איך נפרדים?

איך נפרדים?

קמים בוקר אחד ואומרים לבת הזוג - היום אני עוזב, לא חוזר בערב? או מטלפנים מהעבודה ומודיעים שלא חוזרים ורק שלא תזרוק את הבגדים מהארון? או מחכים שתסע לחופשה ואז שוכרים דירה ומעבירים את הפרטים האישיים למשכן החדש וקובעים עובדה? רעיונות מהפרודים והגרושים.....
 

seeyou

New member
לא יוצאים למלחמה ללא תכנון!../images/Emo59.gif

אחרי השלב ההחלטה הסופית אין דרך חזרה בדרך כלל אין גירושים נוסח טלנובלות- לרוב כול אחד נלחם על חלקו לא רק לא להפסיד כמה שלגרום סבל לשני! ראשית ,צריך עיוץ של עו"ד טוב ולא להכריז על כלום לפני צריך לשמור על זכות השטיקה כמו הפוליטיקאים!
 
עוד אפשרויות...

אפשר לדבר לסגור עיניינים אחרונים חיבוק ארוך ,תודה על מה שהיה,איחולי הצלחה לא לפחד לומר שלום לעמוד מול הבחירה. לעמוד מול הכאב הדמעות להתרגש ועוד ועוד ועוד
 
לא הגיע הזמן

להחליט כבר מה לעשות עם עצמך... וותיקי הפורום קראו אותך, תמכו בך, ייעצו לך... הגיע הזמן שתחליט עם עצמך מה אתה רוצה לעשות... אני מבינה שההתלבטויות קשות מאד אך אתה צריך להחליט אותם לבד אנחנו לא נוכל לעזור לך ואיך נפרדים? "הערב הודעתי לזוגתי שאני עוזב" זה היה בפברואר מתישהו "ואישתך יעצה לך למצוא חברה ולעזוב" זה היה בתחילת החודש נדמה לי אז... אולי הגיע הזמן שתחליט ותבצע בשביל עצמך... אולי תרגע, תנסה לשקם את הזוגיות שלך ואז... לא תצטרך להיפרד... בהצלחה
 

kinley

New member
../images/Emo12.gifהלו מיקי מה קרה לך!?

תמיד את סבלנית ורגועה ומההודעות שלך נושב המון אורך רוח מה קרה הפעם שהקפיץ לך את הפיוז!? הצצת לכרטיס שלו!? ראית בן כמה הוא!? אולי גם לגיל יש את האפקט שעושה את שלו מן הסתם נורא קשה לשבור שיגרה של שנים רבות לגבי הצעתך- לא נראה לי שיש כבר מה לשקם כאשר תחושות כל כך קשות אופפות אותו כל כך הרבה זמן. אין לי עצה אחרת טובה יותר אבל ברור לי שביום שיגיעו מים עד נפש הוא בהחלט יקום ויעשה. בנתיים תני לו כמו לכולנו לשפוך את ליבו בפרום. אולי עוד יום אחד זה יקרה לו...... שנה טובה
 

adam33

New member
דרגות עזיבה..

לשלוח מיכתב רגיל אקספרס מהיר לשלוח הודעה עם חבר לשלוח אז אמ אס לטלפן להגיע ולדבר להפרד זה לא דבר של מה בכך במיוחד שאנו בני אדם פוגעים לעיתים ונפגעים אז אם החלטת כבר תעמוד מול ההחלטה שלך מולה תסביר לה ואם תפרדו כידידים זכית זכית שהתנהגת באסרטיביות ומצד שני גרמת לה שהיא תעריך אותך יותר בכך שעשית את זה בצורה מכובדת ולא כגנב בלילה.. וזה בהנחה שאין ילדים ואנכם נשואים..
 
צודקים כולם, רק שאחרי 30 שנה

של נשואין בין אם טובים, ממוצעים או כושלים, קשה להיפרד וככה נשארים עם המטען הבלתי נעים של זכרונות חלקם טובים אך יותר מכל בלתי נעימים, קיטורים על הבוקר כשנזכרים במריבה של אמש, שנאה של רגע, הרצון שהאדמה תפער את פיה ואנו נעלם בתוכה ואחר כך לפעמים, חיוך בצד הפה, התקרבות והתפייסות, אבל עם כל זאת רצון עז לעזוב ולהתחיל מחדש ואחר כך נסיגה אל תהומות האדישות. לא קל לקום בבוקר ולדעת שרק העבודה היא המצליחה לעזור בשממה הנפשית. הבילבול גדול מההגיון, ההגיון אומר כל הזמן, קום תעזוב, תמצא לך משהו חדש, מקום חדש, קרקע בתולית שלא נפגעה מלכלוכי העבר, ועם זאת מין קיפאון מין אדישות ליצור את השינוי. הרצון והדמיון אינו שולט באדם. כאילו יש ניתוק בין המחשבה לגוף. ההרגלים שנאספו במשך השנים, הנסיעה באותם הדרכים, השיבה לבית שלא תמיד נעימה היא עם הכניסה בדלת. השינה בחדרים נפרדים, הוויכוח שלעולם לא נגמר עקב חילוקי דעות בגידול הילדים, הענן העוטף יורד שוב ומכסה את עולמי מבלי לאפשר לי לראות מעבר לקצות אצבעותי. מזל שהבוקר מגיע לבסוף ואפשר לצאת מהבית לעבודה ליום חדש - אולי נפגוש בגאולה באיזו פינת רחוב ונלך בעקבותיה???
 
