חרדון מחאה
New member
איך עושים את זה ?
הלו,
מה עניינים?
כבר כמה שנים שהחרדה מאחורי , ונשארתי תקועה עם דבר אחד מסוים .
אני לא מצליחה ליצור קשר עם בנות!
יש לי את קבוצת החברים שלי ואני ובן הזוג שלי נפגשים איתם פעם בשבועיים שלושה להופעות וזה כיף , לצאת להופעות , טיולים וכו'
אבל תמיד באירועים אני מוצאת את עצמי מהחשש לדבר עם נשים חדשות שותה אלכוהול כדי להתגבר על החרדה, זה כאילו מרגע שיש מולי אישה המוח שלי נכבה.
בעיקר אם אני לא מכירה וחוששת , יש לי השערות למה ואיך ... בהקשר של אמא שלי .
בכל מקרה זה מאוד מתסכל אותי כבר שנים ,
מאז ומתמיד היו לי ידידים טובים ונמאס לי .
הכרתי לא מזמן אמנית מקסימה שמפסלת בנייר ובחומרים , דוברת אנגלית ואני משוגעת עליה וממש רוצה להתקרב. יושבת פה והבטן כואבת לי מהמחשבה להזמין אותה לכוס קפה.
ואני כל כך רוצה להתקרב ולהכיר נשים חדשות אבל אני מפחדת כשאני לידן ולעומת זאת ,את אותה אמנית הכרתי דרך חוג ולבחורים מיד התחברתי. אחד הפך לידיד ממש קרוב ותוך שניה סימסנו והכל , וצחקנו .
ולעומת זאת יש עוד מישהי דתיה שהיא כל כך מדויקת לעצמה ולמדתי ממנה המון ובכל זאת ברגע שאני מנסה לשבת איתה לבד ולדבר אני לחוצה , דפיקות לב ולחץ בבטן . המילים נרדמות לי על הלשון .
דיברנו הרבה בווסטאפ ובטלפון ובכל זאת נוצר מין כמו קיר זכוכית שמפריד.
אני לא מבינה מה הבעיה שלי?
אני ממש ממש רוצה להתקרב לאמנית , וגם יותר קל לי כי כשאני לא מדברת עברית וכשאני מדברת שפה אחרת בגלל הצורך להתרכז במה שיש לי להגיד אני פחות מתרכזת בפחד.
איך אני מתגברת על הפחד הזה?
למה בשניה קל לי להתחבר לבחור , לצחוק ולהיות הכי אני וכשזו אישה אני ממש מתכווצת עד שאני מצליחה.
חלפה בי היום מחשבה מאוד מתסכלת ,
לפני כחודש נתקלתי במישהי שאני מכירה מהעבר
והיא דתיה חמודה ממש , מהממת
וכזו מנומסת ועדינה .
היא ממש התלהבה ושאלה מה שלומי , וחלקנו כמה רגעים אינטימיים ממש
אבל בשניה שניסיתי לענות יצא לי "הכל בסדר , סבבה , כן . מה איתך ? חשבתי שטסת ללונדון".
מה כאילו אני מפגרת? איזו יציאה דפוקה.
אני מרגישה נורא ילדה קטנה ליד בנות, והלוואי ואלכוהול מול קבוצת אנשים היה עוזר לביישנות שלי איתן .
יצא שבסוף הערב דיברתי עם מלא מלא אנשים והכרתי לעומק -
בנים .
מה אפשר לעשות ?
דפי מחשבות שוב?
חשיפה שוב ?
תעודדו אותי להזמין אותה ביום א' לקפה בסינמטק ...
או שתפו בקשיים דומים.
בעיקרון ,
וניסיתי לדבר על זה עם הפסיכולוגית שלי אבל זה לא ממש עוזר ,
אז דיברתי על זה שבבית ספר בנות היו אלי מגעילות ולא בנים ועל אמא שלי ועל הכל
וזה לא ממש עזר כמו שאפשר לראות.
