איך נפלו גיבורים...

[*נושי*]

איך נפלו גיבורים...



צפיתי אתמול בתוכנית `עובדה` שהפעם בחרה להראות לנו את ימיה האחרונים של נערה בת 17. ישבתי עם השלט ביד,מחזיק אותו חזק, אולי בגלל שאני מזדהה יותר מידי עם מה שאני רואה. הקלטתי את הכל,למקרה שארצה לחזור ולראות את זה שוב. ואכן היום,מצאתי את עצמי ,שוב, יושב וצופה בהקלטה של אתמול.. באותה ילדה,חומד של ילדה,שבסך הכל חיפשה אושר בחיים.. את האמת...יכלתי להרגיש את הדמעות מתקרבות.. נושי

 

[תפוח בדבש]

האם אלו גיבורים



קשה היה שלא להרגיש את הדמעות קרבות, החשוב הוא להבין שאין במעשה שכזה כל כיוון. אין בכך כל גבורה. הגבורה היא להתמודד עם הדברים. הגיבורים הם אלו המחפשים עזרה על מנת לא להגיע לאותה נקודה כמו הילדה הנחמדה הזו. גיבור הוא זה הכובש את יצרו ובעיקר את יצר ההרס , והתאבדות זהו יצר של הרס עצמי. אז לכל אלו שמחשבות הרסניות כאלו עולות לעיתים בראשם שלוחה צנצנת דבש להקל על החיים .

 

[קשוח31]

וואו (וגם: וואו, איזה קצב, כמעט הצפה)

 

[ליהי האחת]

נושי שלי....



נושי יקירי שלי... מכיוון שאני בניגוד לכולם כאן מכירה אותך כל כך טוב ויודעת שאתה כל כך מדבר מהלב אני פשוט מזדעזעת... האמת נושי קראתי מה שכתבת כל כך הרבה פעמים ותמיד הדמעות חונקות לי את הגרון... כל בוקר אני כאן כותבת לך בוקר טוב ומאחלת לך רק מחשבות חיוביות ואני רואה שאיפה אתה ואיפה המחשבות החיוביות.... אתה כל כך רחוק מהם ואני כל כך עצובה בגלל זה... להגיע לאושר זה לא דבר פשוט כל כך אבל למה דווקא המחשבה על המוות יכולה לקרב אל האושר? למה שלא תפתח חלון כל בוקר ותראה את השמש זורחת והיא תביא לך את האושר? למה שלא ציוץ הציפורים השקם בבוקר יביא לך את האושר? למה דווקא המוות? אתה מנסה להסביר לי שזה נובע מעודף רגש...אבל עודף רגש למה?...כל כך מתסכל שדווקא את החלק הזה שבך אני לא מצליחה להבין... אני כל כך מנסה... אתה חשוב לי כל כך יותר אולי אפילו ממה שאתה יודע .... למה אני לא מצליחה להבין אותך? למה? נושי שלי אני אוהבת אותך, את האדם שבך, את האצליות שבך, את העדינות והרגש שבך... תנסה להרגיש את זה אולי תהיה קצת יותר מאושר... מושי