אם תרצי אין זו אגדה.
את ההריון הראשון שלי חוויתי בגיל 22. זה היה הריון ראשון רצוי ומצופה עד מאוד. בשבוע 27 - לאחר ארבעה ימים בטיפול נמרץ בהם כמעט הייתי ז"ל - נותחתי וילדתי ילד בריא במשקל 670 גרם. לאחר שלושה שבועות הוא נפטר. לקח לי המון זמן לצאת מהחושך אליו נכנסתי. חשבתי שלעולם לא ארצה להיכנס עוד להריון ולחוות דבר כזה (מה גם שאמרו לי שבגלל שהיתה לי רעלת הריון כל כך חמורה אז זה צפוי לקרות שוב- מה שאכן קרה עוד פעמיים). אחרי שלוש שנים לערך יצאתי עם בעלי לסופשבוע בים. רק הוא אני והאוהל. בבוקר כשקמתי ממש כמו ראיתי מול עיניי ילדה קטנה עירומה רצה על החוף, מדשדשת ברגליים יחפות בחול ובים. אפילו את הטוסיק הקטן שלה ראיתי. והחלטתי שגם אני רוצה. למרות הכל ולמרות הסכנה והפחד. וכך היה. אני לא אגיד לך שההריון היה קל ופשוט. ממש לא. גם כאן לקיתי ברעלת הריון אבל יותר קלה יחסית. בשבוע 34 יילדו אותי והבאתי לעולם את מעין האושר שלי. את קרן האור של החיים שלי - מעין שהיום היא בת 4.5. וזה היה שווה את הכל. את האשפוזים ואת הכדורים ואת הפחדים ואת הניתוח וכל מה שהתלווה אליו. מעין שווה את הכל !!! אח"כ ניסיתי שוב - אבל זה כבר סיפור אחר. תכיני את עצמך לכך שההריון לא יהיה קל ואפילו מלווה בפחד. אבל הפחד הזה הוא טוב כי הוא מותיר אותך מודעת למה שאמור להיות, נותן לך את האפשרות לפקוח עיניים ולהבין מה קורה איתך וזה מאוד חשוב. ים של הצלחה לך הילה.