כל כך מבינה אותך ... ../images/Emo7.gif

לא התכוונתי להיות בוטה, אולי רציתי קצת לעורר אותך שהגיע הזמן לעשות שינויים, אתה בעצמך כתבת: "לעזוב ולהתחיל מחדש... נסיגה אל תהומות האדישות... הבילבול גדול מההגיון... מן קיפאון מן אדישות ליצור את השינוי... הענן העוטף יורד שוב ומכסה את עולמי מבלי לאפשר לי לראות מעבר לקצות אצבעותי." יודעת כמה קשה לאסוף את החפצים ולעזוב את הבית בו פעם הייתם משפחה, כל כך קשה לעזוב את הפינה שלך, אך יודעת גם שאם באמת אתה רוצה לסיים את הזוגיות הזו זהו צעד אחד לפני השקט הנפשי שאתה רוצה כל כך. אחרי 25 שנות נשואים גם לי היתה שיגרה, גם אני פחדתי מהבלתי ידוע ומה מחכה לי מעבר לחלון. תוך כדי כתיבת הודעה זו חזרתי אחורנית ליום שעזב וזה עדיין כואב. צא מהקיפאון... צא מהאדישות... צא וחפש לעצמך את השינוי... והכי חשוב תמצא את הדרך לעזוב את הבית הכי מכובד שאפשר. קרן אייל גרמת לי לחפש את ההודעה שלי, ויודעת ומבינה כמה קשה לך, אך זה צעד אחד.. צעד אחד.. כדי לפגוש את הגאולה בפינת הרחוב ושתלך בעקבותיה....
 

טלי שלו

New member
מיקי, רוצה לשאול

סיום יפה האם לא עושה את זה יותר קשה? האם לא נותן תחושה של אולי לא נתנו את הצ'אנס האחרון? ***לא מכירה את סיפורך, וסליחה אם אני פותחת תיבת פנדורה
 
טלי שלו..

האם היה יותר קל שיעזוב את הבית בריב ובצעקות, עורכי-דין, משפטים, עיקולים וכו' כשאנשים שומעים "גרושין" מדמיינים לעצמם מלחמות למה???? הרי שנינו נהיה מחוברים אחד לשניה כל חיינו הרי שלושה ילדים באמצע לגרום להם ליותר כאב ממה שהם עוברים גם כך צ'אנס... תקראי במכתב שלי תגובות של חברים בפורום שהם עקבו אחרי הסיפור שלי וכן נתתי צ'אנס, אך לצערי זה לא עזר
 

טלי שלו

New member
קל....

קל מהבחינה של לקבל את זה שזה נגמר סופית ומוחלט מבלי לחשוב האם אולי ואיך קראתי את כל השירשור לאחר שכבר הגבתי הבנתי שנתת צאנסים ועשית הכל אני לא מבקרת אותך, ולא מטיפה חלילה רק שואלת. האם העניין לא הציק לך לאחר מכן? (לך, ללא מחשבות על ההשלכות על הילדים) ואולי בעצם עזיבה וגירושין הם קשים ולא משנה באיזה אופן הם נעשים
 
טלי

גרושין קשים בכל מצב, פרידה מהאיש שהייתי איתו במשך 25 שנה, היא קשה ואפילו מאד אך כדי להגיע לשלב בו אני שלמה עם עצמי בצעד שעשיתי ואין שום חרטה עברתי תקופה של התבשלות, להבין את עצמי, לדעת את עצמי, לדעת מה אני רוצה. כדי לעשות את הצעד הכי טוב שאפשר.
 

s h o o s h a

New member
לא קלה הדרך

אכן, לא קלה הדרך להיפרד לאחר שנות יחד רבות וצבירת מטענים משותפים (חיוביים ושליליים גם יחד) אולם, מגיע הרגע בו על האדם לקחת אחריות מלאה על חייו, להיות "אגואיסט" ופשוט לעשות את הצעד הכל כך מתבקש עבורו. דחייה של המעשה לא תקל על הביצוע. נהפוך הוא. ה"התחמקות" רק תגרום ליותר בלבול ותהיות ועלולה אף בסופו של דבר להפוך את הדברים בדיוק למה שאנו כל נמנעים ממנו. איך עושים? לא חושבת שיש לכך תשובה חד משמעית. כל אחד עפ"י אופיו ומערכת יחסיו עם בן הזוג. במידה וישנה הסכמה משותפת (מה שאצלך אכן קיים) הרי שזה עשוי "לפשט" את הביצוע אבל עדין, כאמור, הכאב עדין שם וה"פשטות" אינה גורמת להקלה. ובכל זאת ... תאריך יעד, אריזה ועזיבה. והבוקר הגיע כפי שמגיע בסיומו של כל לילה. הגאולה אולי ממתינה בפינת רחוב. אולם אם לא תבקש אותה לא תמצאנה. אז ... צא לדרכך איש הרבה בהצלחה ושנה - טובה
 
למעלה