איך מתמודדים?

orlanda

New member
איך מתמודדים?

אני בוחרת להציג לכם את מה שמעסיק אותי כרגע, אחרי שבשיח ביני לבין עצמי פשוט הגעתי למבוי סתום. אולי פתיחת הנושא בפני אחרים יכולה לסייע. לצערי מרבית הפורומים העוסקים ביחסים בין אנשים עוסקים ביחסים בין בני זוג, כאילו שזוהי צורת היחסים הבלעדית או החשובה. ומה עם צורת יחסים שניתן לכנותה 'ידידות', 'חברות', 'רעות', 'חברות -נפש' וכו'? בסך הכל זוגיות יכולה להיות שטחית מאד, בילויים + סקס ודווקא לחברות נפש ( או מעין זה ) יש יותר עומק, אך קטיגוריה זאת של יחסים אינה מקבלת במה כמעט בשיח האינטרנטי, אף שיש לה משמעות רבה יותר אני מדברת על מערכת יחסים שהייתה בה פוגענות כלפי, ואף, בהיסוס מה אחרי שזמן רב עבר אני יכולה לאמר בפה מלה סאדיזם רגשי והתעמרות רגשית בי הקושי שלי להכיר בכך שהיה סאדיזם רגשי נובע מכך שבמערכת יחסים זו, בנוסף ובמקביל, לסירוגין עם אותו סאדיזם רגשי ( זו נשמעת מילה מפוצצת, אבל לא אחרי שתשמעו את ההתייחסות שקיבלתי במערכת יחסים זו בזמנים מסוימים ) גם חמלה, הקשבה, השתתפות, תמיכה ----------------------------------------------------- בחיי היו הרבה מערכות יחסים אשר לא הקדשתי שנייה אחת נוספת במחשבה עליהן לאחר שנגמרו. אך כאן המצב היה שונה. במערכת יחסים זו קיבלתי מצד אחד הקשבה ואמפטיה, חום וכתף תמיכה נדירים באיכותם ( אנו חיים בחברה תועלתנית וקשה מאד למצוא כזאת אמפטיה ) אך מצד שני זלזול, השפלה, לעג, פגיעה ברגשות שלי ופשוט סאדיזם רגשי בזמנים מסוימים. אם זה היה רק שחור, לא הייתה לי בעיה לברוח ממערכת יחסים זו מיד עם התחלתה אך בגלל הטוב לב הנדיר, בגלל האמפטיה שלא מוצאים במקומותינו, התבוססתי למעלה מ 3 שנים במערכת יחסים זו, כאשר הטוב, המחלה, האמפטיה מונעים ממני אפילו בתוך ראשי להתקומם כנגד ההשפלות, הלעג הבוז עכשיו כשהכל נגמר אני בכלל מעזה לחוש את הפצעים. עשיתי אידיאליזציה למערכת יחסים זו בשל ההקשבה, האמפטיה וכו'. מוזר אבל במערכות יחסים אחרות אני יודעת להוציא את עצמי מיד כשאני חשה דפוסים פוגעניים ומתעללים וכאן לא רק שקיבלתי אותם לחיקי ביחד עם הטוב, בגלל שמערכת היחסים הזו הרעיפה עלי טוב ביחד עם רע לא זו בלבד שקיבלתי את הרע כ'רע הכרחי' ביחד עם הטוב אלא בעיקר בשל האידיאליזציה שעשיתי למערכת יחסים זו לא ראיתי את הרע כרגע, ספגתי אותו כסוכר מתוק, כמשהו טוב, מנגנוני ההגנה שלי היו כבויים המשך יבוא בהודעה הבאה... אני רוצה לשלוח את ההודעה טרם זה יתפספס לי אורלנדה
 

