה, שאתה פגוע, אתה מבולבל וקצת איבדת את האמון באהבתה ולכן עולה החשש לגבי גיל 50. לא סתם העלית את זה. לדעתי, בגלל אובדן האהבה, אתה חש, שעכשיו היא איתך, אבל לא מאמין שהדבר יימשך, וחושש שהיא תעזוב אותך בשלב כזה , לפי הגדרתך-גיל 50- שאז יהיה לך קשה הרבה יותר להשתקם. אני לא מאמינה בפתרון בעיות מחוץ לקשר. תן צ'אנס אמיתי. ואחר כך במידה ותשתכנע, שאין טעם להמשיך <אתה תדע את זה, כי אז לא תזדקק לעצות של הפורום האם להתגרש אם לאוו>, אז תלך על כל הקופה, בלי התמהמהויות מיותרות. אני אומרת, תן צ'אנס. צ'אנס אמיתי מכל הלב. יש לי תחושה שבאיזה שהוא מקום אתה מתגעגע לחיי רווקות, וזה בבחינת פיתוי. תשים על כף המאזניים כל מה שצריך. תיקח בחשבון, שלאחר שתעזוב, ייתכן מאד, שתתחרט <זו אופציה אפשרית בדיוק כמו כל אופציה אחרת>, אבל ייתכן מאד שאז לא יהיה לך גם לאן לחזור, כי אשתך תהיה כבר במקום אחר לגמרי....אל תשכח לא רק אתה תתגרש, גם היא... וכמו שלך "מחכים" חיים חדשים, כך גם לה..... תן צ'אנס, אמיתי, ואחר כך השמים הם הגבול...
 
תגיד נשוי

אפשר לדבר ככה חופשי? יש לי מה לומר לך ממבט של נשוי פלוס 2 לשעבר ובהווה גרוש פלוס 2 ועוד כמה פלוסים שהם בעצם מינוסים כבדים
 
אפשר להגיד עוד משהו?

" לנצח אהבת אמת אבל הנצח מת ... " כמה זמן אתה חולם בהקיץ? כמה דברים אתה מת לעשות ועוד לא עשית ? תתחיל לחיות כאילו ונדמה לי טובים במקום אחר ... ביי בהצלחה
 
נראה לי ש"בוער" לך לעזוב...

נראה לי שאתה כבר מדמיין לך סיטואציות עליזות בחוץ. יש לי תחושה שאתה קצת אנוכי. 35? מה "בוער"? תחשוב קצת על שני ילדיך. הם בטח קטנטנים. תתאמץ קצת , בעזרת יעוץ, גישןר.. ואם תגיע למקום שאתה בטוח שמיצית....אז תפרד. נ.ב. "לעזוב" בא ממקום אנוכי "להפרד" בא ממקום יותר זוגי.
 

מיKה

New member
לא מאמינה

שמאה תגובות פחות או יותר ישנו את ההחלטה או את מה שעובר לך בראש. כן, ייתכן שימשכו קצת את המחשבה לכאן או לכאן, ישמשו תפאורה למה שכבר מתחיל להתעצב. מאמינה שברגע שאתה מתחיל לגלגל בראש ובמילים את הרצון להתגרש. המרחק מכאן לשם הוא לא כל כך גדול. אז נסה לעצור לרגע את המילים והמחשבות, נסה לעצור לרגע ולהפנים... גרושים הם אולי הדבר הכי קשה שתמצא עצמך מתמודד איתו. זו התמודדות לכל החיים. אל תברח, אתה לא בורח אל הקל. אלא אל הקשה. אם קשה עכשיו. הקושי רק יוכפל ויתעצם באם תתגרש. וזה ממליון סיבות שאתה אפילו לא מתחיל לתאר אותן לעצמך. "החופש" המדובר מאבד מההילה שלו מהר מאוד. במקום זה נכנס הגעגוע אל הילדים שחסרים. כותבת לך את כל זה מפני שלא "קונה" מהכתובים שלך, שזהו באמת הסוף.
 
מיקה

מילה במילה!!! ואתה נשוי קרא את שכתבה לך מאה פעם ואם זה לא יספיק אז אנפץ לך עוד כמה בועות על הגרושים השמחים.
 

שירלי6

New member
ממש לא מסכימה איתך.

יש שהגירושים מביאים עמם הקלה. הקלה כל כך גדולה שתוהים איך, איך לא עשו זאת קודם. יש וההתמודדות קשה יותר.
 
האמת...

אני לא בטוח... אין געגועים, אין "מתוקה שלי", אין רצון עז לחבק מיד כשנפגשים, יכול להיות שכבר לא ...
 

שירלי6

New member
וזה..

קצת טבעי אחרי11 שנה קח לך לאט את הזמן העולם עוד יחכה בחוץ.. בוקר טוב
 
למעלה