איך עוצרים משבר?
שלום לכל פותחי ההודעה. אני רוצה לשתף אותכם במקרה אמיתי של משבר שתקף אותי ואת אשתי. לאחר הלידה הראשונה, אשתי נשארה בבית לשמור על ילדתנו במשך כשנה וחודש. לפני כן, היא עבדה עד יום הלידה (כולל). המצב החדש: חוסר תעסוקה ומצד שני עודף עיסוקים עם הקטנה, גרם לה להכנס לשינויי מצבי רוח פתאומיים. כבר לא היינו חברים כקודם. כל שניסיתי לעזור לא הואיל. נסיתי לשמור על הקטנה בערבים כך שתוכל לצאת עם חברות, אך ללא הואיל. בכל התקופה השתדלתי לחזור מוקדם מהעבודה ולעזור בעבודות הבית ובטיפול בילדה. אך שום דבר לא עזר. לאחר כשנה, פשוט לא רציתי לסבול יותר וכמעט עזבתי את הבית. הצבתי אולטימטום: או שהיא חוזרת לעבוד או שאני עוזב. לבסוף, אשתי חזרה למעגל העבודה. לאחר כחודשיים, קבלתי שוב את אשתי במתנה. היא הודתה שהיתה נוראית בכל התקופה ולא הבינה איך יכולתי לסבול אותה בתקופה ההיא. המסקנות: 1. חשוב ביותר לא לאבד את מקום העבודה, במיוחד לאחר הלידה הראשונה. רצוי לחזור למעגל העבודה מייד לאחר חופשת הלידה או לכל המאוחר 5-7 חודשים מהלידה. 2. חשוב ביותר לתמוך באשתך, תקופה לא קלה כלל עבורה. חשוב לעזור: להלביש, לקלח, להחליף, לסרק, להאכיל וכו`.. וכמובן לא לשכוח לעזור בעבודות הבית. 3. חשוב שהאשה תגלה הבנה כלפי הבעל, גם הוא עובר תקופה לא קלה כלל. חשוב להבין שגברים אינם חווים את תהליך ההריון והלידה, לכן מרגישים חסרי אונים ורגישים. 4. רצוי בתקופה זו לדבר הרבה, להקשיב האחד לשני ולהיות מסוגלים גם לתקן מה שצריך לתקן. לא להיות עקשנים. 5. גם האשה וגם הגבר חייבים להיות מודעים לקושי הרב שגלום בהבאת ילד חדש לעולם: לא ישנים בלילות, צריך להאכיל אותם כל 3 שעות (בד``כ) ועוד.. שניהם צריכים להתעלות על עצמם ולתת יותר. בסופו של דבר שניהם צריכים האחד את השני. 6. לא להפסיק לאהוב !!!!
שלום לכל פותחי ההודעה. אני רוצה לשתף אותכם במקרה אמיתי של משבר שתקף אותי ואת אשתי. לאחר הלידה הראשונה, אשתי נשארה בבית לשמור על ילדתנו במשך כשנה וחודש. לפני כן, היא עבדה עד יום הלידה (כולל). המצב החדש: חוסר תעסוקה ומצד שני עודף עיסוקים עם הקטנה, גרם לה להכנס לשינויי מצבי רוח פתאומיים. כבר לא היינו חברים כקודם. כל שניסיתי לעזור לא הואיל. נסיתי לשמור על הקטנה בערבים כך שתוכל לצאת עם חברות, אך ללא הואיל. בכל התקופה השתדלתי לחזור מוקדם מהעבודה ולעזור בעבודות הבית ובטיפול בילדה. אך שום דבר לא עזר. לאחר כשנה, פשוט לא רציתי לסבול יותר וכמעט עזבתי את הבית. הצבתי אולטימטום: או שהיא חוזרת לעבוד או שאני עוזב. לבסוף, אשתי חזרה למעגל העבודה. לאחר כחודשיים, קבלתי שוב את אשתי במתנה. היא הודתה שהיתה נוראית בכל התקופה ולא הבינה איך יכולתי לסבול אותה בתקופה ההיא. המסקנות: 1. חשוב ביותר לא לאבד את מקום העבודה, במיוחד לאחר הלידה הראשונה. רצוי לחזור למעגל העבודה מייד לאחר חופשת הלידה או לכל המאוחר 5-7 חודשים מהלידה. 2. חשוב ביותר לתמוך באשתך, תקופה לא קלה כלל עבורה. חשוב לעזור: להלביש, לקלח, להחליף, לסרק, להאכיל וכו`.. וכמובן לא לשכוח לעזור בעבודות הבית. 3. חשוב שהאשה תגלה הבנה כלפי הבעל, גם הוא עובר תקופה לא קלה כלל. חשוב להבין שגברים אינם חווים את תהליך ההריון והלידה, לכן מרגישים חסרי אונים ורגישים. 4. רצוי בתקופה זו לדבר הרבה, להקשיב האחד לשני ולהיות מסוגלים גם לתקן מה שצריך לתקן. לא להיות עקשנים. 5. גם האשה וגם הגבר חייבים להיות מודעים לקושי הרב שגלום בהבאת ילד חדש לעולם: לא ישנים בלילות, צריך להאכיל אותם כל 3 שעות (בד``כ) ועוד.. שניהם צריכים להתעלות על עצמם ולתת יותר. בסופו של דבר שניהם צריכים האחד את השני. 6. לא להפסיק לאהוב !!!!