orlanda

New member
המשך

לצערי אם לא אציין את העובדות הבאות אני חושבת שההודעה שלי לא תהה שלמה; גדלתי בבית שהייתה בו התעללות רגשית, וגם אחרת שאני לא אפרט כרגע. ידעתי { מקריאת חומר בנושא } שאנשים אשר גדלו בבתים מתעללים 'מועדים' למערכות יחסים מתעללות. נכון, לאחר שיצאתי מהבית חוויתי כמה מערכות יחסים מתעללות, אבל אחרי כמה 'מכות' למדתי לזהות את הדפוסים של מערכות יחסים מתעללות, ולהימנע מהם, לעזוב את מערכת היחסים המתעללת מיד. אלא שכאן הדבר היה שונה נשארתי במערכת היחסים הזו הרבה מידי זמן. אומרים שאם תזרוק צפרדע לסיר של מים רותחים היא תמלט עצמה ותציל חייה אך אם תשימה במים פושרים ותחמם אותם אט אט כאשר המים יגיעו לנקודת הרתיחה היא לא תקפוץ החוצה, פשוט תישאר שם ותמות זה מה שקרה לי במערכת היחסים הזו. ספגתי פגיעות כאשר הייתי עמוק בפנים, ולא יכולתי אפילו בתוך הראש שלי להתגונן מה שמתרחש הוא שעכשיו, כחודש לערך לאחר שמערכת היחסים הסתיימה אני פתאום מסוגלת לחוש את הכאב שהתכחשתי לו לאורך כל מערכת היחסים החולנית הזאת, כאב שבזמן אמת לא הייתי מודעת לו ולא חשתי אותו הן בשל אידיאליזציה, הכרת תודה { הייתה המון הקשבה ואמפטיה במערכת יחסים זו }, צורך והזדקקות ( בגלל שהיו לי חיים לא קלים הייתי זקוקה באופן תמידי לאוזן קשבת ) ותמרון רגשי. אל התמרון הרגשי אתייחס בסוף. אנשים אומרים שיש לי הבחנה מאד חדה, שאני דקת אבחנה, יודעת לזהות מצבים ולהצביע על נקודות. במערכת יחסים זו הייתי עיוורת לגמרי ליחס הרע שקיבלתי, קיבלתי אותו כמובן מאליו, תירצתי תירוצים, הסכנתי עם הרע שנעשה כלפי ונתתי לו כל מיני הסברים הרבה אנשים אומרים שכאשר יש לך קרוב משפחה נעדר אתה רוצה למצוא את הגופה בכדי שתהיה מצבה לבכות עליה. וזהו- במערכת היחסים הזאת קרו הרבה פגיעות בי שלא יכולתי לתת להן שם ואני עדיין לא יכולה- והרגישו לי נורא אני, דקת האבחנה, שתמיד יכולה לתת שם לכל דבר, להגדיר אותו היטב במילים חשה כאב עמום והוא נורא דווקא משום שאין לו מילים - חשה מאד פגועה ממערכת היחסים הזאת, מן הצורה שהיא הסתיימה, אבל אינני יכולה לתת אפילו מילים, את המילים קשה לי ליצוק על זה, ויחד עם זאת הפגיעה נורא איומה אני אנסה בכל זאת לתאר מה היה כל כך פוגעני במערכת יחסים זאת; א. משחק ברגשות שלי. רגע אחד זו ידידות טובה, אמפטיה, הקשבה, כתף תומכת, טוב לב טהור, ורגע שני זה רוע, ציניות, אכזריות, שתיקה, ניתוקים, התעלמות גסה ממני כאילו אני אוויר. התוצאה אצלי: צריכה להתאים את המצב אצלי בהתאם ל'קפריזות' של מערכת היחסים הזאת. פעם אחת לבטוח, לפתוח את הלב, לחוש אהבה וקרבה ו the next minute איני יכולה לדבר או לאמר מילה, כי יש ניתוק פתאום, צריכה להקשיח את עצמי מפני התנהגות פוגענית ב. משיכה באף- עוד דבר שאפיין את מערכת היחסים הזאת זה יצירת ציפייה ואי מימושה: למשל הקשבה ואמפטיה מחד אך מאידך- התעלמות שיטתית ממיילים שלי, באופן שיטתי או לחלופין אי חזרה אלי כשאני מתקשרת. זה גורם להרגיש בערך כמו סחבה או סמרטוט, וזה חמור שבעתיים כשהאדם השני יצר אצלך איזשהו רגש ג. השתקת כל שיח על מערכת היחסים. אם אחת לכמה זמן הייתי רוצה לדבר על 'מה שמתרחש במערכת היחסים הזאת', אם הייתי מנסה להגיד משהו שמפריע לי, תמיד הסברתי זאת בצורה יפה ועדינה, הייתי מקבלת בתגובה מכתב גס וציני: מסתבר שלקחו חלק אחד ממכתב שלם שכתבתי, ראו אותו באור אחר, הוציאו את הדברים מהקשרם, וקיבלתי תשובה גסה וצינית וניתוק קשר ( עד לסאג הבאה ) במערכת היחסים הזאת סבלתי מכל מיני דברים שלא היו נעימים לי ופשוט פחדתי לאמר את אשר על ליבי כי ידעתי שזה יגרור תגובה צינית ומגעילה וניתוק קשר ד. מעבר מקצוניות לקיצוניות, יום אחד התייחסות אמפטית, חמה, מדהימה רגישה וביום האחר ציניות רעה ואכזרית במיוחד עד כאן בהחלט זה נשמע סאדיזם רגשי אבל יחד עם הסאדיזם הרגשי הזה התקיים טוב לב טהור, אמיתי, יכולת ידידות וחברות שהיא כה נפלאה וטהורה ואמיתית שאין כיום במחוזותינו. השילוב הזה גורם לי לא להיות מסוגלת לסגור את הדלת. קשה לי לחשוב רע על מי שעשה לי את כל זה כי היה גם המון טוב, וכך יוצא שאיני מצליחה לסגור את הדלת. בגלל שקשה לי לחשוב רע על מערכת היחסים הזאת יוצא שכל הכעס והתסכול ממערכת היחסים הזאת ( והיה הרבה, בייחוד בשל המשחק הסאדיסטי ברגשות שלי, של יום אמפטה, יום ציניות ואכזריות ) מופנה כלפי והשורה התחתונה היא שאני, שמעולם לא הייתה לי בעיה להתבטא במילים הכי יפות וגבוהות רק חלקית הצלחתי למצוא מילים למה שכואב לי עכשיו, אין לי מילים, וזה כאב נוראי, עמום, מציק בכל הגוף, משהו שמרעיל לי את הנשמה ואין לו מילים. אני חשה נורא ואפילו לא יודעת להגיד מה אני מרגישה במערכת היחסים הזאת הייתה התניה חולנית משהו - פחדתי להגיד בה מה אני מרגישה פן יבולע לי- פן אתקל בציניות, באכזריות, בניתוק קשר מיידי קרה כמה פעמים במערכת היחסים הזאת שניסיתי להגיד מה אני מרגישה או שמשהו מפריע לי- אבל נתקלתי בציניות שאין כמותה. וכנראה פעלה עלי כאן התניה או שיעבוד רגשי שבו אני אפילו מפחדת לחשוב או לקיים דיאלוג בתוך ראשי מה ממפריע לי שם
 