הלו,
מה עניינים?
כבר כמה שנים שהחרדה מאחורי , ונשארתי תקועה עם דבר אחד מסוים .
אני לא מצליחה ליצור קשר עם בנות!
יש לי את קבוצת החברים שלי ואני ובן הזוג שלי נפגשים איתם פעם בשבועיים שלושה להופעות וזה כיף , לצאת להופעות , טיולים וכו'
אבל תמיד באירועים אני מוצאת את עצמי מהחשש לדבר עם נשים חדשות שותה אלכוהול כדי להתגבר על החרדה, זה כאילו מרגע שיש מולי אישה המוח שלי נכבה.
בעיקר אם אני לא מכירה וחוששת , יש לי השערות למה ואיך ... בהקשר של אמא שלי .
בכל מקרה זה מאוד מתסכל אותי כבר שנים ,
מאז ומתמיד היו לי ידידים טובים ונמאס לי .
הכרתי לא מזמן אמנית מקסימה שמפסלת בנייר ובחומרים , דוברת אנגלית ואני משוגעת עליה וממש רוצה להתקרב. יושבת פה והבטן כואבת לי מהמחשבה להזמין אותה לכוס קפה.
ואני כל כך רוצה להתקרב ולהכיר נשים חדשות אבל אני מפחדת כשאני לידן ולעומת זאת ,את אותה אמנית הכרתי דרך חוג ולבחורים מיד התחברתי. אחד הפך לידיד ממש קרוב ותוך שניה סימסנו והכל , וצחקנו .
ולעומת זאת יש עוד מישהי דתיה שהיא כל כך מדויקת לעצמה ולמדתי ממנה המון ובכל זאת ברגע שאני מנסה לשבת איתה לבד ולדבר אני לחוצה , דפיקות לב ולחץ בבטן . המילים נרדמות לי על הלשון .
דיברנו הרבה בווסטאפ ובטלפון ובכל זאת נוצר מין כמו קיר זכוכית שמפריד.
אני לא מבינה מה הבעיה שלי?
אני ממש ממש רוצה להתקרב לאמנית , וגם יותר קל לי כי כשאני לא מדברת עברית וכשאני מדברת שפה אחרת בגלל הצורך להתרכז במה שיש לי להגיד אני פחות מתרכזת בפחד.
איך אני מתגברת על הפחד הזה?
למה בשניה קל לי להתחבר לבחור , לצחוק ולהיות הכי אני וכשזו אישה אני ממש מתכווצת עד שאני מצליחה.
חלפה בי היום מחשבה מאוד מתסכלת ,
לפני כחודש נתקלתי במישהי שאני מכירה מהעבר
והיא דתיה חמודה ממש , מהממת
וכזו מנומסת ועדינה .
היא ממש התלהבה ושאלה מה שלומי , וחלקנו כמה רגעים אינטימיים ממש
אבל בשניה שניסיתי לענות יצא לי "הכל בסדר , סבבה , כן . מה איתך ? חשבתי שטסת ללונדון".
מה כאילו אני מפגרת? איזו יציאה דפוקה.
אני מרגישה נורא ילדה קטנה ליד בנות, והלוואי ואלכוהול מול קבוצת אנשים היה עוזר לביישנות שלי איתן .
יצא שבסוף הערב דיברתי עם מלא מלא אנשים והכרתי לעומק -
בנים .
מה אפשר לעשות ?
דפי מחשבות שוב?
חשיפה שוב ?
תעודדו אותי להזמין אותה ביום א' לקפה בסינמטק ...
או שתפו בקשיים דומים.
בעיקרון ,
וניסיתי לדבר על זה עם הפסיכולוגית שלי אבל זה לא ממש עוזר ,
אז דיברתי על זה שבבית ספר בנות היו אלי מגעילות ולא בנים ועל אמא שלי ועל הכל
וזה לא ממש עזר כמו שאפשר לראות.
