איך עושים את זה
שלום לכולכם כמו רוב הכותבים פה גם אני נמצא במצב קשה שבין להיות ללא להיות אני בן 35 אב לילד בן 3 ונשוי כ- 4 שנים. מערכת היחסים שלי עם אישתי מעולם לא היתה טובה ולא יציבה אני דיי משוכנע שאין מוצע והברירה היא או להיפרד או להשלים עם צורת החיים שלנו שהיא לא כוללת כלל כבוד הדדי אין כימיה והבנה כמעט בשום תחום בחיים ומריבות בלי סוף. אציין שבחודשים האחרונים אנחנו בטיפול אצל יועצת זוגיות. הבעיה שלי היא שכל פעם שאני מגיע לרגע האמת ורוצה ליזום פרידה הרוח שלי נופלת ואני מתחיל לפחד, לפחד לא מי מה יהיה ביום שאחרי שהכל יגמר, אלא מה יהיה בתקופת המעבר, אני מפחד להתמודד ריגשית עם הפרידה מבת זוגתי למרות שכלל לא טוב לי איתה. איך עושים את זה ? איך מחזיקים את הרוח ? איך עוברים את הימים הקשים האלה ? אני כל כך פוחד שניפרד ואחרי שבוע שבועיים, חודש חודשיים אני ירצה לחזור ולא דרך השכל אלא דרך הרגש הפגוע והמבולבל
שלום לכולכם כמו רוב הכותבים פה גם אני נמצא במצב קשה שבין להיות ללא להיות אני בן 35 אב לילד בן 3 ונשוי כ- 4 שנים. מערכת היחסים שלי עם אישתי מעולם לא היתה טובה ולא יציבה אני דיי משוכנע שאין מוצע והברירה היא או להיפרד או להשלים עם צורת החיים שלנו שהיא לא כוללת כלל כבוד הדדי אין כימיה והבנה כמעט בשום תחום בחיים ומריבות בלי סוף. אציין שבחודשים האחרונים אנחנו בטיפול אצל יועצת זוגיות. הבעיה שלי היא שכל פעם שאני מגיע לרגע האמת ורוצה ליזום פרידה הרוח שלי נופלת ואני מתחיל לפחד, לפחד לא מי מה יהיה ביום שאחרי שהכל יגמר, אלא מה יהיה בתקופת המעבר, אני מפחד להתמודד ריגשית עם הפרידה מבת זוגתי למרות שכלל לא טוב לי איתה. איך עושים את זה ? איך מחזיקים את הרוח ? איך עוברים את הימים הקשים האלה ? אני כל כך פוחד שניפרד ואחרי שבוע שבועיים, חודש חודשיים אני ירצה לחזור ולא דרך השכל אלא דרך הרגש הפגוע והמבולבל