פאפיט

New member
זאת מערכת יחסים שנגמרה

את לא צריכה לחטוא, והעביר אותה תהליך של דימוניזציה. נראה שאת "מאוהבת" במושגים שאת ממציאה כמו סדיזם רגשי, ומנסה בכל כח להתאים את מה שהיה לאותו מושג. מובן שאת פגועה, אבל לדעתי תעשי בחכמה אם תקחי רק זכרונות טובים ממה שכן היה. את מאוד מדגישה שהיו ביחסים האלה הרבה אמפטיה והקשבה (שאת מאוד מאוד צריכה) אז תזכרי את זה, ופחות את האטימות.
 

orlanda

New member
easy for you to say

thanks a lot הרי אם הייתי נפגעת בתאונת דרכים והטחול שלי היה נפגע לא היית אומר לי ש'פגיעה בטחול' זו המצאה שלי, נכון, כי זה משהו פיזי. אני חושבת שבכלל לא היית שם ו אין לך שום מושג מהו סאדיזם רגשי כי בכלל לא חווית דבר כזה על בשרך. אם מישהו מנסה כאן להלביש סיטואציה קיימת על מושג שהוא בנה זה נראה לי אתה, שכלל לא היית בסיטואציה הזו, אין לך יכולת להבין מה היה שם וכמה מורכב היה שם, ואתה פוטר את זה בקלישאה לפי אני "ממציאה" מושגים לכאורה ו"מתאימה" לכאורה ( לפי התשובה הפשטנית שלך ) את המציאות למושגים אלו ברור לי שלא היית שם ולא חווית את זה
 
שאלה

מנגנוני ההגנה שלך היו כבויים, מתוך בחירה? למה את חושבת שקיבלת באהבה את הסאדיזם הרגשי? מה זה נתן לך? אני שואלת בכל הרצינות. את צודקת בכך שרב הדיבור הוא על מערכות יחסים ברורות ומוגדרות. את מוזמנת תמיד להעלות כל צורה אחרת של מערכת יחסים, לדיון.
 

orlanda

New member
נסיון לענות

הי להבה את הסאדיזם הרגשי לא ממש קיבלתי באהבה כמו שבלית ברירה. אני אנסה לענות; רציתי אלמנטים אחרים במערכת היחסים הזאת, היו הרבה אלמנטים במערכת היחסים שכן רציתי ואז בלית ברירה הסכנתי עם הסאדיזם הרגשי כי חשבתי שזו עסקת חבילה. היה עוד משהו - מניפולציה ואיום מצדו שאם בכלל אזכיר את הסאדיזם הרגשי, את הפגיעה, החברות תסתיים, וכנראה לא רציתי בסיומה. כל פעם שניסיתי לרמוז בעדינות, לאמר בצורה יפה על משהו שהפריע לי במערכת יחסים זו נתקלתי מצדו בתגובה מאד צינית ואכזרית ואז הותנתי כלל לא לאזכר מה שמפריע לי, וזה כולל את הסאדיזם הרגשי היה עוד אלמנט. הוא ניסה לגרום לי לחוש שהכל בראש שלי או שזה לא משנה. כאשר אמרתי לו שההתנהגות שלו פגעה בי הוא אמר לי כי "אני יודע שאת נפגעת אבל זה לא קשור אלי" בקיצור את הסאדיזם הרגשי שלו כלפי קיבלתי בלית ברירה הן מתוך פחד של מה שיקרה אם אני אעלה את זה ( ציניות ואכזריות מצדו וניתוק מערכת היחסים ) הן מתוך מניפולציה שלו שזה רק בראש שלי, והן כך שהיו אלמנטים שאהבתי במערכת היחסים, וידעתי כנראה שאם אזכיר לו את הסאדיזם הרגשי שלו כלפי הוא פשוט ינתק את הכל
 
למעלה